דו"ח טכנולוגי: ועכשיו, גם פרסומת בצ'אט

אתם צריכים רשת, מארק צוקרברג צריך פרנסה

פייסבוק בוחנת בימים האחרונים מערכת כריית מידע שתפעל במהירות חריגה, תעקוב אחרי שיחות בזמן אמת בטרשת החברתית המובילה, ולפני שתספיקו להגיד "ג'ק רובינזון", תציג לכם דילים לשהיה באי בודד אחרי נטישת ספינה טובעת, כי היא תטעה לחשוב שמדובר ברובינזון קרוזו.

המטרה היא להגיע למצב שבו אתם אומרים "אני רוצה פיצה", ופייסבוק תדחוף לכם לגרון פרסומת לפיצה הקרובה למקום מגוריכם. היי, על מה אתם מתלוננים? אתם לא משלמים על השירות הזה, והוא צריך לחיות ממשהו. אז הוא כורה את המידע שלכם ומעביר אותו למפרסמים, מה הלחץ?

בקרוב, בכל פעם שתגידו שאתם עושים משהו, מריצת מרתון ועד הפלת ממשלה ערבית, תוצג לכם פרסומת (אני מנסה לחשוב על פרסומת שתתאים למהפכנים בסוריה: "להמלט בריצה מהמוחבראת' זה מצמיא ומעייף. מה שאתה צריך זה משקה האנרגיה סלאח אל דין, בטעמי מנטה ותות. פנה שמאלה בסמטה הקרובה.") לא בטוח שזה ישיג מטרה כלשהי מלבד לעצבן את המשתמשים – אבל גם עכשיו ההצלחה היא מינימלית: שיעור ההקלקה על מודעות פייסבוק הוא כמחצית מהמקובל.

הבעיה עם המערכת של פייסבוק, כפי שכבר נוכחנו בעבר, היא שהיא לא חכמה. הלכתם לפאב כדי לראות משחק כדורגל? טראח, תויגתם כחובבי כדורגל גם לא הבעתם כל עניין בעבר בבהיה ב-22 בריונים מתוגמלים-הרבה-יותר-מדי שרצים אחרי כדור קטן ומבוהל. ככה זה: הערכות השווי של פייסבוק יצאו מכל פרופורציה, אין קשר ביניהן ובין ההכנסות האמיתיות שלה, אז עכשיו מארק צוקרברג חייב לסובב במהירות את הידית של מכונת הפרסומות ולקוות שיפול על הפרס הגדול.

שליט סודאן רוצה ג'יהאד דיגיטלי

נשיא סודאן עומאר אל באשיר, האיש וצו המעצר מבית המשפט הבינלאומי בהאג, ממש לא מרוצה ממה שקורה במדינה שלו. בשבועות האחרונים, כמו כמעט בכל מדינה ערבית אחרת – הדרום האנימיסטי פרש לא מזמן – המדינה מוצפת בפעילים זועמים שדורשים כל מיני דברים בסיסיים כמו זכויות אדם ואת הזכות להחליף מדי פעם את הטמבלים שמנצלים לרעה את כספי המיסים שלהם.

מטבע הדברים, כל הרעיונות האלה לא מוצאים חן בעיני אל באשיר, שעלה לשלטון אחרי הפיכה צבאית ב-1989. קודם כל, הוא דיכא את המהומות באלימות ועצר מאות פעילים – זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע; תשאלו את בית הדין הבינלאומי על דארפור – ואחר כך פנה ליילל על כך שכותבים עליו דברים מעליבים בפייסבוק. הוא הבטיח לחבר מאות כפרים לחשמל כדי שהם יוכלו לכתוב דברים מעליבים בתגובה.

ובכן, כעת מגיע שלב פעולת התגמול. לא ברור כמה כפרים חיבר אל באשיר לחשמל, אם בכלל, ולמה הוא לא עשה את זה קודם, אבל חבר בכיר במפלגתו – כך נהוג לקרוא היום בסודאן לשבט שלך – הודיע על הקמה של "גדוד סייבר", שינהל "ג'יהאד דיגיטלי" כדי למחוץ את ההתנגדות למשטר ברשת הסודאנית.

סימנים לקיומו של הגדוד הלז, יש להודות, טרם נראו בשטח. ואין ספק שג'יהאד דיגיטלי עדיף על ג'יהאד פיזי. אבל יש כאן סימן אזהרה נוסף: כשממשלות ואינטלקטואלים מערביים מתייחסים לפייסבוק ושאר כלי קשקשת חברתית ככלי מהפכני, ממשלות דיקטטוריות מתייחסות לתארים הריקים מתוכן האלה (ברובם המכריע) כאיום, ופועלות בהתאם. בינתיים, התגובה נראית ריקנית לא פחות, אבל ימים יגידו.

איבדתם טריליונים? אל תצחיקו אותי

גם הפיראטים רוכשים מוזיקה | צילום מסך: http://thepiratebay.org/

 

תעשיית ההקלטות במצוקה: תרגיל רב שנים שלה התפוצץ לאחרונה בפרצופה. לפני שנים, היא שכנעה את המחוקקים שכל שיר גנוב הוא פגיעה איומה ברווחים שלה, ועל כן יש להשית על גניבה כזו קנס איום – מאות אלפי דולרים, במקום (נניח) כפל קנס כך שהגנב יצטרך לשלם פעמיים את מחירו של השיר.

לאורך השנים, המדיניות הזו הציגה את תעשיית ההקלטות כערימה של חזירים שלהוטים אחרי ממון, אותו הם בוזזים מעניים מסכנים. צריך כשרון מיוחד להציג את עצמך כבריון בזמן שאתה זה שבוצע כלפיו עוול, אבל לתעשיית ההקלטות יש את זה.

אם למישהו היה ספק, מקרה LimeWire יעיד: מדובר בשירות שיתוף קבצים, שהתעשייה הצליחה לסגור אותו אחרי קרב משפטי. אבל אז, הן דרשו קנס של 75 טריליוני (!) דולרים כפיצוי על הנזק שלכאורה גרם להם השירות. רק לשם השוואה, התל"ג של כל כדור הארץ, על כל מפעליו, תעשיותיו ויצרניו, נאמד בכ-69 טריליון דולר בשנה בלבד.

התוצאה היתה שופט עצבני שבעט את התעשייה מכל המדרגות, כשהוא כותב בזעף ש"האבסורדיות של של התוצאה הזו הניעה בתי משפט אחרים לדחות את תיאוריית הנזקים שנגרמו לתובעים". השופט לא קבע עם כמה כסף תחזור התעשייה הביתה, אבל אפשר להניח בבטחה שהוא לא יהווה ולו עשירית האחוז מהסכום שנדרש.

עוד זה מדבר וזה בא.

פיראטיות? תופעה זניחה

אחת הטענות של תעשיית ההקלטות, בבואה לדרוש סכומים מופרכים כמו אלו שצוינו לעיל, היא שפיראטיות היא תופעה כל כך רווחת, שחייבים להתייחס אליה כמכת מדינה ולהעניש את החוטאים בה באופן חמור במיוחד, למען יראו וייראו. על פי הטענות של התעשיה, כמעט כל אדם גונב תוכן, בדרך כלל באמצעות השטן המדיח של הרשתות לשיתוף קבצים. בדו"ח השנתי האחרון שלה, תעשיית המוזיקה טענה שהיא על סף הכחדה בגלל הפיראטיות, לא פחות.

יש רק בעיה אחת בתיאור הנורא הזה: האחיזה שלו במציאות רופפת כמעט כמו זו של שרה "רואה את רוסיה מהבית" פיילין. מחקר עצמאי יותר שיצא לאחרונה מצא ששיעור האמריקנים שגונבים מוזיקה עומד על תשעה אחוזים בלבד – ושהוא נמצא בירידה. ב-2007 הוא עמד על 16%. שזה הרבה, אבל רחוק מלהיות ההזיה של גנב בכל בית.

בממוצע, כל אחד מהגנבים מוריד 18 שירים מדי רבעון – ירידה של כמחצית, לעומת 35 ברבעון ב-2007 – אבל הממוצע הוא כלי גרוע מאד לאיסוף מידע. המשמעות של הנתון הזה היא שיש כמה אלפים בודדים שגונבים אלפי קבצים מדי רבעון, ומספר גדול משמעותית יותר של אנשים שמורידים שיר אחד או שניים. קצת חלש כטיעון לקריסתה הממשמשת ובאה של התעשיה, במיוחד כשזוכרים שדו"ח של חברת התוכן טיים-וורנר מצא שפיראטים רבים גם רוכשים מוזיקה.

פיראטיות במדינות מתפתחות – כמו, למשל, ישראל – היא תופעה נפוצה הרבה יותר, אבל מחקר שיצא לאחרונה פוסק שאין כלי אכיפה שיכולים לטפל בבעיה, ושהיא נובעת מדבר אחד בלבד: בעיית מחיר גלובלית. הורידו את המחיר הפסיכי, ואנשים יאבדו את התמריץ לגנוב.

קצרצרים

עונת ה"אוי, אוי, אוי" בוושינגטון בשיאה: תחת לחץ כבד מצד מחוקקים, הסירה RIM, יצרנית הבלקברי, אפליקציה לגרוטאות שלה, שהזהירה נהגים עם שאריות של דם במחזור האלכוהול שלהם מפני מחסומי פתע של המשטרה, שנועדו לבדוק בדיוק את זה. ארבעה סנאטורים מחו באוזני החברה, וטענו שהאפליקציה פוגעת בסדר הציבורי ועשויה לגרום לאובדן חיים. המדור לא לגמרי משוכנע: אם אתה במצב לזכור שיש לך אפליקציה כזו, להפעיל אותה ולהבין מה היא אומרת על המסך הזעיר, כשכל העולם מתנודד סביבך, אתה כנראה כשיר לנהוג. גוגל ואפל קיבלו דרישות דומות לגבי אפליקציה דומה אצלן; הן טרם הגיבו.

אפל, מצד שני, חיסלה את האפליקציה שעליה דיווחנו בתחילת השבוע, שמתיימרת לספק "רפואה מהומוסקסואליות", ובכך שמה קץ לדילמה עם מי היא מעדיפה להסתבך – עם הגאים או עם הנוצרים הפסיכים. 145,000 איש חתמו על עצומה נגד האפליקציה האווילית, מה שוודאי הקל על ההחלטה. עכשיו. אם רק אפשר היה לרתום אותם למאבק רציני... אבל לא, זה היה מצריך קימה מהכורסה.

בטוויטר מאד, אבל מאד, רוצים הנחת מס מעיריית סאן פרנסיסקו. ההצבעה בנושא צפויה בקרוב, והדמוקרטים – שנמצאים במיעוט – מתנגדים לה מאד, ומאיימים אם ייכשלו להעלות את הנושא למשאל עם. טוויטר צריכה להיות מקושרת לשאלה בנוסח "האם אתה רוצה לתת הטבת מס למיליארדרים מפונקים" בערך כמו שהיא צריכה עוד חור בראש, אז עכשיו ראש עיריית סאן פרנסיסקו מתרפס בפניהם וכותב מאמר דעה בנסיון לשכנע את חברי המועצה הדמוקרטים להצביע בעד ההצעה בכל זאת. לעולם לא תצעד לבד, יצחק תשובה.

ההכנות לקראת החתונה המלכותית בבריטניה, בין וויליאם ובחילת ליבו, נכנסות להילוך גבוה, וברחבי העולם נרשם מחסור

כבד בשקיות הקאה. מאחר ואנחנו מדברים על חתונה בתחילת המאה ה-21, מעריציהם המושבעים של בני הזוג הצעירים יוכלו למצוא את ההקלטה של הטקס באייטיונז תוך "שעות ספורות" מסיומו, בתשלום כמובן. תשמור מפלצת הספגטי המעופפת ותציל.

מושל ויסקונסין, סקוט ווקר, מנסה לדכא התקוממות עממית כנגד תכניתו לדפוק את האיגודים המקצועיים במדינה עד העצם. ווקר, שכבר נכווה במהלך הקמפיין, טוען כעת שהמיילים שהגיעו ללשכתו מעידים על כך שהציבור איתו. סוכנות הידיעות AP עשתה מעשה עיתונאי, ביקשה וקיבלה את המיילים – בארה"ב זהו מידע ציבורי נגיש – ובחנה אותם, וגילתה שווקר אולי לא מצליח לחסוך בתקציב, אבל כשזה מגיע לאמת, הוא חסכן במיוחד: בימים שקודם להצהרה שלו, המיילים שהגיעו למשרדו התנגדו לתוכנית שלו ביחס של 2:1. זה השתנה אחר כך, אבל כשווקר קשקש באוזני העיתונאים על המיילים, הוא שיקר. ככה עושים את זה.  

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"