איך להצליח בכדורגל הנבחרות?

הנה חמישה צעדים משמעותיים שהתאחדות לכדורגל צריכה לעשות כדי ליהנות מהצלחה של הנבחרת הלאומית.

1. נבחרת לאומית צריכה לחפש ולמצוא את הדרך בה תושבי המדינה רוצה שהיא תשחק. נבחרת צריכה לשקף את הצורה בה תושבי המדינה רוצים שהמדינה תיראה. לכן זה חשוב לדעת מה תושבי המדינה חושבים על הנבחרת. יורגן קלינסמן, המאמן הלאומי שהחל את הנסיקה של הנבחרת הגרמנית לאחר שנים של דשדוש, מסביר: "ערכנו סדנאות עם שחקנים ומאמנים גרמנים וביקשנו מהם להגיש לנו תשובות לשלוש שאלות: "איך הם רוצים לשחק, איך הם רוצים שניראה בפני העולם ואיך הציבור הגרמני רוצה שנשחק". האינפורמציה הזו עזרה לקלינסמן לגבש את המערך והסגנון ההתקפי שנשאר עם הנבחרת הגרמנית עד היום.

2. כל הנבחרות צריכות לשחק באותה השיטה בכל הגילאים. למאמן לאומי יש מעט מאוד זמן לעבוד עם הנבחרות ולכן מערך שכל השחקנים מכירים מגיל צעיר מעניק להם יתרון. קבוצת שחקנים שמגיל 10 יודעים בדיוק מה הם עושים, לאן נעים, איך מוצאים חללים על המגרש, לאן מוסרים, איך יוצרים קומבינציות של מסירות אחד עם השני מגיעה עם יתרון עצום על פני כל קבוצה. ראינו את זה עם נבחרת ספרד. זה לא בהכרח אומר שכל הנבחרות צריכות לשחק באותה צורה, צריך להתאים את המערך לסגנון שנבחר (ע"ע סעיף 1). למשל, הסקנדינבים לא יבחרו בטיקי-טאקה, הם ילכו על מערך שמותאם יותר לעוצמות הטבעיות שלהם - כוח ומהירות.

"בנבחרות זה סטיייל אחד בכל שכבות הגיל, עובדים על אותה אסטרטגיית משחק, משתמשים באותם קריטריונים לבחירת שחקנים - זה מאפשר לכל שחקן, בכל גיל, להיכנס לנבחרת הבוגרת כשהוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות." מסביר חינס מלנדס, המנהל הטכני של התאחדות הכדורגל הספרדית.

3. הנבחרת צריכה לעבוד בצמוד עם הקבוצות. לספרד יש את "אסטרטגיית הנאמנות" שעוזרת לנבחרת לעבוד עם המועדונים. אנשי המקצוע של התאחדות הכדורגל הגרמנית עובדים בצמוד לאנשי המקצוע של קבוצות הליגות הגרמניות ובהולנד ההתאחדות מכוונת את כל אימוני הילדים והנוער. זאת מערכת יחסים של "תן וקח" בין המועודנים והנבחרות ומטרתה, בסופו של דבר, להביא לכך שהמועדונים והנבחרות יעבדו ביחד לפיתוח השחקנים. המועדונים ירוויחו שחקנים מצוינים בזול והנבחרת תרוויח שחקנים מקומיים.

4. המאמן צריך להיות כריזמטי מאוד או "מאמן של שחקנים". למאמנים אין זמן לעבוד עם השחקנים, כך שאם אין לו את המנדט להיות הבעלים הרוחני של כל המערכת המקצועית, הוא צריך להיות מאמן ששחקנים ישחקו עבורו. שהוא יוכל להעניק להם השראה או להיות החבר הטוב ביותר שלהם וליצור אווירה של שיתוף פעולה. מאמן דידקטי, שחושב שהוא יכול ללמד את השחקנים איך לשחק בכמה שעות כל מספר חודשים, לא יצליח כמאמן נבחרת. ע"ע לואיס ואן חאל בנבחרת הולנד.

אה, ואל תמנו לעולם את ריימונד דומאנק. לא משנה מה.

5. כימיה יותר חשובה מכוכבים. נבחרת לאומית תהיה חזקה רק אם השחקנים ישחקו כקולקטיב. צריך שהשחקנים יאהבו אחד את השני וירצו לבלות זמן אחד עם השני (בדרך כלל זמן בתקופות קצרות ומאוד אינטנסיביות). אגואים גדולים צריכים להיזרק מהסגל, לא משנה כמה מי שמחזיק בהם, הוא שחקן טוב. אם האגו שלו מפריע לשחקנים האחרים עדיף שלא יהיה איתם.

דרך אגב: פטריוטיות היא לא הכרחית להצלחה של נבחרת לאומית. ספק גדול קיים עם הקטאלונים קרלס פויול, צ'אבי או ססק פאברגאס הם פטריוטים ספרדיים גדולים. גם לא בטוח שסמי חדירה ומסוט אוסיל גדלו על לאומיות גרמנית. לא. פטריוטיות היא לא הכרח להצלחה של הנבחרת הלאומית ולכן צריך מקצוענים בנבחרות ולא פטריוטים. עבור שחקנים רבים, הקבוצה חשובה יותר מהמדינה - וזה לא בהכרח רע. בעידן בו אתה מעדיף לא לאכזב את החברים לעבודה מאשר את המדינה, עדיף ככה. מה גם, שזה הרבה פחות מלחיץ לנסות לא לאכזב 25 חברים לקבוצה מאשר 7 מיליון אזרחים של המדינה שלך.