האתגר

לא מזמן ציין מישהו באוזני שרוב פרסי הנובל האחרונים למדע ניתנו על תגליות בנות עשרות שנים, ושאל אם ייתכן שהמדע דורך במקום, שעידן הזינוקים הגדולים ברפואה כבר מאחורינו, ובמקום לחולל מהפכות אנחנו רק משכללים את הקיים.

התשובה היא: לא. נכון כי פרסי הנובל מוענקים זמן רב יחסית אחרי התגלית, אך זאת כדי לאפשר לקהילה המדעית לבסס את התגלית ולתעשייה ליישמה בחלק מן המקרים. עידן הזינוקים אינו מאחורינו, ואנחנו מחוללים מהפכות. אנחנו בשיאה של אחת מהן.

הרפואה עוברת בשנים האחרונות התקדמויות עצומות, בעיקר טכנולוגיות. את קרני הרנטגן מחליפים מכשירי ה־MRI הרגישים, את ניתוחי הכירורגיה הפתוחה מחליפים ניתוחים מדויקים וסגורים, שמתבצעים דרך חתך קטנטן ובעזרת מצלמות מיקרוסקופיות. הסטטינים, התרופות מצילות החיים להורדת כולסטרול, ותרופות חדשות לטיפול במחלות ממאירויות רבות ובדלקות פותחו רק בעשורים האחרונים.

החוקרים גם אופטימיים לגבי ההמשך. מאז פיצוח הקוד הגנטי החלה התקדמות לכיוון של רפואה אישית מבוססת דנ"א - כזאת שתאפשר לאבחן מחלות קשות לפני פריצתן ותנסה למנוע אותן ולהתאים לכל אדם את הטיפול האידיאלי עבורו במקרה שחלה. יישום של הישגי הננו־טכנולוגיה יהפוך את הרפואה ליעילה עוד יותר ופולשנית עוד פחות. הטיפול בחוליי האדם ובבריאותו שונה היום לחלוטין מכפי שהיה לפני עשרים שנה, והוא יעבור שינוי דרמטי עוד יותר בשנים הבאות.

כמובן ישנם אתגרים. את סוד המוח לא פיצחנו. לא המוח הבריא - הזיכרון, הכישרון, הדמיון - ולא המוח החולה. מחלות ממאירות הן עדיין בחלקן הגדול תעלומה. בקווי הייצור של חברות התרופות מורגש בשנים האחרונות יובש, אשר חלקו מיוחס לתביעות משפטיות, מאבקים פוליטיים וקשיים באישור תרופות.

חלק מן האתגרים הגדולים ביותר של הרפואה נמצאים בכלל מחוץ למעבדות המחקר. ההשמנה היא מגפה עולמית שגורמת למחלות לב, סוכרת וסרטן. הפחתה בה, בעישון או בזיהום שנפלט ממכוניות ומן התעשייה תקדם את מצב הבריאות העולמי יותר משיקדמו אותו שנות דור של פיתוחים טכנולוגיים. חלק גדול מהאנושות גם רעב ללחם ולמרכיבי מזון חיוניים, ורבים סובלים מרעב. פתרון פוליטי לבעיית הרעב בעולם יחולל מהפכה בבריאות האדם ובמהלך ההיסטוריה.

גם לישראל אתגרים גדולים, שכמה מהם בולמים אותה מלהיות דומיננטית יותר בענף הרפואה, ההייטק והביוטק העולמי. בעיה אחת היא לטישת העיניים אל האקזיטים המהירים. יש לנו "טבע" אחת, אבל אחת בלבד. אנשים מוכשרים אחרים ויתרו, למען כסף, על האפשרות להקים את חברת התעשייה הרפואית הגדולה הבאה של ישראל.

בעיה נוספת היא הקיצוץ האכזרי בתקציבי החינוך, בעיקר האוניברסיטאי, שנמשך כבר שנים. הציוד מתיישן, מדענים מוכשרים יוצאים להשתלמויות בחו"ל ואינם שבים, התקנים באוניברסיטאות מקוצצים, ובהיעדר מקום עבודה באקדמיה הישראלית נאלצים חוקרים להיכנס לסטטיסטיקה של "בריחת המוחות". חלק מתקציבי מחקרים מגיע מחברות התרופות, מה שהופך את המחקרים ל"מוכתבים" - ומדע מוכתב לעולם לא יהיה מדע אמיתי, שואף לפריצת דרך ונטול שיקולים זרים. המדענים פורצי הדרך הם אלה שהולכים בעקבות דמיונם, ומימון של מסע כזה הוא תפקידה של הממשלה, נציגת החברה האנושית.

המועצה להשכלה גבוהה כבר הבינה שהגענו לקרקעית, וניכר רצון לשיפור. אך מדענים אינם מוצרי מדף והחזרה למעלה תהיה אטית, גם בשל האתגר הטמון בשיפור מערכת החינוך בבתי הספר. האתגר הישראלי החשוב מכולם הוא זה של שיפור - הייתי אומר שיקום - מערכת החינוך. את בעיית החינוך בישראל הכל כבר מכירים. אך יש לחזור ולהדגיש כי מי שרוצה שבעוד שלושים שנה יצמח משהו במכוני המחקר ובאוניברסיטאות כאן, צריך לזרוע את המשהו הזה עכשיו בגני הילדים. היחס שיינתן עכשיו לבתי הספר והגנים יעצב את איך שהמדע ייראה בעוד שלושה עשורים.

אני תוצר מערכת החינוך הישראלית של העשורים הראשונים למדינה. את הקריירה שלי אני חב לבית ספר שלא היו בו תוכניות למצוינות ולא כיתות מחוננים, ולהורים שלא תמיד קנו לי כל מה שרציתי. מה שכן היה לי זה מורים שרצו להותיר חותם חיובי בעולם, מדינה שהנהגתה התייחסה לחינוך כאל משימה ולא כאל מוצר מדף, ואם ואב יקרים שראו מטרה מקודשת בלוודא שדבר לא יחצוץ בין ילדיהם לבין ספר. עתיד המדע לא זקוק ליותר מזה.