אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

הריבית במשק עולה, דש איפקס שוב מסתבך, סנסציית נעורים ברשת, עסקאות לאפי פיתוח במוסקבה, נסיעות רה"מ נחשפות ושכר הבכירים מייצר בעלי הון

31.03.2011, 10:19 | כתבי כלכליסט

פישר הופקר לבד במערכה

בתחום הכלכלי, כמו בסוויטות מפוארות, בנימין נתניהו מרגיש בנוח. כשנגיד בנק ישראל הוא פרופ' סטנלי פישר, אפשר להניח שיהיה בסדר. אפשר אפילו למנות את יובל שטייניץ לשר האוצר. ולמה לטרוח על תוכנית רצינית שתתמודד עם בועת הנדל"ן? יש מבוגר אחראי שיטפל בעניין וגם ידאג ליצואנים, להמשך הצמיחה וליעד האינפלציה. אז זהו, שלא. פישר הופקר לבד במערכה במשך זמן רב, והשבוע הוא נשבר ובחר: הטיפול באינפלציה ובבועת הנדל"ן קיבל עדיפות על פני היצוא, הריבית עלתה בחדות והיצואנים התקוממו. אין הצדקה לכעס שלהם על פישר: הוא העלה את הריבית באופן מתון ביותר במשך כשנה וחצי, והעניק לנתניהו זמן יקר שבו בחר ראש הממשלה לא לעשות דבר. את התלונות, אם כן, צריכים היצואנים להפנות לשר האל־תעשה לאסטרטגיה כלכלית.

תומר זלצר

 

וינשטיין צריך לוותר

העיתונאי אורי בלאו ועורכיו ב"הארץ" עשו שגיאות קשות ומביכות בפרשת ענת קם. אין טעם לחזור על דברים שנלעסו עד דק. השאלה הציבורית שנותרה על הפרק היא אם ראוי להעמיד את בלאו לדין על עבירות של החזקת מסמכים סודיים, כפי שמבקשת פרקליטות המדינה לעשות. בעיתונות יש מי שדורשים בתוקף להגיש כתב אישום. דעתי אחרת - מוטב שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין יחליט לוותר. אני יכול להעיד שעיתונאים חשובים ואחראים בישראל החזיקו מסמכים סודיים. לפעמים הם קיבלו אותם מאנשים נקלים ולפעמים המדליפים פעלו משיקולים נעלים. היו מקרים שחשיפת המסמכים גרמה נזק. במקרים אחרים אור השמש היה אמצעי חיטוי יעיל. ככה זה - הדמוקרטיה היא עסקת חבילה. בלאו פעל במסגרת העיתונות החופשית, נשמת אפה של הדמוקרטיה. וזו, על כל חסרונותיה, עדיין טובה יותר מכל האלטרנטיבות.

יואל אסתרון

אלי ברקת, צילום: בועז אופנהיים אלי ברקת | צילום: בועז אופנהיים אלי ברקת, צילום: בועז אופנהיים
ברקת נדרש לעשות סדר

בתחילת השבוע בדש איפקס היו מרוצים, כשכתב האישום נגד היו"ר לשעבר יהושע צולר נגמר רק בקנס של חצי מיליון שקל. ביום שלישי התהפך הגלגל: סוחר של בית ההשקעות הואשם בגריפת רווחים אישיים על חשבון העמיתים בקופות הגמל. כשנזכרים בהסתבכות קודמת של דש איפקס, שנחשד כי קידם את אחת מקרנות הנאמנות שלו בדירוגים השונים ונאלץ לפטר את מנהל הקרנות ולשלם קנס של 1.5 מיליון שקל, מבינים שהמצב שם לא מזהיר. צריך מזל רע במיוחד או ניהול ובקרה בעייתיים במיוחד כדי להסתבך עם הרגולטור שלוש פעמים בפחות מארבע שנים. רגע לפני שהבעלים אלי ברקת מבצע עסקאות מיזוג ורכישה, כדאי שיסדר קודם את הבלגן בבית.

גולן פרידנפלד

בלק והלינץ' המודרני

לרבקה בלק, ילדה בת 13, יש שיר אחד, "Friday", עם יותר מ־63 מיליון צפיות ביוטיוב, 1.1 מיליון "דיסלייק" ויותר ממיליון תגובות, שבהן היא מכונה "טיפשה", "מכוערת", "חסרת כישרון" ועוד. נדמה שהצופים בקליפ (הנורא כשלעצמו) נכנעים לטרנד: הם באו כדי לראות כמה בלק גרועה ולקלל אותה. זה לא טרנד חדש - קוראים לזה לינץ', והוא מתבצע עוד מימי התנ"ך. הקהל תמיד ישמח לצפות במישהו נסקל ומושפל, גם אם מדובר בילדה. אבל למה הוריה ומנהליה לא מגנים עליה? "פורבס" מצא את התשובה: מאז עלה הקליפ, ב־10 במרץ, בלק הרוויחה מהצפיות בו 37 אלף דולר (שתתרום ליפנים). כשיש לך תרנגולת שמטילה ביצי זהב, למי אכפת מה המחיר שהיא עצמה משלמת.

מיכל פלד פליישר

לבייב שוכח את המשקיעים

מה חשוב ללב לבייב יותר - קשריו עם עיריית מוסקבה או המשקיעים באפריקה ישראל? המשקיעים יכולים להתאזר בסבלנות, לבייב כבר יפנה אליהם כשיצטרך משהו. בינתיים, האקשן במוסקבה. לא משנה מה יאמרו האנליסטים, עסקת ה"החלפות" שעשתה השבוע אפי פיתוח עם עיריית מוסקבה היא לא סיבה גדולה לחגיגה של המשקיעים. לא ברור מה בער לחברה לקנות רבע מהקניון החדש בבירת רוסיה לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר, גבוה משמעותית מהערכת השווי האחרונה, ואיך בדיוק חוּשב שווי הזכויות בפרויקט אחר של אפי במוסקבה, שאותן קנתה העירייה. ביום שלישי, עם פרסום הדו"חות, אמר לבייב כי "אפי יצאה מהמשבר כחברת נדל"ן מובילה ברוסיה". ייתכן בהחלט שהוא התכוון לומר: "כשעושים מה שראש עיריית מוסקבה מבקש, נהפכים לחברה מובילה".

סופי שולמן

נתניהו ומקורבי הציבור

היסטריה מוחלטת. אין דרך אחרת להגדיר את תגובתה של לשכת ראש הממשלה לתחקיר "ביבי טורס" של ערוץ 10 על נסיעותיו הראוותניות של בנימין נתניהו ומשפחתו לחו"ל. למחרת השידור גויסו בבהילות כל מקורביו של ביבי, נשלחו לתוכניות הרדיו והטלוויזיה ושידרו מסר אחיד - לא היתה שום עבירה על החוק. כאילו שענייני אתיקה הם לא משהו שראוי לעסוק בו. בדוברים היו עורך דינו של נתניהו דוד שמרון, שר ההסברה יולי אדלשטיין, ה"מקורב" (כך הוא הוגדר) שעיה סגל ואפילו רן ישי, סמנכ"ל משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה. מצער לראות אנשי מקצוע, אישי ציבור ואפילו פקיד ממשלתי עסוקים בלהגן בחירוף נפש על זכותו של נתניהו להיות נהנתן חסר תקנה.

גבי קסלר

אייל לפידות, צילום: אבי ולדמן אייל לפידות | צילום: אבי ולדמן אייל לפידות, צילום: אבי ולדמן
לפידות מזמין רסן

הממונה על הביטוח עודד שריג זימן אליו השבוע את יצחק תשובה, כדי שיסביר למה מינה ליו"ר הפניקס דווקא את משה ברקת, חסר הניסיון בתחום. שריג מודאג, מן הסתם, מן הדומיננטיות הגוברת של מנכ"ל הפניקס אייל לפידות, ומקווה ליו"ר שיאזן אותו. לפידות אמנם העלה את החברה על פסי הרווחיות, אבל הוא עשה זאת בתקופה שבה כל חברות הביטוח רשמו ביצועים נאים. במקביל, הוא נהפך לאחד האנשים החזקים בסביבתו של תשובה והתמקם בצמרת מקבלי השכר, עם 14.1 מיליון שקל ב־2010. כשמדובר במנכ"לים בחברות אחרות של דלק, שהתעשרו בזכות שיטת התגמול של תשובה, זה עניין אחד; כשמדובר במנכ"ל שמתעשר כשהוא מנהל כספי עמיתים, זה מטריד יותר. כך שהדאגה העקרונית של שריג מוצדקת, אבל לא בטוח שיש סיבה לחשוש ממינוי ברקת. נעים הליכות ככל שיהיה, הוא עשוי להתגלות כיו"ר מספיק חזק.

גולן חזני

סמית לא דמיין מעמד כזה

בספר "עושר העמים", שבו תבע את המושג "היד הנעלמה", תיאר הפילוסוף אדם סמית את השחקנים במערכת הכלכלית - בעלי האחוזות, שהכנסותיהם מקורן בקרקעות שמניבות רנטה; העובדים, שכל מה שיש להם להציע הוא את זמן העבודה שלהם; ובעלי ההון, שמשקיעים את הונם כדי לגזור רווחים. בעלי האחוזות נעלמו מזמן, אבל המערכת נותרה בעינה. עכשיו, 235 שנה אחרי "עושר העמים", כלכלת ישראל קוראת עליה תיגר. בקרב העובדים צמחה קבוצה מצומצמת של שכירים שמתוגמלים ביד כה נדיבה, ולא נעלמה בכלל, שהם נהפכו לבעלי הון בעצמם. לשכירים האלה יש פנים, שמות ומספרים: עקיבא מוזס, כיל, שכר מצטבר של 275 מיליון שקל. אלי יונס, מזרחי טפחות, 194 מיליון. גיל אגמון, דלק רכב, שקיבל מספיק כדי לקנות את השליטה בחברה. אנחנו שכירים, הם שכירים, אבל איזה הבדל. חבל שסמית לא יכול להמציא למעמד הזה שם. אולי נקרא להם בעלי המשכורות.

שאול אמסטרדמסקי

תגיות