"כל מדינות אמריקה הלטינית פתוחות היום להשקעות זרות"

אמריקה הלטינית משחקת כבר כמה שנים במגרש של הגדולים - אבל מזמן מדובר לא רק בכדורגל. בתקופה שבה מדינות המערב מנהל מאבק מתיש להתנעת הכלכלה אחרי המשבר הגלובלי של 2008, "החצר האחורית של ארה"ב" - שבה חיים יותר מ־600 מיליון בני אדם - דילגה מעליו בקלילות יחסית והמשיכה להציג ביצועים כלכליים מרשימים.

חברות ישראליות גדולות כמו גילת, החברה לישראל ומרחב אמנם פועלות באמריקה הלטינית כבר שנים, בעיקר בברזיל, אבל לא רק. היקף הפעילות העסקית בפרו למשל מוערך במיליארד דולר לשנה, וטבע היא חברת התרופות השנייה בגודלה שם כיום. ובכל זאת, נראה שישראל רחוקה עדיין מהבמות המרכזיות של הקרנבל הלטיני הכלכלי.

"היום מתנהל מסחר בנפח לא רע בין ישראל לאמריקה הלטינית, אבל הפוטנציאל רחוק ממימוש", אומר פרופסור דניאל שידלובסקי מאוניברסיטת הרווארד בראיון ל"כלכליסט". האזור הזה עדיין לא מספיק חזק על מפת הפעילות העסקית העולמית של חברות ויזמים מישראל. יש עוד הרבה דלתות שכדאי לישראלים לפתוח באזור הזה, אבל חשוב לדעת איך, ולשם כך רצוי לחבור לשותפים מקומיים". לדבריו, גם התעשיות הישראליות מעוררות עניין עצום בשווקים הלטיניים הצומחים.

מאגר הליתיום העצום שהתגלה בבוליביה | צילום: בלומברג

שידלובסקי, מנכ"ל מכון בוסטון לכלכלות מתפתחות (BIDE) ופרופסור בבית הספר לעסקים ולממשל של אוניברסיטת הרווארד, הרצה באחרונה בחוג למינהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב בנושא "לעשות עסקים בלטיניה".

בתור יהודי אמריקאי־פרואני, ששימש יועץ לנשיא פרו לשעבר אלחנדרו טולדו וישב בדירקטוריון הבנק המרכזי במדינה, הוא מכיר לפני ולפנים את כלכלות ארה"ב, אמריקה הלטינית וישראל. הקהל הגדול שבא ללמוד את משנתו לגבי כלכלת "לטיניה" ("Latinia") ועל ההזדמנויות העסקיות שקיימות באזור ליזמים ישראלים היה עדות לכך שהעניין בהחלט הדדי.

שידלובסקי טוען כי סיבה מרכזית לפוטנציאל הבלתי ממומש היא פערי תדמית ומידע. "צעירים מישראל נוסעים לטיולי תרמילאים בדרום אמריקה ומנסים לשרוד שם מתקציב של 5 דולרים ליום. הם לא באים במגע עם הקהילה העסקית, ולכן הרושם שמקבל ישראלי הוא של מגזרים מאוד מסוימים בחברה".

גם הגישה שנקט משרד החוץ הישראלי לאורך שנים רבות, טוען שידלובסקי, לא תרמה לפיתוח הקשרים העסקיים עם היבשת הלטינית. "הנסיעה של השר ליברמן לדרום אמריקה ב־2009 היתה הפעם הראשונה ששר חוץ מכהן ביקר שם זה עשרים שנה. בהרבה מדינות עדיין אין שגרירויות ולא מושקעים מספיק משאבים בטיפוח הקשרים עם הנציגויות הלטיניות בישראל". לדבריו, גם העיתונות הישראלית ממעטת לסקר את האזור, שממילא נתפס כרחוק, נחשל ומושחת.

על המסלול המהיר: צמיחה של יותר מ־7%

החשיבה על אמריקה הלטינית כמערכת כוללת (Latinia), יכולה לדעתו לסייע לישראלים בצעדים הראשונים של פעילותם העסקית באזור. "חשוב להתמקד ביתרון היחסי שיש למגזרים השונים בכל מדינה. מצד אחד מדובר בשטח עצום עם שונות גדולה בין מדינה למדינה, מצד שני יש הרבה קווי דמיון בתרבות ובמנטליות", אומר שידלובסקי. "לטיניה הוא רעיון כללי של מדינה, ממוצע מובנה של החוויה הלטינו־אמריקאית. בשביל להתחיל, צריך את הממוצע, ומשם אפשר לראות את השונות במקרה הפרטי. אם אומרים למשל שזו יבשת מאוד מושחתת - ישנם חלקים מושחתים ויש כאלה שלא, אבל צריך לדעת שהשחיתות קיימת. מגזר הכרייה הוא מגזר חשוב, אבל צריך לדעת שהוא חשוב יותר בחוף המערבי - בפרו, בצ'ילה, באקוודור ובקולומביה. בארגנטינה, למשל, אין כרייה, אבל החקלאות שם משפיעה על הכלכלה כמו הכרייה בשאר המדינות". לדבריו, הדרך הטובה ביותר לעשות את הצעדים הראשונים באזור היא באמצעות חבירה לגורמים מקומיים שמכירים את התנאים הספציפיים של המדינה והאזור.

איסוף תפוחי אדמה בארגנטינה | צילום: בלומברג

זרים חששו בעבר לפתח פעילות עסקית עם אמריקה הלטינית בגלל בעיות אופייניות כמו הלאמות, פיחות במטבע, שחיתות. עד כמה המצב היום שונה, אם בכלל?

"רוב הבעיות המסורתיות של אמריקה הלטינית כבר לא קיימות. כל מדינות האזור פתוחות היום להשקעות זרות, אין הגבלות על מט"ח ויש אפשרויות לחוזים ארוכי טווח. עדיין ישנה לא מעט שחיתות, אבל רוב הבעיות המאקרו־כלכליות, כמו הפיחות במטבעות המקומיים, אינפלציה גבוהה, בקרת חליפין, כל אלה די נעלמו. כמובן שיש מקרים יוצאים מן הכלל, כמו ונצואלה וארגנטינה שסובלות מרמות אינפלציה חריגות. בכלל, בוונצואלה ובארגנטינה הבעיות הישנות עדיין קיימות במובנים מסוימים, אבל שאר היבשת הצליחה להתרחק מהן, במידה רבה, בזכות המחירים הטובים שהמדינות מקבלות על היצוא ובזכות עתודות המט"ח הגדולות שהן שומרות".

עתודות המט"ח היו חלק מהגורמים הרבים לההתאוששות המרשימה של האזור בשנים האחרונות. לחוסן סייעו גם אינטגרציה מוצלחת בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים, התפוצצות של יצוא סחורות לכלכלות אסיה המתעוררות, ובראשן סין, וכן שיפור במדיניות הכלכלית.

על פי נתוני הבנק העולמי, אמריקה הלטינית נמצאת על המסלול המהיר להשבת שיעור הצמיחה לרמות שלפני 2008 ומציגה יכולת התאוששות שנייה רק לזו של אסיה. האזור רשם צמיחה של 5.7% ב־2010 וצפוי להמשיך לצמוח ב־5.4% בממוצע בשנה הקרובה. כמה מדינות, ובהן ברזיל, ארגנטינה ופרו, צפויות לצמוח אף מעל ל־7%. על פי הבנק העולמי, חל שיפור משמעותי בכל הקשור לאיכותה ולאמינותה של המדיניות המוניטארית שנוקטות מדינות אמריקה הלטינית.

השינוי הגיע מהעם: תחושת עצמאות וחופש

כיצד השפיעו השינויים הפוליטיים ביבשת על המדיניות הכלכלית?

"חשוב להבין שבניגוד לעבר, אזרחי אמריקה הלטינית מרגישים היום שהמדינה היא שלהם, שהם בעלי הבית שקובעים את גורלם - זוהי מהות הדמוקרטיה. ראשי המדינות מבינים שהם נבחרו על ידי העם והם חייבים להקשיב לרחשי ליבו.

כשכיהנתי כיועץ לנשיא בפרו באמצע העשור הקודם, 200 אלף איש יצאו להפגין בעקבות החלטת הממשלה להפריט תחנת כוח גדולה. שלחנו צוות ממשלתי לדבר עם נציגי המפגינים, וההפרטה הושעתה תוך יום אחד. זה אחד הצעדים שגרם לפרואנים להרגיש שהמדינה שייכת להם, זו לא דיקטטורה. טולדו שייך לשורה של ראשי מדינות באמריקה הלטינית שקיבלו הכשרה בארה"ב ומכירים בחשיבות החופש ומתן ההזדמנויות".

שידלובסקי. מבקר בישראל באופן קבוע

תחושת העצמאות והחופש, אומר שידלובסקי, הביאה גם לשינוי בתפיסה הכלכלית של ניהול המדינה. שידלובסקי אינו שותף לתפיסה הדיכוטומית של אמריקה הלטינית כמחולקת לגוש אדום של מדינות סוציאליסטיות וריכוזיות כמו ונצואלה ובוליביה, ולעומתן בנות בריתה של ארה"ב. "אקוודור היא דוגמה טובה לכך. הנשיא רפאל קוראה מצטייר כרפורמיסט מאוד גדול, אבל בפועל מדובר באדם מאוד פרגמטי והגיוני. יש לו מאסטר בכלכלה מאוניברסיטת אוהיו ודוקטורט מאוניברסיטה בלגית, ולמרות שהוא נתפס כחלק מבעלי הברית של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, הוא הרבה יותר איש מרכז ממה שנדמה.

"בניקרגואה, אף שהנשיא דניאל אורטגה נחשב שמאלני מאוד, אפשר לראות תשואות מדהימות על האג"ח הממשלתיות - 86%. זה נראה מוזר מפני שזו מדינה שבראשה עומד נשיא סנדיניסטי. כל אלה הם הוכחה לכך שגם מנהיגים עם עבר רדיקלי מובילים היום מדיניות כלכלית ריאליסטית רציונלית. הפרגמטיזם פרץ החוצה בתודעה הכללית". לדברי שידלובסקי, גם הדורות החדשים, אשר רבים מהם למדו או עבדו בחו"ל, ראו איך הפרגמטיזם הזה עובד במקומות אחרים והביאו אותו הביתה. "השינוי למעשה הגיע מהעם וחדר לממשלות", הוא אומר.

איך כל אלה שינו את התרבות העסקית באמריקה הלטינית?

"החשיפה לעולם זולגת גם לתחומים אחרים שמשפיעים על האקלים העסקי שם. אנשים פתאום נעשו דייקנים. היתה לי פגישה עסקית לא מזמן שהתחילה בשמונה בבוקר, וכולם הגיעו על הדקה. אחד המשתתפים איחר קצת, ואחרי חמש דקות התקשרנו אליו לבדוק איפה הוא. זה לא היה קורה לפני עשר שנים".

בתוך האקלים העסקי המשופר הזה, מהם המגזרים המבטיחים ביותר כיום להשקעה באזור?

"מאחר שישראל היא מדינה קטנה, יכולת הקנייה שלה לא גדולה במיוחד, אבל היא פיתחה טכנולוגיות למכירת מוצרים באיכות גבוהה לשוקי נישה ספציפיים. הפוטנציאל הגדול, בעיניי, הוא להשתמש בטכנולוגיות הפיתוח והמכירה האיכותיות של ישראל כדי לייצר באמריקה הלטינית סחורות בהיקפים גדולים ולמכור למדינה שלישית. זה קורה כבר היום, אבל אין שום סטטיסטיקות בנושא מפני שהרוב מתנהל דרך חברות־בנות.

"כאשר חברה כמו גביש מגבעת ברנר מוכרת חממות לניקרגואה שמגדלים בהן ירקות באיכות גבוהה, שנמכרים בסופרמרקטים בארה"ב, בנתוני היצוא מופיעה עלות החממות שגביש מוכרת. אבל למעשה, ישראל מאפשרת לניקרגואה לייצא ירקות איכותיים לארה"ב. החממות עשויות מחלקים שלא מיוצרים בישראל, אבל הטכנולוגיה היא ישראלית, וזה לא רשום בשום מקום. זה יצוא אמיתי - מייצאים רעיונות. השיטה הזו פותחת אינספור אפשרויות בעלות נמוכה, שמניבה רווחים אדירים. ואיפה יש הרבה שטחים, הרבה אנשים ועלות נמוכה? באמריקה הלטינית".

תנופה במגזר הדיור: מעמד ביניים בצמיחה

"יש בישראל טכנולוגיה ומומחיות בשיווק, פיתוח מוצרים, אריזה נכונה וכדומה, שבזכותה מוצרים ישראליים איכותיים נמכרים בעולם במחיר גבוה ב־50% מכל שאר המוצרים. אבל לישראל יש יכולת אספקה מוגבלת מפני שהשטחים מצומצמים והאוכלוסייה קטנה, ובכל מקרה כולם מעדיפים להיות בהייטק ולא לעסוק בחקלאות. המומחיות במכירת תותים, למשל, ולא בגידול שלהם, היא סוג של טכנולוגיית הייטק. בשביל למכור טונה אחת של תותים או עשר טונות, דרושה אותה כמות של מאמץ. כדי למכור יותר צריך ללכת למקום אחר, ואמריקה הלטינית היא היעד המושלם לכך".

לדבריו, ההזדמנויות לא מתמצות בתחום האגרוטק. "יש נישות שטרם פותחו בכל התחומים מעודדי הפריון: בקרה לוויינית של הובלת חומרים כמו גז טבעי למשל. באזורים רבים באמריקה הלטינית עדיין לא פיתחו מערכת של מכליות שמעבירות גז נוזלי לאזורים מרוחקים. גם מגזר הדיור, בדומה לשאר העולם, נמצא בתנופה אדירה באמריקה הלטינית, הרבה בזכות צמיחת המעמד הבינוני.

"נותנים שם היום הרבה יותר מימוני משכנתאות לדיור גם מחוץ לערי הבירה, וכתוצאה מכך גם הבנייה נעשית הרבה יותר רווחית. יש באזור הזה שכבה שלמה של אוכלוסייה שמעולם לא היתה לה גישה למימון, ועכשיו הם פתאום מקבלים משכנתה. לפתע יש מצבור עצום של לקוחות חדשים, הרבה גם בזכות הצמיחה האדירה של המעמד הבינוני באזור. המגזר הזה ימשיך ליהנות מתנופה עוד חמש, עשר שנים לפחות, לכן אני בטוח שיש מקום לבעלי ניסיון במימון ובבנייה בישראל, ליישם את המומחיות שלהם שם".

שידלובסקי מדגיש כי במדינות רבות באמריקה הלטינית יש הוצאות ריבית גבוהות, "לכן אם אתה בא בתור ישראלי, כשהשוק המקומי נותן 8%־10%, יש לך יתרון תחרותי".

לשידלובסקי, שמגיע לישראל לעתים קרובות עוד משנת 1951, יש הצעה מעניינת גם לדור המייסדים של ההייטק הישראלי: "בישראל יש אנשים עם ניסיון, כמו המהנדסים שבנו את נמל אשדוד, שהוא פרויקט הנדסי אדיר. אין ספק שאותם 'טאלנטים' מבין המהנדסים הגמלאים שבנו את נמל אשדוד יכולים לככב בפרויקטים של הקמת נמלים באמריקה הלטינית. מאחר שהמסחר באזור גדל בקצב מסחרר, חייבים להגדיל שם את נפח הנמלים. למה שהם יביאו מהנדסים מנמלי דובאי? זה יכול באותה מידה להיות מהנדס ישראלי".

האם הקשרים העסקיים הענפים בין אמריקה הלטינית לעולם הערבי מאיימים באיזושהי מידה על שיתוף הפעולה עם חברות ויזמים מישראל?

"בפועל, יחסי המסחר וההשקעות עם העולם הערבי די מצומצמים. הציפיות מצד מדינות אמריקה הלטינית לכך שכספים ממדינות ערב יזרמו אליהן מוגזמות במידה רבה. בייחוד על רקע המהומות כיום בעולם הערבי, לא סביר שהן יחתרו למעורבות כלכלית באזור כל כך מרוחק. אני לא רואה פוטנציאל לחרמות או לפעילויות עוינות מסוג זה במדינות לטינו־אמריקאיות, למעט ונצואלה".

שידלובסקי מאמין שכל עוד לא תתרחש קריסה מוחלטת בשווקים העולמיים, אמריקה הלטינית תמשיך להציג ביצועים יפים גם בחמש השנים הבאות. לדבריו, "גם אם הצמיחה בסין ובהודו תאט, באמריקה הלטינית היא תימשך. יש מספיק מנועי צמיחה פנימיים ועתודות בינלאומיות שיבטיחו שלא תהיה ירידה בפעילות עסקית".

ב־2010 חגגו מדינות רבות באמריקה הלטינית 200 שנות עצמאות. נשיא צ'ילה סבסטיאן פיניירה כתב ב"אקונומיסט" בשלהי אותה שנה כי "לאמריקה הלטינית של 2011 יש את כל מה שהיא זקוקה לו כדי להפוך לאזור מפותח כלכלית ולהתגבר על העוני. "יש לנו שטחי קרקע נרחבים ופוריים, שפע של מחצבים, שתי שפות דומות, תרבות משותפת ודמוקרטיות שהולכות ומתחזקות", כתב. "אם נפעל נכון, המאה ה־21 תהיה המאה שלנו, המאה של אמריקה הלטינית".