סוד הגן הנעלם

מצד אחד, יוזמות ידידותיות לסביבה הן תמיד אקולוגיות - אוהבות את הפחות, מנסות לנקות מהדרך חומרים ותהליכים מיותרים. אבל איכשהו הן יוצאות הרבה פעמים מסורבלות, שלא לומר יקרות. ככה נולד ה"מיחדוּש". כמו מיחזור, אבל משודרג. "במיחזור משקיעים אנרגיה נוספת כדי להשתמש מחדש בחומרים - מוסיפים דבקים, חומרים כימיים", מסבירה חלי אלול־צלניקר. "במיחדוש משתמשים בחומר כמו שהוא. יש המון חומרים אורגניים שיכולים להיהפך שוב לחומרי גלם בלי להתבלות ועם פחות מאמץ - בטון, חול, אספלט".

גן מרים בגבעתיים. "כל החומרים הקיימים עושים סיבוב חוזר" | צילום: עמית שעל

הבשורה הזו מחלחלת בחודשים האחרונים דווקא לגבעתיים, שאולי יום אחד עוד תהיה אימפריית מיחדוש, בזכות אלול־צלניקר ושותפתה חוי ליבנה, אדריכליות נוף מגבעתיים ובעלות חברת "רקמה עירונית". השתיים כבר לקחו שני גנים ציבוריים בעיר, גן מרים (ברחוב סמטת המעלות 8) וגן פטאי (ברחוב פטאי 5), ומיחדשו אותם: לקחו את כל החומרים שהרכיבו את הגן הישן, והשתמשו בהם כדי ליצור את הגן החדש. הבלטות נגרסו ונוצקו מחדש עם בטון למרצפות חדשות ("רטרו סטון" קוראים לזה). האבנים המשתלבות פוצחו לשלוש חתיכות וסודרו מחדש. הגדרות שתחמו את הצמחייה פורקו, נוקו, נצבעו ונהפכו לגדר של פינת הכלבים. ספסלים פורקו והורכבו מחדש. גם המשטח במגרש המשחקים עשוי מצמיג ממוחזר, כמו בגינות אחרות בארץ.

"למחדש זה כמו לתקן מכונת כביסה", אומרת ליבנה. "לא תמיד נראה שיש טעם להשקיע זמן וכסף בתיקון, עדיף כבר לקנות חדשה. הרגילו אותנו להחליף, לזרוק, כי זה גם ככה יתקלקל שוב. כאן זה הפוך – אתה לומד לחשוב אם אתה באמת חייב להחליף את זה. זה דורש שינוי של הסטייט אוף מיינד".

הרעיון לגנים נולד אצל התורם, שביקש "גן ממוחזר". "הוא רצה מיחזור של דיסקים, נייר, פלסטיק וכו'", מספרת אלול־צלניקר. "ואנחנו אמרנו - צריך לקחת את זה צעד אחד קדימה, להשתמש בחומרים ששם. כל הרעיון במיחדוש הוא שכל החומרים הקיימים עושים סיבוב חוזר, עם מינימום עיבוד מחודש. וככל שהחומר עושה יותר סיבובים, כך עדיף".

כרגע זה לא בהכרח זול יותר. הטמנת פסולת באתרים מיוחדים אמנם עולה כסף, אבל הפסולת מגן אחד לא תעלה הרבה. ובכל זאת, אומרת ליבנה, "בגן מרים זה יצא זול יותר, פשוט לשלם לפועל שיבקע את האבנים הקיימות. בגן פטאי פירקנו ספסלים והרכבנו מחדש, והנגר אמר: 'היה עולה אותו הדבר לקנות חדש'. אבל בשגרה של עיר מתחדשת, זה יוצא זול יותר. במקום לפרק, להעמיס, להוביל, לפרוק, לעצור בתחנת מעבר — הרבה יותר משתלם לקבלן לתת את כל הריצופים בחינם לחברה של גריסה ומיחזור. אף אחד מהצדדים אינו אביר איכות הסביבה, זה עניין של אינטרסים".