ראיון "כלכליסט" - רון רוזנשטיין: "אני אוהב מניות. הייתי שמח לנהל קרן גידור"

בזמן שחבריו לספסל לימודי הכלכלה חלמו להתברג בתפקידים בכירים בגופים פיננסיים מובילים, לרון רוזנשטיין, מנהל השקעות המוסדיים באלטשולר שחם, היה חלום אחר: להיות כתב כלכלי. מסיבה זו החליט להוסיף ללימודי הכלכלה גם תואר בתקשורת.

אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. לפני שש שנים הגיע רוזנשטיין (30) לראיון בבית ההשקעות אלטשולר, והתקבל לעבודה בחדר המסחר. עד מהרה קודם לתפקיד מנהל ההשקעות של הגופים המוסדיים - חברות פרטיות וציבוריות שמפקידות את הונן בבית ההשקעות.

"הכיוון הבסיסי שלי היה תחום התקשורת, אולם, עם ההתקדמות בלימודי התואר הראשון הבנתי שלימודי תקשורת לא מחזיקים מים, ושלמעשה מדובר בתואר כללי שכזה. את השינוי עשיתי לא בגלל הכסף, אלא בגלל אהבה. התאהבתי בצורת החשיבה הכלכלית, בתיאוריה, בלוגיקה, בכל מה שמלמד אותך לחשוב אחרת. באלטשולר התאהבתי גם בשוק ההון", הוא מספר.

איפה היתה הנגיעה הראשונה לעולם ההשקעות?

"בעיקר דרך השקעות שעשיתי עבור עצמי. אני לא מהילדים האלה שבגיל 13 כבר היו מושקעים בבורסה. אבל מאז ומתמיד עניין אותי להבין את השוק, את הפסיכולוגיה של המשקיעים. להבין את השוק באמצעות נתוני המאקרו, לראות איך תהליכים גלובליים משפיעים על המשקיע".

אם השוק מוטה פסיכולוגית, אולי כדאי בכלל להתבסס על נתונים טכניים בלבד?

"אני לא מאמין בניתוח טכני. זה מידע שנותן אולי אינדיקציה של כיוון, או טווח מסויים של נייר, אבל בסך הכל מדובר על ניתוח העבר. למתוח כמה קווים משיקים ולנסות להקיש מזה משהו לגבי העתיד זה משהו שנתון לפרשנויות שונות".

אתה יכול להעיד שבהשקעות שאתה מבצע אתה מצליח לנטרל השפעות פסיכולוגיות?

"אני משתדל שלא להיות מונע מהפסיכולוגיה של השוק, פחות לרכוב על גל של סנטימנט, ויותר להסתכל לטווח הארוך. בכלל, אנחנו באלטשולר לא אוהבים ללכת עם הקונצנזוס".

קרה לך שהתאהבת בפוזיציה, בנייר מסוים?

"אני לא משקיע עיוור, אני קורא ניתוחים, ועקרונית אין לי בעיה לחתוך הפסדים כשצריך - אני לא מתאהב בפוזיציות. לגבי הבנקים, למשל, אני מאמין שכאשר מניות הבנקים נמצאים באזור מכפיל הון של 1.2 כדאי למכור, וב־0.9 - זו הזדמנות קנייה. כרגע, לדעתי, למרות העליות שנרשמו בסקטור הזה, עדיין לא כדאי למכור כי ראינו שהעלאת הריבית משפיעה עליהן לטובה. להערכתי, יש להם עוד לאן לעלות".

אתה יחסית צעיר. איך מתמודדים עם הלחצים הכרוכים בעבודה מסוג כזה?

"בסך הכל, מאחורי המהלכים שלי יש לוגיקה. נכון, תמיד יהיו לקוחות שישאלו למה לא יצאת מהשוק אחרי אירוע כזה או אחר. אני מנסה להסביר להם שאני לא סוחר יום. זו קלישאה, אבל אני מסכים עם זה כתפיסה. לדוגמה, בישראל יש היום נטייה מאוד חזקה להשקעות מקומיות, אפקט ה־'Home Bias', ואני לא חושב שזה צריך להיות ככה. הלקוחות המוסדיים מאפשרים לנו להשיג חשיפה של עד שליש מהאפיק המנייתי לחו"ל. הייתי רוצה חשיפה גבוהה יותר, אבל אין מספיק לגיטימציה לזה".

 

כמה העבודה משפיעה עליך בחיים האישיים?

"אני בוגר של משבר 2008, ולכן למדתי לא לקחת ללב ירידות. עבורי, שנת 2008 היתה כמו שנת כלב - הזדקנתי בשבע שנים. היום, ברמה היומית, תנודות בנייר כזה או אחר לא משפיעות עליי כל כך. אני לא נע בין אופוריה לדיכאון במצבים כאלה. אבל העבודה הזו משפיעה עליי מספיק כדי שארצה להישאר מעודכן כל הזמן".

איך נראה התיק האישי שלך?

"התיק שלי יחסית ספקולטיבי, והוא מורכב בעיקר מתעודות סל. למשל, אני מחזיק בתעודות על חברות האנרגיה בניו יורק, תעודות ממונפות על חברות נדל"ן למגורים ונדל"ן משרדי בארה"ב ועוד. בגדול, אני מאמין שבתחומים שבהם אין לך מספיק ידע מקצועי, עדיף להשקיע בתעודות סל. לצד זאת, אני גם מאמין בפיזור שמציעות לך תעודות הסל. לצד כל זה, יש גם תחומים שבהם אני לא נוגע, בהם הביומד. מבחינתי, זו השקעה הנחשבת הימור של 0 או 1, ואני לא מבין בתחום הזה מספיק".

כשאתה משקיע בחו"ל, באילו אפיקים אתה מרגיש נוח לקנות נייר ספציפי?

"אני מרגיש בנוח לבחור פרטנית איגרות חוב בחו"ל. בניתוח אג"ח זרות נשענים בעיקר על ניתוחים של גופי מחקר עולמיים כמו S&P ואחרים. לצד זאת, אני משקיע גם באג"ח של גופים שנקראים Supra nationals, גופים ובנקים שאינם מסחריים, כמו לדוגמא קרן המטבע הבינלאומית. בשוק האג"ח בישראל, לעומת זאת, המרווחים נמוכים ומשעמם להשקיע בתחום זה. השקעה באג"ח בחו"ל משיגה גם אלמנט של פיזור התיק וגם חשיפה למט"ח".

אתה משקיע כסף של גופים מוסדיים, שלרוב מחזיקים בתיק סולידי. איך זה מתיישב עם האהבה שלך להשקעות ספקולטיביות?

"ברור שבא לי לשחק עם הכסף בחופשיות, אבל אני כפוף למגבלות שמייצרות ועדות ההשקעה של אותם גופים. איפה שאפשר, אני מנסה לתבל קצת את התיק. בעתיד, הייתי שמח לנהל קרן גידור. מצד שני, בעבודה עם מוסדיים נוצרת אינטראקציה עם אנשים רבים בשוק, שאותם אני מכיר, וזה נחמד לדעת שאני מנהל עבור החברות שלהם את החשבון. אני לומד המון, ויש הרבה החלפת מידע, וזה יתרון גדול לנהל גוף מוסדי. אבל למרות הכל, ברור שתמיד כיף כשיש יותר חופש ופחות מגבלות".

לבחור בגילך, כמה מהתיק היית חושף למניות?

זו שאלה מאוד אישית, כמה אותו אדם רגיש למה שקורה בשוק בטווח הקצר. אני יכול לומר שבתיק האישי שלי אני מחזיק 100% חשיפה למניות. מי שטוב לו, ויוכל לחיות עם זה לאורך זמן, זה הדבר הנכון לעשות בעיניי. לגבי המשקיע הממוצע שרוצה יותר ביטחון, הייתי מציע 50% מניות".

השורה התחתונה של רון: "בישראל יש היום נטייה חזקה להשקעות מקומיות, אפקט 'Home Bias', ואני לא חושב שזה צריך להיות ככה. המוסדיים, למשל, מאפשרים לנו להשיג חשיפה של עד 30% מהאפיק המנייתי לחו"ל. הייתי רוצה חשיפה גבוהה יותר, אבל אין לגיטימציה"