"הסברי השופט זפט דחוקים"

שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, המכהן כנציב תלונות הציבור על השופטים, קבע כי התלונות שהוגשו נגד יהודה זפט, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, הן מוצדקות: גולדברג קבע גם כי זפט הפר חובת גילוי לצדדים בכך שהסתיר מהם כי עו"ד יעקב וינרוט ייצג אותו בעניין אישי במשך חמש שנים, מאוקטובר 1989 עד דצמבר 1994.

התלונות הוגשו בעקבות חשיפת "כלכליסט" בינואר האחרון, כי זפט היה אחד מלקוחותיו של עו"ד וינרוט, בתיק אישי שנגע למסירת דירה מקבלן באיחור. עבור הטיפול קיבל וינרוט שכר טרחה נמוך של 16,547 שקל.

עוד נחשף כי זפט לא גילה את הדבר למתדיינים רבים שהופיעו בפניו בשנים שלאחר מכן בעשרות תיקים שונים, כשבייצוג הצד שמולם עמד עו"ד וינרוט או משרדו.

"הופעת עורך דין בפני שופט שלו נתן עורך הדין שירות משפטי בעבר, יוצרת בנסיבות מסוימות ניגוד עניינים אתי לשופט. מצב זה מחייב את השופט - גם אם לדעתו, באותן נסיבות אין עליו לפסול עצמו מיוזמתו שלו - ליידע את הצדדים על השירות שקיבל מעורך הדין", כך כתב גולדברג בהחלטתו.

גולדברג הוסיף כי "חובה זו מצויה בגדרה של חובת הגילוי הנאות, ומאפשרת לבעלי הדין שלא היו מודעים לנסיבות, להביע את עמדתם בשאלת פסלות השופט". עוד כתב גולדברג כי אם מתעורר ספק בלבו של השופט אם הוא חייב בגילוי - עליו לפעול לטובת הגילוי. החלטת הנציב גולדברג משתרעת על 13 עמודים, והעתקים ממנה נשלחו לראשי מערכת המשפט.

35 תיקים לפחות

בהחלטתו מפרט הנציב את הליכי הבדיקה של התלונה, שבמסגרתם התבקש גם עו"ד וינרוט למסור את גרסתו, ולבדוק את התיקים שבהם הופיע משרדו בפני זפט. מההחלטה עולה כי וינרוט טען שבמשרדו נמצאו 47 תיקים שבהם "מופיע שמו של זפט", אך וינרוט אמר כי הוא אינו משוכנע שבכל התיקים אכן הופיע משרדו בפני זפט. וינרוט אישר כי ב־35 תיקים לפחות הופיע משרדו בפני זפט, וכי בכל התיקים הללו לא נמצא תיעוד לגילוי נאות.

בהסתמך על הרשימה שהעביר וינרוט לנציב, פנה הנציב למזכיר הראשי בבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש ממנו לנסות ולאתר 14 תיקים שהתבררו לפני שנת 2000 - פחות מחמש שנים ממועד סיום הייצוג בתיק האישי של זפט. המזכיר מסר כי רוב התיקים בוערו - נשלחו לגניזה ופונו מארכיון בית המשפט - והוא איתר רק ארבעה תיקים.

בדיקת הנציב התמקדה לפיכך בתיקים אלו בלבד, לאחר שקבע כי "איני רואה מקום להתייחס לתיקים הנוספים שאותרו במשרד וינרוט, שבהם נמצא כי השופט לא מסר לצדדים על תיק הייצוג, כיוון שלא כל החומר בנמצא".

מהחלטת הנציב עולה כי תחילה מסר זפט בתגובה שהוא סבור שפעל כדין, וכי לא חלה עליו כל חובה לגלות לצדדים המופיעים בפניו כי קיבל ייצוג בתיק אישי מעו"ד וינרוט.

עם זאת, הנציג מצא כי דווקא בתיק הראשון של משרד וינרוט שהתברר בפני זפט ב־1997, זפט כן מסר גילוי נאות לצדדים, והדבר אף הוביל לבקשת פסילה. לפיכך פנה הנציב לזפט וביקש ממנו להסביר כיצד מתיישבת עובדה זו עם טענתו שלא חלה עליו חובת גילוי. עוד טען הנציב כי מצא תיק מ־1998 שבו לא מסר זפט גילוי נאות — אף שלא חלפו אפילו ארבע שנים ממועד סיום הייצוג.

תקופה ראויה של חמש שנים

תגובתו של זפט היתה כי הוא מניח כי בשנים הראשונות לאחר סיום הייצוג הוא אכן נהג לגלות זאת לצדדים, אך מאחר שאלו לא ביקשו את פסילתו — הדבר אינו מתועד בפרוטוקול. בעקבות זאת כתב הנציב: "מכאן יש להבין כי אם אין דבר שיעיד על גילוי, אין פירושו של דבר שלא היה גילוי כזה, והסיבה לאי־רישומו בפרוטוקול נעוצה בכך שלא ביקשו את פסילתו.

פרשנות חרב הפיפיות של חובת הגילוי במובן מסוים, החלטת הנציב מקלה עם זפט ועם שופטים בסיטואציות דומות ענת רואהלכתבה המלאה

"אינני מהסס לומר כי הסברו של השופט בתגובתו המאוחרת יותר... הוא הסבר דחוק שאינו מתיישב עם תגובתו הראשונה כי לא היה עליו כלל לדווח על תיק הייצוג".

הנציב גולדברג קבע כי תקופת הגילוי הנאות צריכה להיות ארוכה בהרבה מהתקופה שבה חלה חובה על השופט לפסול את עצמו. לדבריו, בנסיבות המקרה - ובייחוד נוכח מהות השירות שהעניק וינרוט לזפט והיקפו — יש להעמיד את תקופת הגילוי הראויה על כחמש שנים, וכי בשלושת התיקים האחרים שבדק הנציב אין רישום כלשהו על גילוי נאות.

עוד קבע הנציב כי במקרה שבו עניין אישי של וינרוט נידון בפני זפט, חובת הגילוי של זפט ארוכה אף יותר, ובוודאי כשמדובר בתיק בעל משמעות כספית ניכרת. לפיכך קבע הנציב כי זפט הפר את חובת הגילוי כשלא חשף ב־2003 את דבר הייצוג בפני איש העסקים עזרא עורקבי ועו"ד שחר בן עמי, שניהלו הליכים נגד וינרוט. עם זאת, הנציב קבע כי בתיק אישי אחר של וינרוט שבו טיפל זפט חלפו 15 שנה ממועד הייצוג ובו לא חלה על זפט חובת גילוי לצדדים.

אליעזר גולדברג | צילום: דן בלילטי

גולדברג התייחס גם לשכר הטרחה ששילם זפט לוינרוט, וקבע כי טבלת הלקוחות שבה מוזכר גם זפט, ואותה הגיש וינרוט לביהמ"ש במסגרת תיקו הפלילי, "לא באה אלא להראות כי שכר הטרחה שקיבל עו"ד וינרוט מהשופט ומרעייתו היה נמוך ממה שהיה מקובל במשרדו". אלא שלדברי הנציב, "אין בידי לומר כי שכר הטרחה היה בשיעור כה נמוך עד שהשופט היה מודע, או צריך היה להיות מודע לכך".

דוברת בתי המשפט מסרה בתגובה: "קיבלנו את החלטת הנציב ואנו לומדים אותה".

השופט יהודה זפט מסר בתגובה: "לאחר ניתוח רחב של נושא חובת הגילוי, מצא הנציב לראוי להביע את דעתו לגבי חובת הגילוי במקרים שבהם מופיע עו"ד המייצג כבא כוחו של בעל הדין. בהחלטה קובע הנציב עמדה ומיישם אותה באופן חריג - רטרואקטיבית לשנות התשעים. הנציב דן בהיבט האתי של הגילוי וקבע כי אין ולא היתה במועד הרלבנטי נורמה הדנה בחובת הגילוי נשוא התלונה. הנושא מצוי במחלוקת משפטית וטרם זכה להסדר חוקתי או אחר. בתיקים שבדק הנציב לא התקיימו דיונים ענייניים".