אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: LOL במילון אוקספורד? זה לא כל כך מצחיק צילום: Shutterstock

דו"ח טכנולוגי: LOL במילון אוקספורד? זה לא כל כך מצחיק

אחרי שהפכו לחלק מתרבות הדיבור בלא מעט ארצות, ביטויים כמו LOL ו-OMG מגיעים גם למילון - ולא כולם מרוצים מזה. וגם: הסנגורים מחפשים מידע על שוטרים בפייסבוק, והמשטרה בארה"ב מתחילה להיזהר

10.04.2011, 13:11 | יוסי גורביץ

המבורגר, ג'ינס, LOL

 

הביטוי LOL פרץ לאחרונה את חומות אחד המוסדות המיושנים והמקודשים ביותר של השפה האנגלית, מילון אוקספורד לאנגלית. כצפוי, הדבר מיד עורר ויכוח כבד, שהציב כרגיל שמרנים מול ליברלים: הראשונים טענו שהכנסתו של LOL למילון היוקרתי היא בגדר טימוא השפה האנגלית. האחרונים טענו שהאנגלית היא שפה חיה ושהמילון צריך להכיר בכך שאם הרבה מאוד אנשים משתמשים בביטוי, אז הוא צריך להיות חלק מהשפה.

מצד אחד, קשה להגן על הרעיון של טוהר השפה. ג'יימס ניקול, סופר ואושיית משחקי תפקידים, הגדיר זאת היטב: "הבעיה בהגנה על טוהר השפה האנגלית היא שהאנגלית טהורה בערך כמו זונה זולה. אנחנו לא רק שואלים מילים: האנגלית רדפה אחרי שפות אחרות במורד סמטאות אפלות כדי להכות בהן עד אובדן הכרה ולחפש בכיסיהן אחר אוצר מילים". שפות אחרות עשו, כמובן, את אותו הדבר.

מצד שני, יש בעיה עם LOL, OMG ודומיהם. יותר ויותר אנשים לא רק כותבים את המילים האלה, אלא גם מבטאים אותן. כשזה קורה, מתקבלת התוצאה הרגילה של התנגשות בין תרבות מקומית לבין הקרחון שהוא התרבות האמריקאית: הראשונה הופכת לשטוחה יותר, ומוותרת על מושגיה המקומיים.

יש כאן הישג גדול, שאסור לזלזל בו: אחרי מאות אלפי שנים, נוצרת לה שפה משותפת שמאפשרת לילידי כל העולם להבין זה את זה, ולהבין דקויות, מיד. מצד שני, שפות מקומיות הופכות לכלי שני, מועיל פחות, ונדחקות לאחור.

הממסד הצרפתי, שמגן על השפה שלו בקנאות שהיתה מעוררת הערצה אצל אליעזר בן יהודה, מנהל מלחמת חורמה בפלישת האנגלית לשפת הצרפתים כבר עשור. נכון לעכשיו, הוא נכשל בגדול. ואם צרפת נכשלה, לתרבויות אחרות כמעט ואין סיכוי. במובן הזה, אין שום דבר מצחיק במילה LOL.

בקרוב גם במילון אבן שושן?, צילום: טל בדרק בקרוב גם במילון אבן שושן? | צילום: טל בדרק בקרוב גם במילון אבן שושן?, צילום: טל בדרק

אזרחי ארה"ב, תנו לנו לחפש במיילים שלכם

ממשל אובמה, אחרי שנתיים של התפתלויות, מעמיד את עצמו בפינה ברורה מאוד בכל מה שקשור לפרטיות רשת: הוא פנה לקונגרס כדי למנוע העברת חוק חדש, שיחייב מתן צו בית משפט כדי לחפש בדואר אלקטרוני.

החוק הקיים בנושא, מ-1986, מיושן משהו: הוא קובע שהממשלה יכולה לראות דואר אלקטרוני ללא צו, אם הוא נשאר על שרת במשך יותר משישה חודשים. זו היתה התקופה שבה משתמשים "אספו" את המכתבים מהשרת אל המחשב שלהם, ואז הוא היה נמחק אוטומטית. ההנחה היתה שאם מייל נשאר על השרת יותר מחצי שנה, הוא "נטוש", וככזה אין לו הרבה הגנות.

אובמה. רוצה לחפש בתיבות הדואר האלקטרוני, צילום: בלומברג אובמה. רוצה לחפש בתיבות הדואר האלקטרוני | צילום: בלומברג אובמה. רוצה לחפש בתיבות הדואר האלקטרוני, צילום: בלומברג

הזמנים השתנו ברבע המאה שחלפה מאז: חלק ניכר מהגולשים ברשת שומרים על המיילים שלהם בענן - והם נשארים שם הרבה, הרבה זמן. החוק הישן מאפשר לרשויות גישה כמעט חופשית להיסטוריית הדואר האלקטרוני של אדם שהמייל שלו מבוסס ענן, משתמשי ג'ימייל לדוגמה. כתוצאה מכך, שורה של גופים וחברות פנו לקונגרס בדרישה לעדכן את החוק.

ממשל אובמה, מצידו, הודיע לקונגרס שאם בכל פעם שהוא רוצה לראות מייל של מישהו הוא יצטרך להציג סיבה ראויה, אז יקרו המון דברים איומים: הקונגרס יוכל להאשים רק את עצמו בכך שהוא מתעקש על יישום התיקון הרביעי לחוקה, שלפיו חיפוש במידע האישי של אדם ייערך רק אם שופט ישתכנע שיש לכך סיבה טובה.

אחרי הכל, יש בעולם פדופילים, טרוריסטים, מורדים, אנשי מאפיה וחלאות אחרות. על כן,  לפי הממשל, אין סיבה להגן על הפרטיות של רוב האוכלוסיה המוחלט. אם להסתמך על ההיסטוריה העגומה בנושא, הקונגרס יקבל את הטענה הזו.

 

"התפקיד: פינוי זבל אנושי"

מערכת המשפט המודרנית מכוונת במידה רבה מאוד נגד הנאשם. ברוב המקרים, עצם העובדה שאדם יושב על ספסל הנאשמים היא נקודה נגדו. נקודה שנייה נגדו היא ששוטר או חוקר אחר מעיד מולו, משום שאם המערכת לא תביע אמון במשטרה שלה, היא בבעיה קיומית. והנקודה השלישית היא ההודאה. אם יש הודאה, זה בדרך כלל סגור. זו הסיבה שהשוטרים בארה"ב מחויבים להגיד לעצורים שכל מה שיאמרו ישמש כנגדם.

מסתבר שסניגורים בארצות הברית מצאו שיטה נהדרת לתקוף את הנקודה השניה של המשטרה: האמון בשוטרים ובחוקרים. כמו בהרבה מקרים אחרים - גירושים, למשל - השיטה היא לאסוף חומר מכפיש על העדים מטעם התביעה באמצעות חיטוט בחשבון הפייסבוק שלהם. לעיתים יש שם זהב של ממש עבור הסניגוריה.

כך, למשל, קיבל בית משפט בארקנסו כראייה תמונה של אחד השוטרים המעידים שפורסמה בדף שלו, כשהוא מכוון אקדח למצלמה, גולגולת לצידו, עם הכיתוב "The Punisher". השוטר טריי אקונומידי מאלבקרקי, ניו מקסיקו - העיר שהתפרסמה משום שבאגז באני תמיד לוקח בה את הפניה הלא נכונה - הגדיר בפייסבוק את תפקידו כ"פינוי זבל אנושי".

כשאקונומידי היה מעורב בתקרית שבה הרג חשוד, תחנת טלוויזיה דגה את המידע הזה ופרסמה אותו. השוטר, שעכשיו אומר שההערה על הזבל היתה "מאוד בלתי ראויה", מצא את עצמו במהירות בתפקיד משרדי. נרשמו גם שורה של מקרים אחרים, כמו שוטר שבטעות פלט בפייסבוק את זהותו החסויה של עמית שנפצע, ועוד.

גורמי משטרה ברחבי ארה"ב מנסות למצוא את הדרך הנכונה להתמודד עם האיום שמהוות כלפיהם רשתות חברתיות: גם מבחינת תקלות יחסי הציבור, שעשויות לזעזע את האזרחים הטובים שמממנים אותן, וגם מבחינת שקיפות היתר. משטרת אלברקרקי, למשל, אסרה על שוטריה להציג את עצמם ככאלה בדף הפייסבוק שלהם, מה שגרר תלונות מצד השוטרים. האחרונים אמרו - במידה של צדק - שהמשטרה יכולה לומר להם מה לעשות כשהם בתפקיד, אבל לא מחוצה לו.

מה מותר לשוטרים לכתוב בפייסבוק?, צילום: אי פי איי מה מותר לשוטרים לכתוב בפייסבוק? | צילום: אי פי איי מה מותר לשוטרים לכתוב בפייסבוק?, צילום: אי פי איי

ג'ק המרטש, גרסת 2011

מישהו רוצח זונות שפועלות באזור לונג איילנד, ומפרסמות את שירותיהן באתר הלוחות הפופולרי קרייגסליסט. מה שמטריד את המשטרה היא העובדה שהאיש יודע יותר מדי על הטכנולוגיה שמשמשת אותה ללכידת חלאות כמוהו. הוא יודע כל כך הרבה, שייתכן שמדובר בשוטר בעצמו.

כמו כמה רוצחים סדרתיים שמחקים את ג'ק המרטש, הרוצח הלונדוני מסוף המאה ה-19 שזהותו מעולם לא נחשפה, הברנש הנ"ל נוהג להתרברב במידע שיש לו. הוא התקשר לקרובות משפחה של הקורבנות, הפגין מה שהמשטרה מכנה "ידע מוכמן", והביע שנאה כלפי זונות.

את זה הוא עשה באמצעות סלולריים חד פעמיים. השיחות שהוא ביצע ארכו כולן פחות משלוש דקות - משך הזמן שהמאתרים המשטרתיים זקוקים לו כדי לאתר את מקור השיחה - והן נערכו ממקום הומה מאוד, מה שמקשה עוד יותר על עבודת האיתור.

עכשיו, דרך ההתחמקות הזאת ידועה לכל מי שיש לו עניין חולני בתחום. אבל השילוב עם השימוש בקרייגסליסט כדי לבחור את המטרות יוצר תחושה שיש כאן אדם עם אובססיה לא רק כלפי פרוצות, אלא גם כלפי שימוש בטכנולוגיה. המשך יבוא, והוא כנראה ילווה במשפט "הוא תמיד היה אדם כל כך שקט".

קצרצרים

מדענים הודיעו בהתרגשות שהם מצאו שיטה לזהות בקירוב את מיקומו של אדם הכותב ברשת: הם מסוגלים להגיע, בממוצע, לרדיוס של 690 מטר מהגולש. זה אולי נשמע קרוב, אבל נסו את זה על מפה של עיר ותבינו שמדובר בטווח הכולל עשרות אלפי גולשים. במקרים אופטימליים הם יכולים להגיע לרדיוס של מאה מטרים, ועדיין מדובר בכמה רחובות טובים. יש כבר כמה שירותים מסחריים שבוחנים רשתות WiFi ומגיעים לרמת דיוק גבוהה הרבה יותר.

עוד יום, עוד מוצר דפוק של אפל: מספר ניכר של לקוחות ורייזון התלוננו שהאייפד 2 החדש והדנדש שקנו לא עובד עם רשת הדור השלישי של החברה. הם עשו כל כך הרבה רעש, שאפל לא יכלה להשתמש בטקטיקה הרגילה שלה - התעלמות מלאת בוז - ונאלצה להודיע שהיא תבדוק את הנושא. זו הפעם השניה בתוך שנה שמוצרי אפל נתקלים בבעיית קליטה, אחרי פרשת "מגע המוות" המפורסמת של האייפון 4.

דיווחנו בשבוע שעבר שיצרני האפליקציה של פנדורה קיבלו זימון להעיד מול חבר מושבעים גדול, שחוקר האם אפליקציות חשפו מידע של משתמשים. מסתבר שלפנדורה יש בהחלט מה להסביר: השירות המוזיקלי החביב חשף בפני המפרסמים שורה של פרטים רגישים, כמו תאריך הלידה של המשתמש, מיקומו על פי GPS, מינו ומספר הזיהוי הייחודי של מכשיר האנדרואיד שלו. פנדורה לא לבד שם, כמובן, ויש לקוות שהחקירה הזו תגדיל את המודעות בנוגע לכמויות המידע שאפליקציות מרשות לעצמן לשחרר למפרסמים.  

המצב ביפן, למרבה הצער, עוד לא נרגע: רעידת אדמה מסיבית נוספת נרשמה בסוף השבוע. יש גם חדשות טובות: ראש עיריית מינהמיסומה, קצונובו סקוראי, העלה ביוטיוב בקשה נואשת לעזרה - וזכה למבול של שיחות טלפון והצעות סיוע אחרות. מינהמיסומה סובלת מבעיה קשה: יש לה ארבעה כיווני אוויר לכורים הידועים לשמצה של פוקושימה, אף אחד לא מתקרב לאזור וחלק ניכר מהתושבים נטש. החשש מפני דליפה גרעינית אף מנע הגעה של משלוחי מזון לאזור. הסרטון הצליח בעיקר לגייס סיוע מחוץ ליפן, אבל במינהמיסומה שמחים על כל תרומה. 

ברוכים יהיו ההאקרים, כי להם מלכות השמים: זה, בערך, המסר החריג למדי שמשגר הוותיקן לעבר הקהילה הבעייתית הזו. בפרסום במגזין רשמי למדי של הכנסייה, La Civilta Cattolica, משתפך הנזיר הישועי אנטוניו ספאדרו בשבחיהם של ההאקרים ותרבות הוויקי, עורך את ההבחנה הוותיקה בין האקרים ובין קראקרים (שאפשר לתמצת אותה ב"99% מכלל ההאקרים מוציאים שם רע לאחוז האחר"), ומתלהב במיוחד מהרעיונות של קהילת הקוד הפתוח, שדוחה את עקרון הגמול הכספי. עם זאת, הוא נאלץ להודות שהאנרכיסטים החברים בקהילה הזו, שדוחים את עקרון קבלת הסמכות, יוצרים בעיה מסוימת מבחינת הכס הקדוש.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות