"מעתה, גם מכללות מתוקצבות יהיו אופציה לסגל איכותי"

ההסכם שיאפשר תשלום תגמול למרצי מכללות העוסקים במחקר יחולל שינוי במפה האקדמית, ויסייע למכללות המתוקצבות לגייס סגל צעיר ואיכותי - כך מסבירה פרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות ונשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל. "כיום, המכללות המתוקצבות משלמות שכר כפי שקבעה המדינה, ולא יכולות להתחרות בתקציבים וביוקרה שבמכללות הפרטיות", אמרה שנהר ל"כלכליסט". "מעתה ואילך המכללות המתוקצבות יהיו אופציה גם לאנשים האלו (הסגל האיכותי - ל"ב). זה צעד חשוב בהתפתחות המכללות".

הסכם המסגרת סוכם בשבוע שעבר בין מועצת ארגוני הסגל במכללות הציבוריות ובין ועד ראשי המכללות, והוא סוכם באישורם ובפיקוחם של הממונה על השכר באוצר ושל הות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב, שהיא הזרוע הכלכלית של המועצה להשכלה גבוהה). ההסכם, המהווה הקדמה להסכם הסופי שייחתם כנראה לאחר הפסח, מסדיר את תנאי העסקת הסגל במכללות הציבוריות, וקובע כי המל"ג יעביר למכללות 285 מיליון שקל בפריסה על פני חמש שנים. בין היתר, הסכום הזה ישמש לראשונה לתגמל את המרצים במכללות הציבוריות עבור מחקר.

"ההנחה שיכול להיות מרצה במוסד להשכלה גבוהה, שלא עוסק במחקר, היא הנחה אנכרוניסטית שצריך לשנות", אמרה שנהר ל"כלכליסט". "מרצה יכול גם להרצות וגם לחקור, אחרת הוא סתם מורה בתיכון. אדם המלמד במוסד להשכלה גבוהה חייב לחקור, משתי סיבות - ראשית כדי להתפתח ולהתקדם מבחינה אישית, ושנית כדי לאפשר למוסד שבו הוא עובד להתפתח אקדמית. תחרות זה דבר מבורך. המערכת לא יכולה להיות מונוליטית, היא צריכה להיות סופרמרקט גדול שיש בו הרבה מוצרים, והסטודנטים בוחרים את המוצר המתאים להם".

"האוניברסיטאות חייבות להישאר חוד החנית במחקר"

באופן טבעי, באוניברסיטאות המחקר, שמקבלות גם הן את תקציביהן מהמל"ג, מתלהבים פחות מהמהפך הקרוב - ובעיקר, כך נראה, חוששים משחיקה בייחודיות וביוקרה של האוניברסיטאות. "האוניברסיטאות חייבות להישאר חוד החנית של המחקר בישראל", אמרה ל"כלכליסט" פרופ' רבקה כרמי, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות ונשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב. "רוב המחקר צריך להתבצע באוניברסיטאות, ועיקר ההוראה צריכה להתבצע במכללות.

"הרעיון לקבל תוספת שכר על מחקר הוא נכון, אך יש הבדל גדול בין תוספת למשכורת לבין תוספת לצורכי השקעה בתשתיות מחקר. עם תוספת לשכר על עבודות מחקר אין לנו בעיה; עם תוספת לצורך הקמת תשתיות יש בעיה גדולה".

במכללות מאמינים שעצם התוספת לשכר תשנה את המאזן באקדמיה.

"לדעתי, לא תהיה השפעה ממשית על היכולת לגייס מרצים לסגל. החוקר לא חוקר בגלל תוספת השכר - הוא מונע מצורך פנימי, וימשיך לחקור בלי קשר לתנאים. התקציב רק נותן תמריץ".

"חשוב לשמור על הטריטוריה והתפקידים השונים של האוניברסיטאות", מצהיר גם פרופ' מנחם מגידור, מי שכיהן כיו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות וכנשיא האוניברסיטה העברית. "עבודה מחקרית צריך לקיים בריכוז מסוים. למכללות יש תפקיד חשוב, וחשוב שיהיו מודלים שונים להשכלה הגבוהה. אבל אם ההסכם משדר טשטוש בין המודלים השונים, זו תחילתו של תהליך שיכול לפגוע קשות באיכות המחקר. צריך למצוא דרך לאפשר לחוקרים לעסוק במחקר לצורכי מימוש עצמי, אך לא כתפקיד הדגל של המכללות".

צניחה מתמשכת בנתח האקדמי של האוניברסיטאות

החשש של האוניברסיטאות מובן כאשר מבינים שמשקלן של המכללות הולך ונעשה משמעותי עם הצמיחה המתמשכת במספר הסטודנטים הלומדים בהן, ועם הביקוש ההולך וגדל להענקת תארים מתקדמים גם במכללות.

המגמה היא חד־משמעית: בתחילת שנות התשעים למדו כ־85% מהסטודנטים לתואר ראשון בקמפוסים הראשיים של האוניברסיטאות, ורק 6.4% למדו במכללות האקדמיות. מאז עלה בהדרגה חלקם של הסטודנטים שלמדו לתואר הראשון במכללות האקדמיות, והמשיך לרדת חלקם של הלומדים בקמפוסים הראשיים של האוניברסיטאות. בשנת הלימודים תש"ע (2010–2011) הגיע שיעור הלומדים באוניברסיטאות ל־37.2%, על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה.

היום לומדים בישראל קרוב ל־23 אלף סטודנטים לתואר ראשון - 39% מהם במכללות (מתוקצבות ופרטיות) ורק 29% באוניברסיטאות.