חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

מארק צוקרברג | צילום: בלומברג

השבוע הוגשה עוד תביעה נגד מארק צוקרברג. תיאורטית זה אמור לסמן אותו סופית כגנב רעיונות סדרתי (למעשה - כגנב רעיון סדרתי). בפועל, זה דווקא מחזק את האפשרות שצריך להמשיך להצדיע לו ביתר שאת. היסטורית, תמיד רעיונות טובים צצו במוחות שונים - זה קרה עם החשבון הדיפרנציאלי, הטלפון, אפילו וירוס המחשב. אבל תמיד היה רק אחד שזכה בתהילה ונכנס להיסטוריה כממציא מוכר, משום שידע איך לעבוד נכון עם הרעיון הנכון בזמן הנכון. צוקרברג נתקל שוב ושוב באידיוטים מתחלפים שסיפרו לו את אותו רעיון, והחליט שבכל זאת מדובר בקונספט לא רע. מספיק לא רע בשביל לכאורה לרמות, לעכב ולהתיש את כולם כדי להצליח לעשות עם זה משהו ראשון. אם זה לא חזון מעורר הערצה, אני לא יודע מה כן.

אורן הוברמן

גברים אוהבים ללכת עם הראש בקיר, נשים הן קצת יותר מתוחכמות ומעודנות. קלישאה, אבל זו הבעיה עם קלישאות - הן נכונות. במשך השבועות האחרונים התברגו מיטב המנכ"לים של החברות הציבוריות בישראל בפסגת מקבלי השכר המופקע. השבוע קיבלנו תזכורת לכך שיש מי שנהנים מסכומים דומים, אבל עושים את זה בשקט, בלי לככב ברשימות. עופרה שטראוס, שממציאה את האלגנטיות הנשית בעסקים בכל פעם מחדש, השחילה דיווח לקוני על כך שדירקטוריון החברה אישר מענק מיוחד ליו"ר, הלא היא שטראוס עצמה. המענק הזה, של יותר ממיליון שקל, מקפיץ אותה מאי שם בתחתית רשימת מקבלי השכר היישר אל האולימפוס. היו"רים הגברים מוזמנים להפנים עד השנה הבאה - לא חייבים להסתער בברוטליות על היעד, אפשר פשוט לרחף אליו בצעדים קטנים ולא מורגשים.

סופי שולמן

אסי כהן בקמפיין

אוי לא, אסי כהן עוזב את "ארץ נהדרת". אוי לא, האיש היחיד שתמיד אפשר לסמוך עליו, גם כשהכתיבה מזגזגת והבת מצווש מעייפת, נפרד. אוי לא, זה ממש לא העניין. העניין הוא שחוזה הטאלנט של אסי כהן מסתיים בסוף השנה. העניין הוא שכמו כל עובד שעומד לשבת ממש בקרוב עם הבוסים שלו לדיוני שכר, גם כהן ומנהליו מנסים לשפר עמדות. כהן עושה את הדבר החכם מבחינתו: הוא יודע שעם כל הכבוד לאורנה בנאי ולדב נבון שעזבו לפניו ולטל פרידמן ואיל קיציס שעוד שם, בעונות האחרונות "ארץ נהדרת" זה הוא. ואם ככה, אז למה שלא ישלמו לו בהתאם? בתעשיית הסרטים והטלוויזיה האמריקאית נותנים לכוכבים גדולים באמת קרדיט של מפיקים, כך שהם מקבלים גם חלק מהכנסות הסרט. אולי הגיע הזמן שזה יקרה גם בישראל.

מיכל פלד פליישר

מיכל עבאדי בויאנג'ו | צילום: דוברות האוצר

השבוע נפל דבר בישראל. בפעם הראשונה מאז קום המדינה מונתה לתפקיד החשב הכללי באוצר אשה. היוזמה למהלך המהפכני שייכת לשר האוצר יובל שטייניץ, שהורה לאנשיו: מצאו לי אשה. מצאו את מיכל עבאדי־בויאנג'ו, מבכירי הבנק הבינלאומי. הללויה. שלושה ימים אחר כך הביא בנק ישראל לאישור הממשלה את הדמויות החדשות שיתנוססו על שטרות הכסף שלנו, וראו זה פלא: מתוך ארבע דמויות המשוררים שנבחרו, שתיים - רחל ולאה גולדברג - הן נשים. נושמים לרווחה? האפליה המתקנת עובדת? לא כל כך מהר. השר סילבן שלום מיהר להתלונן על כך שאין ספרדי על השטרות החדשים, והשר דניאל הרשקוביץ הוסיף ושאל למה כל המשוררים שנבחרו הם לא רק אשכנזים אלא גם, אבוי, חילונים. אמור מעתה - מצאו לי אשה, ספרדייה וכסוית ראש.

גבי קסלר

התיקים הכלכליים מקלקלים את הסטטיסטיקה הפלילית. בלעדיהם היתה הפרקליטות קרובה ל־100% הרשעות ולא רק ל־99%. אולי היו אלה הזיכויים הרבים במשפטים כלכליים בשנה האחרונה שגרמו לפרקליטות להימנע מלשלוח את שלמה אליהו לספסל הנאשמים, "לא בלי היסוס". ואולי, אם אפשר רגע להסס גם כאן, רוח חדשה נושבת בפרקליטות - לא למהר לשלוח חשודים לגיהינום הפלילי. לא לחרוש על גבם טהרנות מופרזת ולהותיר לשופטים את ההכרעה. נראה שהזיכויים לא רק מרתיעים מהגשת אישומים גבוליים, אלא ממש מובילים לחשיבה חדשה. הפחד להיכשל מחזק גישה תביעתית ערכית יותר - כשיש ספק אין ספק, ואז יש להעדיף את המסלול המינהלי.

משה גורלי

שלמה אליהו

המשטרה כבר חגגה

מהדורות החדשות במוצאי שבת 27 בנובמבר נפתחו עם כותרת גדולה: "המשטרה ממליצה להעמיד לדין את איש העסקים שלמה אליהו בחשד להלבנת הון". כמעט חמישה חודשים חלפו, והשבוע הודיעה הפרקליטות כי התיק נגד אליהו נסגר. הנה עוד מקרה שמוכיח כי צריך להיפטר מהנוהג המשטרתי להוציא הדלפות והודעות על "המלצות" להעמיד לדין אזרחים לפני שהפרקליטות מקבלת החלטה. במקרה של אליהו, גם הפרקליטות לא יוצאת נקייה: ההודעה לעיתונות שבישרה על ההחלטה שלא להעמידו לדין ("לא בלי היסוס", כביכול) ניסתה לעשות הכל כדי לפגוע בשמו הטוב. כשמטפסים על עצים גבוהים מדי, אין בעיה לרסס לכל הכיוונים בדרך למטה.

תומר זלצר

משה כחלון | צילום: תומריקו

לשר משה כחלון יש מטרה: להוריד את המחירים שמשלמים צרכני התקשורת בישראל. השבוע, באירוע שבו הכריז על כניסת שני מפעילי סלולר חדשים, אף התגאה בעובדה שירידת המחירים מתרחשת עוד לפני כניסת המתחרים, מכיוון שהחברות הוותיקות מרגישות את האיום שבדרך. כלומר הוא אוהב את הרעיון של חברות חדשות, אבל לא ממש צריך חברות חדשות. כי אם המחירים כבר יירדו, מה יעשו המפעילים העתידיים? מה יהיו הסיכויים שלהם לפרוץ, כמה הם עוד יצליחו להגביר את התחרות וכמה זמן יצליחו לשרוד? את הצרכן זה לא מעניין, הוא רוצה זול. משרד התקשורת, לעומת זאת, אמור להיות מוטרד מקריסת המפעילים החדשים. אבל אם וכאשר זה יקרה, כחלון כבר יהיה במקום אחר, נישא על גלי האהדה הצרכנית. לזה קוראים דפוק וזרוק.

גילעד נס

פסח. העיתונים גדושי מודעות, תיבות הדואר מתפקעות מעלונים, הפרסומות בטלוויזיה מתקיפות במסרים עצבניים. עמישראל ניצב בפני משימה לאומית: הקניות לחג. 1+2 חינם, 4+3 בחצי מחיר, קנה עכשיו שלם אחר כך, שלם אחר כך קנה עכשיו. העיקר שתקנה. מה שאנשים עם שמות משפחה ארוכים כמו וורמברנד ורוזנהויז מסתירים מאיתנו במכוון הוא שיש הנחה המובלעת בתוך היסטריית הקמפיינים - זו שאומרת "אני צורך משמע אני קיים". אחרי החג ממילא נזרוק חצי מקרר, ונשעט לעבר המבצע הבא.

שאול אמסטרדמסקי