להתכונן לעולם שאחרי הדולר

זוהי העונה של כנסים מוניטריים בינלאומיים: במרץ התכנסו מנהיגי המדינות בנאנג'ינג שבסין כדי לנאום על שערי חליפין ושערי ריבית, ובתחילת אפריל נפגשו הוגים מובילים וקובעי־מדיניות־לשעבר בברטון וודס שבניו המפשייר, מקום הולדתן של קרן המטבע הבינלאומית ושל המערכת המוניטרית הבינלאומית מבוססת הדולרים.

לאור הכוח הכלכלי והפיננסי שלה, ארה"ב סחפה את הרוב להשתמש במטבע שלה. הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס היה מי שכשל בניסיונו להעניק לקרן המטבע את הסמכות ליצור יחידת רזרבה בינלאומית חדשה כאלטרנטיבה לדולר. הוא גם לא הצליח לגבש הסכם שיסדיר אמצעים שיכפו על מדינות בעלות עודף ומדינות בעלות גירעון להתאים את עצמן למציאות החדשה שעלולה להיווצר בשוק המט"ח.

הכישלון של קיינס רודף אותנו עד היום. כאשר צצים חוסרי איזונים כלכליים, מופעלים על מדינות לחצים לתיקון המדיניות שלהן - אבל הלחצים האלה קלים לאין שיעור כשמדובר במדינות המנהלות עודפים חיצוניים כרוניים (כמו סין), ובמדינות שבמטבע שלהן נעשה שימוש רב ברחבי העולם (כמו ארה"ב).

קובעי המדיניות בנאנג'ינג הבטיחו להתייחס לבעיה הזו. הם הטילו על ה־G20 לפתח מערכת אינדיקטורים לכך שכל מדינה, כולל ארה"ב וסין, תהיה בסיכון למשבר. הם קראו ליצור תהליך שיבטיח שכשסימני האזהרה יהבהבו בצהוב, המדינה הנידונה תיאלץ לתקן את המדיניות שלה. למרבה הצער, "פעמוני אזהרה" שכאלה טובים יותר בשיקוף המשבר האחרון מאשר במניעת המשבר הבא. אופי הסיכונים הפיננסיים משתנה ללא הרף, בדרכים שקשה לחזות בעזרת אינדיקטורים שמביטים אחורה - כמו אלו שמגבש ה־G20. בכל מקרה, התהליך היחיד לפעולה בעקבות אינדיקטורים כאלה הוא "לחץ קבוצתי", שאינו צפוי להניב פרי.

רעיון המדיניות האופנתי השני - שבסופו של דבר יתגלה כבלתי מעשי - הוא להפוך את היחידות המוניטריות של קרן המטבע, הנקראות "זכויות משיכה מיוחדות" (SDR), למטבע בינלאומי שיתחרה בדולר. הבעיה היא שה־SDR אינן משמשות ליישוב עסקאות בינלאומיות או כיחידת ערך נקוב לאג"ח בינלאומיות. המשמעות היא שאין שווקים פרטיים ל־SDR, ויצירת שווקים כאלה תהיה עבודה קשה וארוכה.

בנוסף, כדי שה־SDR יהפוכו למטבע בינלאומי אמיתי, צריך יהיה להעניק לקרן המטבע הבינלאומית את הסמכות להנפיק יותר מהן בעתות משבר - בדיוק באותו האופן שבו הפד, הבנק המרכזי בארה"ב, סיפק לבנקים זרים בינלאומיים אשראי חירום של 120 מיליארד דולר בעקבות קריסת ליהמן ברדרס. במילים אחרות, קרן המטבע הבינלאומית תצטרך לקבל את הסמכות של בנק מרכזי עולמי. לא סביר שרון פול, יו"ר ועדת הבנקאות של הסנאט האמריקאי, יסכים לכך: פול, ליברטריאני ידוע, מפקפק אף בצורך של ארה"ב בבנק מרכזי.

במקום זאת, אני מעריך שבסופו של דבר המערכת המוניטרית והפיננסית הבינלאומית של ימינו הסובבת סביב הדולר, תוחלף במערכת תלת־קוטבית המאורגנת סביב הדולר, היורו והיואן הסיני.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ומדעי המדינה באונ' קליפורניה ומחבר הספר "עלייתו ונפילתו של הדולר ועתיד המערכת המוניטרית".

פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"