אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: הפינגטון נגד העובדים צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: הפינגטון נגד העובדים

אריאנה הפינגטון בהתקפה פראית על בלוגר שתובע אותה, המורדים בלוב השתלטו על רשת הסלולר, ממשלת ארה"ב השתלטה על בוטנט (וחיסלה אותו), וניו זילנד מנצלת את רעידת האדמה כדי לדפוק את הגולשים

14.04.2011, 12:51 | יוסי גורביץ

השלום מתחיל בתוכה

דיווחנו אתמול (ד') על התביעה הייצוגית שהגישו בלוגרים לשעבר של ההפינגטון פוסט כנגד המעסיק-לכאורה שלהם, משום
אריאנה הפינגטון. לא משלמת, צילום: בלומברג אריאנה הפינגטון. לא משלמת | צילום: בלומברג אריאנה הפינגטון. לא משלמת, צילום: בלומברג
שאריאנה הפינגטון לא טרחה לשלם להם. הבעיה העיקרית של התביעה היא שהבלוגרים הסכימו לעסקה הזו מלכתחילה.

עכשיו, אם לאריאנה הפינגטון – האשה שהשכילה להפוך את עמלם של אלפי עובדים אחרים לעסקה של 315 מיליוני דולרים, שחלק ניכר מהם הולך אליה ואף לא סנט אליהם – היתה טיפת שכל, היא לא היתה מגיבה על הידיעה. אם היו לוחצים עליה, היא היתה אומרת שידברו עם עורכי הדין שלה, הנושא בהליכים והיא לא רוצה להגיב עליו.

אבל הפינגטון לא יכלה להתאפק, ויצאה בהתקפה סוערת על התובעים. בהחלט יכול להיות שהחוק לצידה – כך טוענים הרבה מומחים – אבל היא לא הבינה, או שהעדיפה לא להבין, שהמטרה של התביעה היא לא רק לקבל נתח מעוגת העסקה, אלא גם להסיר מעליה את ההילה החדשנית, הטכנולוגית והפרוגרסיבית, ולהציג אותה כמה שהיא באמת: יזמית שחיה על עמלם של אחרים, שהמירה את העמל שלהם בכסף קשיח והשאירה אותם להסתדר עם פרס הניחומים של "חשיפה". היא אולי תהיה מולטי-מיליונרית, אבל בכל פעם שהיא תנסה לדבר על צדק חברתי, החדר יתמלא בחיוכים ציניים. כן, אריאנה, ספרי לנו שוב על הצורך בתשלום הוגן עבור עבודה.

העסקה הבסיסית של הפינגטון – אתה תכתוב עבורנו, אנחנו נמכור את העבודה שלך ונחליט אם לשלם לך מתישהו – נפוצה מאד בעולם התוכן. יכול להיות, כאמור, שזה חוקי לגמרי, למרות שעולם המשפט מכיר בקונספט של חוזה עושק. אבל מי שמשתמש בשיטה הזו, שלפחות לא ינסה לטעון שיש לו מצפון. מותר לך, כנראה, להיות נבל ברשות התורה. אל תצפי שנעריץ אותך בשל כך.

 

קול לוב החופשית

מלחמת האזרחים בלוב בעיצומה, ובכלל לא ברור איך כל העסק יסתיים, אבל המורדים שרוצים את הדחתו של הרודן הוותיק בעולם, מועמר קדאפי, רשמו לאחרונה הישג מרשים: יש להם עכשיו רשת סלולרית משלהם, ליביאנה שמה.

אל יהיה הדבר קל בעיניכם: הרשת הקיימת נשלטה על ידי קדאפי, והכוחות שלו היו מסתערים רק לאחר שהטכנאים היו משבשים את הרשת באזור המיועד להתקפה, כדי למנוע מהמורדים לתאם את פעולותיהם. כמקובל בדיקטטורות, אחד מבניו של קדאפי הוא זה שניהל את הרשת הסלולרית – זה רווחי מאד וכמעט אף אחד לא שם לב שמשאב ממשלתי, התדרים, עבר לידיים פרטיות. מצב התקשורת של המורדים היה כל כך דחוק, שהם נאלצו להשתמש בסמאפור, שיטת האיתות בדגלים שראשיתה בתחילת המאה ה-19. "קדאפי החזיר אותנו לעידן האבן", אמר אחד ממנהיגי המורדים בהגזמה קלה. עד שהוחלט שאי אפשר לנהל ככה מהפכה.

מנהל אמריקני-לובי, אוסמה אבושגור, ניהל את המבצע מביתו שבדובאי, במימון כמה ידידים עשירים. אבושגור ושותפיו הבריחו ציוד תקשורת ללוב, וככל הנראה בסיוע ממשלת איחוד הנסיכויות הצליחו לחבר את תשתית הרשת שבאזור בשליטת המורדים לציוד שלהם, ולתפעל רשת סלולרית מקבילה, שאליה אין לאנשי קדאפי שליטה. ספקית סלולר מהנסיכויות מאפשרת כעת למקומיים לנהל שיחות מקומיות בחינם, לפחות עד שיצליחו ליצור מערכת סבירה של גביית תשלומים – ויצויין שבנסיכויות מעדיפים לא לדבר על זה יותר מדי. לכו תדעו מי ינצח. שיחות בינלאומית, מצד שני, מתנהלות רק באמצעות תשלום מראש. כל המצב בלוב מפתה אנשים לבצע שיחות ואחר כך לא לשלם עליהם, ולך תמצא אותם.

המהפכה אולי לא תשודר בטלוויזיה, אבל היא כן תהיה סלולרית, צילום: איי פי המהפכה אולי לא תשודר בטלוויזיה, אבל היא כן תהיה סלולרית | צילום: איי פי המהפכה אולי לא תשודר בטלוויזיה, אבל היא כן תהיה סלולרית, צילום: איי פי

דרישת שלום מהדוד סם

 

בוטנטים, אותה דופקה שמשתלטת על מספר גדול של מחשבים אחרים ומסוגלת לשלוח להם מרחוק הוראות, לרוב לא הכי חוקיות ולא מי יודע מה סימפטיות, הופכים לבעיה מעיקה באינטרנט. רוב האנשים שנפגעו מבוטנט כלל לא יודעים זאת: המחשב מבצע פעולות שאין להם שליטה עליהן, בדרך כלל מבלי למשוך את תשומת הלב שלהם.

מיקרוסופט שמה לעצמה מטרה לחסל אותם, וכבר עשתה כמה צעדים בכיוון. עכשיו, לראשונה, גם הממשל האמריקני נכנס לתמונה. הוא ביקש, וקיבל, צווים כנגד 13 אלמונים שהפעילו את הבוטנט Coreflood, והחרימו חמישה מהשרתים שלו, כמו גם 29 כתובות רשת ששימשו אותו. קורפלוד נמצא בשטח כבר כמה שנים טובות, והוא הצליח לדפוק שני מיליון משתמשים.

משהשתלטו הג'י-מן על השרתים, הגיע החלק הקשה: כיבוי התועבה. תוך שליטה בבוטנט עצמו, הם שלחו הוראה לכל המחשבים שנפגעו ממנו לנתק את עצמם ממנו, ולהפסיק לקבל ממנו עדכונים. הם גם מתכוונים לעדכן את המשתמשים שנפגעו – יש להם את כתובות האיי.פי. שלהם עכשיו, אחרי הכל – שהמחשב שלהם הותקף, ושהגיע הזמן לעדכן את תוכנות ההגנה שלהם. משתמשים שלא ירצו שטיפוסים חשודים כמו ה-FBI יתעסקו מרחוק עם המחשב שלהם, יוכלו לומר להם "לא, תודה".

למה לבזבז אסון טוב?

 

ניו זילנד ספגה לאחרונה רעידת אדמה קשה באזור העיר קרייסטצ'רץ'. לא משהו ברמה יפנית, אבל בכל זאת אסון לאומי. הממשלה עשתה את הדבר המתבקש וכינסה את הפרלמנט לישיבת חירום. עד כאן, הכל בסדר.

אבל תוך כדי הדיונים, מצאה הממשלה זמן – בחסות הצעה דחופה לסדר – להעביר גם חוק שדופק קצת את המשתמשים: חוק "שלוש עבירות", שקובע שאם משתמש נחשד (ודוק: נחשד, לא הורשע) שלוש פעמים בשיתוף קבצים, אפשר לנתק אותו מהרשת וגם לקנוס אותו בסכום נכבד.

עכשיו, החוק קצת פחות ארסי מזה הצרפתי, למשל, כי הוא קובע שהחלטה על ניתוק משתמש מהרשת לא תתבצע אלא באישור הקבינט, ולקבינט, אפילו במקומות שלווים בדרך כלל כמו ניו זילנד, יש בכל זאת כמה דברים מעניינים יותר לעשות מאשר לעבור על תלונות של תאגידי תוכן זעופים. אבל החלטת קבינט היא לא החלטה שיפוטית, והמשתמש עדיין לא יכול להגן על עצמו כמו בבית משפט, והרעיון שקבוצה של שרים ולא של פקידים ידונו בשאלה אם הורדת איזה סרט הוא פשוט בזבוז זמן וכסף גדול יותר, לא הגנה גדולה יותר. ההחלטה, כמובן, מעוררת זעם רב בקרב תושבי האי השלו, במיוחד האופן שבו בחרה הממשלה להעביר אותה; ואתר חדשות ניו זילנדי דיווח על הידיעה תוך שימוש בכתובת URL שאומרת Government is totally fucked, הליך חריג משהו במדינות אנגלו-סקסיות. המשך יבוא.

קצרצרים

 

בעיה קטנה עם ספרים דיגיטליים – קטנה בהשוואה לזו הגדולה, חוסר היכולת להשאיל ספרים בצורה נוחה, מה שהופך את הקריאה לחוויה מעט סוליפסיסטית – הוא אי היכולת להחתים סופר על ספריו. סופר אחד, טי.ג'יי ווטרס, החליט שלא יתכן שלבעיה הזו אין פתרון. אז הוא יצר פתרון: אפליקציה בשם Autography. הסופר מצטלם עם הקורא, התמונה נשלחת לאויפד של הסופר, הוא משרבט הקדשה על התמונה, והיא נשלחת חזרה אל הקורא, שיכול לשים אותה כעת בגאווה בזכרון של הספר האלקטרוני שלו. מסורבל משמעותית יחסית לחתימה, ולוקח איזה שתיים וחצי דקות, אבל עובד.

משום מה, מתארים את האייפון כמכשיר מתקדם, אבל מסתבר שהוא לא מסוגל לבצע סינכרוניזציה באמצעות ווייפיי או חיבור דור שלישי, רק באמצעות כבל (!). לעזאזל, מכשיר האי-72 של נוקיה היה מסוגל לזה, והאנדרואיד מבצע סינכרוניזציה כזו אוטומטית. באפל טוענים שזו בעיה של מתכות, והם שכרו מומחה לסיבי פחמן (!), שעבד במשך שנים על אופניים (!!) כדי לפתור את הבעיה הזו באייפודים – ואולי, אולי בעתיד גם באייפונים. אפל: מחדשים אחרת.

סר טים ברנרז-לי, האיש שהמציא את הרשת, פעיל מאד לאחרונה, והוא מזהיר מפני סכנות ברשת ומפני האופן שבו נראה לו שהיא מתדרדרת. עכשיו, בנאום ב-MIT, הוא אומר שבני אדם כל כך תלויים ברשת, שיש להכיר בה כזכות אנושית בסיסית. זו לא זכות כמו גישה למים, לדבריו, אבל אם יש לך גישה למים, הפע בין אנשים שיש להם גישה לרשת ובין אנשים שאין להם מתרחב מדי יום. כמה וכמה מדינות כבר הכירו בגישה לרשת כזכות יסוד.

טים ברנרז לי, ממציא הדפדפן הראשון, צילום: בלומברג טים ברנרז לי, ממציא הדפדפן הראשון | צילום: בלומברג טים ברנרז לי, ממציא הדפדפן הראשון, צילום: בלומברג

צפון קוריאה, המדינה הסגורה ביותר בעולם – הרדיו שם קולט תחנה אחת בלבד, את ערוץ ההסבר... אה, סליחה, התעמולה של המשטר; ואי אפשר לכבות אותו – אבל כעת מתחילים להגיע ל"ממלכה המבודדת" שלל גאדג'טי תקשורת. לא שברור מה אפשר לעשות איתם: הגישה לרשת בצפון קוריאה כמעט ולא קיימת, אבל המכשירים החדשים מטרידים את המשטר, והמשטרה דורשת מהתושבים לדווח על כל מכשיר חדשני-עאלק שנמצא ברשותם, ולהסביר אותו. בינואר, נאסר על זרים לשכור סלולרים במדינה, אולי מחשש שהם יחלקו עם האזרחים מידע על המהפכות במזרח התיכון. מצד שני, לצפון קוריאה יש גבול ארוך מאד עם סין, ומכשירים מתקדמים מוברחים משם; על פי ההערכות – או, אם לדייק, ניחושים – כאלף צפון קוריאנים כבר הצטיידו בסמארטפונים. עכשיו, אם דרום קוריאה תחריף את מלחמת המידע עם הצפון, ותעלה לאוויר כמה מטוסים שיספקו ווייפיי (לאמריקנים יש כאלה)... ובכן, סביר שהמדינה שמחזיקה בסימן רשום על "מדינה מטורפת" תגיב באש. יהיה מעניין.

צו הרחקה בלתי שגרתי: מנהלת מחלקה לאמנות באוסטרליה, אליזבת' גרירסון, התלוננה על אמן שפיטרה, סטיב קוקס, כי הוא מטריד אותה. ההטרדה התבצעה באמצעות פוסטים עוינים שכתב קוקס בבלוג ודף הפייסבוק שלו. זה הגיע לבית המשפט, ונגמר בכך שגרירסון התחייבה שלא להכנס יותר לדף הפייסבוק של קוקס ב-20 השנה הקרובות – לא היא ולא שלוחיה. קוקס, מצידו, התחייב למחוק שלושה פוסטים מטרידים במיוחד, כמו גם שלא להתייחס לגרירסון "ברשעות". הוא מגדיר זאת כנצחון לחופש הביטוי. מה יש לומר, השופטים האוסטרלים מצטיינים באורך רוח וסבלנות.

· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

· ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות