אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"יש בארץ מגיפה של חמדנות וחומרנות" צילום: ערן יופי כהן

"יש בארץ מגיפה של חמדנות וחומרנות"

"רמת החיים של מעמד הביניים עלתה, אבל הפכנו לחברה בלי סיפוקים", טוען הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג. "כאשר הציפייה היא להיות מיליונר, אין פלא שיש חוסר שקט מתמיד בחברה והרבה פחות אנשים מאושרים ומרוצים. הדיכאון חוצה את כל המגזרים"

17.04.2011, 11:06 | תומר זלצר

"בעגה של הסטודנטים בטכניון יש מונח שנקרא 'ניוטונים'", מספר הסוציולוג וההיסטוריון של החברה הישראלית פרופ' עוז אלמוג. "כולם מצטטים את ניוטון, מלמדים אותו ונבחנים עליו - אבל לא בודקים אם הוא באמת אמר את מה שאמר. כך, שנים על גבי שנים בונים בישראל תזות שלמות על הידרדרות מעמד הביניים והעוני על בסיס נתונים שהם במקרה הטוב לא מלאים ומדויקים, ובמקרה הרע מפוקפקים ואפילו שקריים.

פרופ פרופ' עוז אלמוג | צילום: ערן יופי כהן פרופ

"איך בכלל מודדים מעמד ביניים? ההגדרה שרירותית. הלמ"ס היא המקור המרכזי למידע, ואם יש משהו שהיא לא יודעת לעשות זה סקרים בתחום הכלכלי. אני מטיל ספק גדול בכל הנתונים שעליהם מתבססת חלוקת החברה הישראלית לפי עשירונים. הרידוד של הדיון לרמה של מדידת הכנסות בלבד חסר תועלת. אנחנו יודעים, למשל, שהדיווחים על הכנסות רחוקים מהאמת במגזרים שלמים בחברה הישראלית. כללי המשחק הכלכליים בחברה החרדית והערבית אחרים לגמרי".

שאלה של סגנון חיים

לדברי אלמוג (51), שמלמד בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה והקים את אתר האינטרנט "אנשים בישראל — מדריך לחברה הישראלית", המושג "מעמד הביניים" אנכרוניסטי. הוא התפתח בתחילת המאה הקודמת, כאשר צמחה שכבה שאי אפשר היה לסווג אותה על פי הסיווג המרקסיסטי הקלאסי והמכני של בעל הון או פרולטריון. "באופן אירוני, כשבודקים כיום מיהם בעלי השכר הכי גבוה בישראל — כמעט כולם שכירים, ועל פי ההגדרות של מרקס כולם בעצם שייכים לפרולטריון", הוא אומר. "דווקא לעצמאים רבים יש היום הרבה יותר חוסר ביטחון תעסוקתי, בגלל התפתחות הרשתות הגדולות".

אלמוג טוען כי הדרך הנכונה להתייחס לסוגיית מעמד הביניים בחברה הישראלית היא דרך בחינת סגנון החיים. לדבריו, "אדם שמשתייך למעמד הביניים הוא לא עני ולא עשיר, יש לו קורת גג יציבה והכנסה פחות או יותר יציבה. בישראל, כאשר שני בני הזוג עובדים, כמעט תמיד המשפחה תהיה חלק ממעמד הביניים במובן הרחב שלו. אם בוחנים את המצב לפי סגנון חיים, אין ספק שרמת השרידות של מעמד הביניים בישראל גדלה, והנגישות למוצרים שנחשבו בעבר כמותרות גדלה אף היא. העלייה ברמת החיים והפריצה הטכנולוגית צמצמו את הפערים בין סגנון החיים של העשירים לסגנון החיים של מעמד הביניים".

אז במה בכל זאת מתבטא הפער?

"בעיקר בכמות ובתדמית, ופחות באיכות. לעשיר יהיה את הטלפון הסלולרי או הטאבלט הכי מתקדם; יכול להיות שיהיה לו איב סן לורן מקורי ולא חיקוי; הוא יסעד במסעדות בתדירות גבוהה יותר והבית שלו יהיה יותר גדול; אבל העובדה שבחשבון הבנק שלו יש מיליונים רבים או אפילו מיליארדים לא משנה מהותית את סגנון החיים שלו ולא הופכת אותו למאושר יותר. אם לאדם בישראל יש יגואר או סובארו, בשני המקרים הוא ייסע על הכביש במהירות של לא יותר מ־120 קילומטר לשעה".

ומה לגבי דיור? תוך שלוש שנים זינקו כאן מחירי הנדל"ן בשיעור ריאלי של 40%. יותר ויותר אנשים ממעמד הביניים לא מסוגלים לרכוש דירה.

"יש עניין אחד שבו בהחלט התפתחה בעיה בשנים האחרונות בישראל והוא נושא הנדל"ן והמחסור בדירות. המדינה צריכה לטפל בבעיה הזאת, אבל צריך גם לבחון את הקוד הישראלי שלפיו לכל אחד צריכה להיות דירה בבעלותו. האם יש היגיון להתעקש על רכישת דירה בעידן שבו שוק העבודה הוא גלובלי ונייד? לא בהכרח.

"זה נכון שבמקביל חלה גם התערערות בביטחון התעסקותי, אבל אנחנו נמצאים בעידן אחר מזה של ההורים שלנו, שנכנסו למקום עבודה אחד ונשארו בו כל חייהם. אנחנו בתקופת מעבר, מהעולם הישן אל העולם החדש, ואין ספק שיש זעזועים ודברים שנצטרך לתקן תוך כדי תנועה. בשורה התחתונה רמת החיים הכללית עלתה בהתמדה בכל שכבות האוכלוסייה, כולל מעמד הביניים".

אשליות חסרות בסיס

לצד הטענה כי מצבו של מעמד הביניים בישראל השתפר אבסולוטית, אלמוג מצביע על השפעות שליליות שחלו עליו כתוצאה משינוי הערכים בחברה הישראלית. "בישראל של 2011 יש שני סוגי גיבורי תרבות: העשירים והמפורסמים. זה המודל האמריקאי. להפיכה של ישראל לסניף של ארצות הברית יש השלכות קשות ומטרידות", אומר אלמוג. "הפכנו להיות חברה חסרת מנוח (Restless Society): מה שהגעתי אליו הוא רק מדרגה בדרך למגיפת החמדנות והחומרנות. זה מגביר את הניכור, יוצר חוסר שקט וקנאה, מרדד את החיים ויוצר אשליות חסרות בסיס".

אלמוג מציין כי "לאנשים יש כל הזמן פיתויים לקנות יותר ויותר. הם לא חיים על פי הכיס שלהם, יש להם ציפיות מוגזמות ולעתים קרובות גם ציפיות חמדניות. אפשר לקחת כדוגמה את החתונות המפוארות שנהוגות כיום: אני התחתנתי בחצר של ההורים שלי, היום מי יחשוב לעשות אירוע כזה? כאשר הציפייה היא להיות מיליונר, אין פלא שיש חוסר שקט מתמיד בחברה הישראלית.

"בסופו של דבר, הפכנו לחברה בלי סיפוקים. תראה את הדיסוננס שאנחנו חיים בו: רמת החיים בישראל התקדמה באופן מטאורי, אבל יש פה הרבה פחות אנשים מאושרים ומרוצים, והדיכאון הזה חותך את כל המגזרים. לא פלא שמי שסיימה במקום השני בגמר 'האח הגדול' - תוכנית שמבטאת את השפל שאליו הגענו - היתה בחורה שכרטיס הביקור שלה הוא שהיא מאושרת וכיף לה. זה הפך אותה למאוד ייחודית מבחינת הצופה הישראלי".

תגיות

58 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

58.
Wrong. Wrong. Wrong. What makes the middle class is the HOPE of making it big
The only motivation pull through and going the extra mile is the sincere hope of an exceptional reward. The true, sincere hope that ultimate financial security, recognition and success is within reach. It is the hope that if you work smarter you will be rich. The system fails NOT because it is wrong to aspire for riches. Not because it is wrong to aspire to be number one - better, richer, stronger or more attractive -- these ambitions are at the heart of the western civilization. What is WRONG here is that this dream seems to be beyond reach - there seems to be no link between effort and reward, between innovation and success, between success and recognition. . It is the elimination of this hope that drives people away from the "middle class" and into the arms of special interest groups or various social-justice-scharlattans. The elimination of this hope is the result of half-baked social ideas that punish success with excessive taxes and with a distorted recognition schemes whereby pathetic losers get fame, recognition and admiration merely by appearing in Big Brother, Dancing with the Stars, Singing with Idiots or Demonstrating with Dafne Leaf. Whereas those who take risks, invest, invent and create are left behind to pay the bills.
Erik Stern , Cosmopolitan  |  04.08.11
56.
ל-18 מזמן לא קראתי תגובה משכילה ומחכימה. ניכר שיש לך לא מעט ידע.
ולעצם העניין, אני גר במערב ארה"ב בלב אותה תרבות ליברלית אסימילטיבית. וגם אני הגעתי למסקנות שאתה העלית, ולמרות שאני יכול להודות שגם אני צובר ממון מכיוון שאני יודע היטב באיזה עולם אני חי, אני מחנך את ילדי בחינוך אנתרופוסופי שמכוון לאידאלים אחרים לחלוטין, וכן התקרבתי יותר ליהדות ולמסורת שלנו במטרה לחזק את הזהות האתנית/תרבותית/היסטורית שלי ושל משפחתי. בעוד מספר שנים, כשנחזור לארץ, אשתי ואני החלטנו לא להתערות באותו מרק מהביל תל אביבי אלא להשתקע בצפון הארץ ולחיות לאור האידאלים שאימצנו לעצמינו
יובל  |  20.04.11
54.
תאוות בצע או חוסר בשוויון
לא ייתכן ששכבה אחת באוכלוסיה תשלם בלי סוף עבור כל מיני שכבות בעם שלא תורמות כמוה, למשל תלמידי ישיבות, מעודדים אנשים לא לעבוד ולקבל כסף חינם בעוד שחיילים משרתים בצבא 3 שנים ומקבלים קדחת, לא ייתכן שתקים חברה ותשלם מס 25% כשזה אמור לרדת ל-18% בלי קשר לגודל ההכנסה שלך, לא ייתכן שאנשים יחזיקו בדירות וישכירו אותם ולא ישלמו מס בעוד שממשיכים להטיל מס על הדלק, מעלים ארנונות, על מוצרים בסופר משלמים מאות אחוזים, איפה פיקוח? אז מר עוז אתה צריך לשנות את כותרת הכתבה כי המצב יתפוצץ פה בקרוב....
שלומית , קריות  |  19.04.11
לכל התגובות