ורדה אלשיך נגד זוהר גושן: "אנשי רשות ניירות ערך לא מוסמכים לקבוע מה סביר"

"כל גוף רוצה לפרוש כנפיים, השאלה היא כמה מוטת הכנפיים מתאימה לגוף", עקצה סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי תל אביב השופטת ורדה אלשיך את רשות ני"ע, בקשר לחוק האכיפה המינהלית. החוק, שאושר בכנסת בינואר האחרון, מסמיך את יו"ר הרשות לקבוע אם חשדות להפרות בשוק ההון יטופלו במסלול פלילי או מינהלי. אלשיך אמרה את הדברים בפורום מנהלי כספים ראשיים שנערך בבית שטראוס בפתח תקווה ביום חמישי האחרון. אלשיך אף ניצלה את ההזדמנות כדי להגן על ההסדרים שגיבשה בפרשת חדלות הפירעון של אפריקה ישראל ב־2009, ובקריסתן של רשתות קלאבמרקט והמשביר לצרכן.

"מישהו נרדם בשמירה", אמרה אלשיך על חוק האכיפה המינהלית, ותקפה את יו"ר רשות ני"ע פרופ' זוהר גושן, שקידם במרץ את חקיקתו. "יש לי ביקורת קשה על חוק האכיפה המינהלית. זוהר גושן, שהחוק הוא בבת עינו, לא אוהב את הדברים שאני אומרת, אבל זו דעתי". מבקרי החוק טענו כי ברשות ני"ע לא היו מרוצים מהזמן הרב שארכו המשפטים בתחום עבירות שוק ההון ומכמות הזיכויים, ולכן דחפו לאישור הליך מינהלי.

"עם כל הכבוד, גושן לא היה עורך דין"

אלשיך התייחסה לסמכויות הנרחבות שמעניק החוק לרשות ני"ע, שהוועדה המינהלית שמונתה לאכיפתו תוכל להשית עיצומים כספיים של עד מיליון שקל ולהתלות רישיונות פעולה בשוק ההון. "מפריע לי כשופטת שאותו גוף, רשות ני"ע, גם אוסף את העובדות, גם קובע שיש עבירה, גם מגיש את האישום ובסוף גם מטיל את העונש", אמרה אלשיך.

היא רמזה כי בניסיון לקצר את ההליך המשפטי נרמסו עקרונות בסיסיים של צדק ומשפט, כאשר חשודים בעבירות רשלנות עלולים למצוא את עצמם עומדים בפני הוועדה המינהלית של רשות ני"ע. "מי יקבע מה סביר? אנשי הרשות יקבעו מה סביר?", פקפקה אלשיך ביכולת אנשי הרשות להפריד בין התנהגות פלילית להתנהגות רשלנית. "מי יותר סביר - איש הרשות או מנהל הכספים בחברה? אנשי הרשות לא מכירים את הפרקטיקות בחוץ. גושן, עם כל הכבוד, לא היה 'פרקטיסינג לוייר'".

אלשיך אף לא הסכימה עם הטענה שלפיה ההליך המינהלי יכול להוביל לענישה מתונה יותר. "התוצאה יכולה להיות קשה", אמרה. "מישהו מסתובב עם טלאי צהוב, עם תמרור אדום על הראש. איזה דירקטוריון או הנהלה יעסיקו אדם שדבק בו הכתם הזה?".

"הכרזה על אפריקה כחדלת פירעון - אסון"

אלשיך ניצלה את הבמה כדי להתייחס גם לוויכוח הציבורי שניהלה עם פרופ' אמיר ברנע סביב הסדר החוב שהושג בין אפריקה ישראל לבעלי האג"ח שלה בסוף 2009. "ברנע התאכזב שלא הכרעתי אם החברה היא חדלת פירעון", אמרה. "קביעה כזו היתה הרת אסון, כי אז לא יכולתי להגיע להסדר נושים. ואם הייתי קובעת ההפך - שהחברה אינה חדלת פירעון - אז למה אנחנו בבית המשפט?

"החלטתי לא להכריע, בחוכמה לאחר מעשה, וההחלטה היתה נכונה", החמיאה אלשיך לעצמה. "אם הייתי מחליטה שאפריקה חדלת פירעון, היו עומדות כל סדרות האג"ח לפירעון וכלום לא היה עוזר לחברה".

אלשיך החמיאה גם ללב לבייב, ש"הכניס את היד לכיס כמו שאף אחד לפניו לא הכניס, והעלה את התרומה שלו ב־50% - מ־500 ל־750 מיליון שקל. אף אחד לא הוציא סכום כזה ואני מקווה שאף אחד לא יוציא". אלשיך אף תקפה את מבקריו של לבייב, ואמרה כי "היו ביקורת למה ומתוך מה הוא הוציא. הוא לא היה חייב לעשות זאת אבל הוא עשה. הטבע היהודי הוא לספור מה יש לכל אחד בכיס".

אלשיך הדגישה שבית המשפט לא נכנס לנעליהם של הנושים, אלא מחיל על האינטרסנטים הפרטיים מבט כללי יותר. "באפריקה היה נושה בודד, אחד שקונה אג"ח בהרבה חברות והופך לטרבל־מייקר של כל מחזיקי האג"ח. צריך לסייג התנהגות כזו. החוק מדבר על רוב מסוים של נושים.

"לא הבנתי למה חלק מהנושים התנגדו", תמהה אלשיך, "ההסדר אולי לא היה טוב, אבל אם החברה היתה נופלת, היה הרבה יותר גרוע. השורה התחתונה, וזה מה שחשוב, היא שההסדר איתן ומקוים".

"צריך לראות אם שיקום יועיל לנושים"

בהמשך התייחסה אלשיך לפונקציית המפרק־מפעיל, ואמרה כי שוכנעה לקבל את עמדתה של פרופ' אירית חביב־סגל בנושא. "בזמנו היה לי ויכוח איתה, הייתי בדעה שאין דבר כזה מפרק־מפעיל, אבל המציאות שינתה את דעתי", אמרה וציינה את קריסות המשביר לצרכן וקלאבמרקט כמקרים שהביאו אותה למצב זה. קלאבמרקט קרסה ביולי 2005 והותירה אחריה חובות עצומים של יותר ממיליארד וחצי שקל. בעקבות מכירת הרשת לשופרסל הושג הסדר נושים שבמסגרתו היו הנושים אמורים לקבל 51%–68% מכספם בחזרה, בהתאם לקבוצות נושים שהוגדרו לעניין זה.

"כשקרס המשביר, הנושים יצאו בשן ועין. ואז קרסה קלאבמרקט וחלק מהנושים היו אותם נושים. לא כל נושה חסין לשתי מכות עוקבות כאלה", אמרה אלשיך. "לכן הדרך הנכונה היא לא רק ללכת לפי האות הכתובה, שלפעמים היא גם אות מתה. הכי קל להרוס, לסגור את השלטר וללכת הביתה. ואז גם עבודת בית המשפט קלה יותר — לפקח על כמה הליכים. אני מנסה למצוא דרך לשקם את החברה. לראות אם השיקום יביא תועלת לנושים. לפעמים השופט צריך להפעיל ראש מסחרי. אפילו שידיו קצת קשורות ובמיוחד שהחוק לא עודכן. אני בוכה על כך שנים שכלום לא השתנה. בהיסטריה של התיקונים שכחו את נושא הפירוקים, הכינוסים, ההקפאות. מדברים על תספורת, על הצמרות, שוכחים שלעץ יש שורשים וצריך טיפול שורש".