דו"ח טכנולוגי: מה קורה כשיוטיוב מלמד גולשים על זכויות יוצרים?

לכם אסור לפגוע ביוצרי תוכן, לנו מותר

יוטיוב נשאר החור השחור של גוגל: לא רק שהיא שילמה עליו מיליארד דולר יותר מדי, כפי שהודה לימים  אריק שמידט, היא גם לא מצליחה להפוך אותו לאתר רווחי. אחת הבעיות העיקריות של אתר הסרטונים הוא החשיפה לתביעות על הפרות זכויות יוצרים - הפרות שגם גורמות לחברות תוכן להסס לפני שהן משתפות פעולה עם יוטיוב.

גוגל הואשמה שהיא לא עושה מספיק כדי לטפל בהפרות זכויות היוצרים ביוטיוב, שמתרחשות בקצב של כמה אלפים בשניה. היא אמנם מאפשרת להסיר את התוכן המוגן אחרי תלונה, אבל היוצרים מתלוננים שזה לא מספיק. אז גוגל החליטה להיות אקטיבית יותר.

היא יצרה סרטון מצויר, שהתוכן שלו מתלבט אם להיות ילדותי או מפגר, שמסביר מדוע אסור לגנוב תוכן ומה הסכנות הכרוכות בכך. בניסיון להתחנף לקהל המשוער שלה, הסרטון מתבסס על הדמויות מסדרת הרשת המדממת Happy Tree Friends. אלפי הקשות הדיסלייק, והעובדה שהאפשרות להוסיף תגובות הושבתה בסרטון, הן שתי הוכחות די חותכות לכך שהגולשים לא העריכו את המחווה. 

הסרטון מיועד לאנשים שמעלים דרך קבע תוכן מוגן ליוטיוב. הוא מאיים עליהם שאם הם ייתפסו בכך הם יקבלו מכתב התראה, ואם ייתפסו מספר פעמים - הם ייבעטו מיוטיוב, שלא לדבר על כך שחברות התוכן עשויות לתבוע את התחתונים שלהם. זה, אגב, לא מדויק: בהתחשב בצרות שפקדו אותן בנושא, חברות התוכן בארה"ב כבר הודיעו שהן ירדו מהמסלול של תביעה אישית נגד גולשים פרטיים.

עד כאן, הכל פחות או יותר טוב: החמרת המדיניות של גוגל נגד גנבי תוכן היא דבר ראוי. יש רק בעיה רצינית אחת: גוגל עצמה עלתה לכותרות לאחרונה בעקבות הפרה בוטה במיוחד של זכויות יוצרים. שופט פדרלי דחה את עסקת הספרים שלה, בין השאר משום שהכרה בה היתה הכרה בכך שלגוגל מותר לעבור על החוק - לסרוק מיליוני יצירות מבלי לקבל את הסכמתם של בעלי זכויות היוצרים - ולצאת מהעסק בתשלום של כמה חרוזי זכוכית.

כמובן, גוגל החלה את הפרויקט לפני שבע שנים בערך. אז היא עדיין היתה חברה חביבה כזו, חמודה, שלאף אחד לא היתה מילה רעה לומר עליה. בחמש השנים שחלפו, למדנו קצת יותר על התמנון העליז ועל המשמעות האמיתית של "אל תהיה רע".

ואם לגוגל היו חסרים מאבקים...

גוגל. חזקים בצירופי מקרים

לפני זמן לא רב הודיעה ענקית החיפוש שהיא מתכוונת לחסל את חוות התוכן, אותם אתרים שלא מכילים תוכן מקורי אבל עובדים על האלגוריתם שלה כדי להופיע בראש התוצאות. ואכן, כמה חוות תוכן צללו תוך זמן קצר בדירוג של גוגל, כאבן במים שאין לה הופכין (אני די משוכנע שאין ביטוי כזה, אבל צריך להיות). בתחילת השבוע שעבר גוגל הודיעה על שדרוג נוסף לאלגוריתם, המכונה "פנדה", שלדבריה דילל משמעותית את הקידום של חוות התוכן.

אלא שגם ciao.co.uk, אתר לגיטימי בבריטניה, חטף מכה רצינית מהפנדה של גוגל: הנוכחות שלו ברשת צללה ב-94%, שיעור חריג מאוד לחברה לגיטימית, שעל פי מומחים די בו כדי לחסל עסקים מן השורה.

נו, קורה, אתם אומרים. פה העסק מסתבך. Ciao שייכת למיקרוסופט, והמאבק בין שתי החברות מתחמם מאוד בחודשים האחרונים, במיוחד לאור העובדה שבינג מתחיל לנסוק בארה"ב ושהוא משתף פעולה עם פייסבוק - שיתוף פעולה שיכול לעשות צרות רציניות לגוגל. לגמרי במקרה Ciao הוא גם אחד האתרים שהתלונות מצדם הביאו לחקירת האיחוד האירופי נגד גוגל, בחשד שהיא מטה את תוצאות החיפוש שלה לטובת אתריה וקוברת מתחרים.

חתיכת צירוף מקרים, הא? בגוגל אמרו שלא יעלה על הדעת שהם יעשו משהו כזה, וש"אבסורדי" לחשוב שבתוך כל הבלאגן שהאלגוריתם צריך להתמודד איתו, מישהו יטרח לטפל בחברה ספציפית. התמנון החייכן שכח שהוא כבר הודה בשינוי האלגוריתם שלו לפי צרכיו - הודאה שצפויה לשמש את החוקרים. נו, אם יסתבר לאחר חקירה שגוגל העלימה את Ciao בכוונה, היא תמיד תוכל לטעון - כמו בפרשת הריגול בסטריט ויו - שמי שאחראי לכך הוא איזה מהנדס עלום-שם שפעל על דעת עצמו.

תביעה אחת יותר מדי

חברת רייטהייבן הפכה לשנואה במיוחד בארה"ב בזכות נטייתה לתבוע כל אדם שפירסם טקסט שלטענתה פגע בזכויות היוצרים שלה, גם אם הפרסום היה תחת מה שמוגדר בדרך כלל "שימוש הוגן". רייטהייבן הפכה לדוגמא הקלאסית של טרול זכויות יוצרים: אם הקורבן נבהל ומוכן לשלם, כמו ברוב המקרים, היא הרוויחה. אם הקורבן מוכן להתמודד איתה, היא בדרך כלל נסוגה. אין לה כוח למאבקים משפטיים: היא רק רוצה את הזוזים שלה.

המודל העסקי של רייטהייבן ספג מכה קשה בשבוע שעבר, כששופט שלא חיבב אותה במיוחד אילץ אותה לחשוף את ההסכמים בינה ובין העיתונים שהיא מייצגת, מקבוצת סטיבנס. מההסכמים עולה שרייטהייבן לא מחזיקה בשום זכות יוצרים על הטקסטים, אלא רק בזכות לתבוע. יתר על כן, עולה מהם שרייטהייבן תבעה קבוצות שהיא התחייבה לא לפעול נגדם באמצעים משפטיים - כמו בלוגרים, ארגוני צדקה ועיתונים המסונפים לסטיבנס.

השיטה הזו של עקיפת זכויות יוצרים - הענקת הזכות לתבוע למישהו שאין לו שום זכויות אחרות - מנוגדת על פניה לחוק האמריקאי. עכשיו רייטהייבן מוצאת את עצמה מתמודדת עם שלל בעיות. קודם כל, כל אחד מהגורמים שהיא תבעה - יש 250 כאלה - מקבל כלי נשק משפטי רב עוצמה. שנית, עורכי הדין של ההגנה במשפט שבו נחשפו הפרטים רוצים לתבוע את סטיבנס, כי הם טוענים שיש לה אחריות לתביעות.

מעבר לעובדה שהטרול יצטרך עכשיו לפצות את העיתון - יש סעיף מפורש בחוזה שמדבר על כך - קשה להאמין שמישהו ירוץ לעבוד עם ריטהייבן עכשיו. במילים אחרות, זהו ניצחון נדיר לשכל הישר בסוגיה הסבוכה של זכויות יוצרים.

המעריץ מספר 1 של עצמו

חוויית האנונימיות ברשת היא תופעה שהעולם לא ידע בכל ההיסטוריה שלו, לפחות לא מבחינת הקלות שבה ניתן להיות אנונימי. היו אמנם כמה מדפיסים עלומי שם בשיא תקופת הדפוס, אבל בדרך כלל זה לא החזיק מעמד. והאנונימיות גורמת לאנשים לעשות דברים משונים, לעיתים קרובות תוך שהם דופקים משמעותית את המוניטין של עצמם.

זה מה שקרה לאחרונה ליוצר המחונן של הקומיקס דילברט, סקוט אדאמס. הוא לא היה מסוגל לעמוד בעובדה שגולשים אחרים - מוגנים, כמובן, על ידי האנונימיות שלהם - ירדו עליו ועל האגו שלו, אז הוא החליט לעשות את הדבר המטומטם ביותר בנמצא: ליצור לעצמו פרופיל בדוי על מנת להגן על היצירה שלו. בקצרה, אדאמס הפך למעריץ הגדול ביותר של עצמו ברשת, תחת הכינוי PlannedChaos.

הוא עשה את זה במשך חודשים ברדיט, וככל שקיבל יותר תשומת לב, העמדת הפנים הפכה לקשה יותר ויותר. בסוף השבוע האחרון הוא לא עמד בזה יותר, והתוודה על ההונאה. עכשיו, כמובן, אדאמס ישלם את המחיר. אולי כדאי שילמד מהמקרה הדומה מאוד של אורלנדו פיגז, ויודיע שהוא יוצא לחופשת מחלה.

קצרצרים

 

על פי נתוני גוגל, עד כה התקינו משתמשי אנדרואיד כ-3 מיליארד אפליקציות, כאשר קצב הגידול פנומנלי: אנדרואיד נזקק ל-20 חודשים כדי להגיע למיליארד הראשון, לחמישה חודשים כדי להגיע לשני, ולשלושה בלבד כדי להגיע לשלישי. לדברי גוגל, היא מכניסה לפעולה 350 אלף מכשירי אנדרואיד מדי יום, ומספר האפליקציות שהותקנו ברבעון הראשון של 2011 עלה בכ-50% על מספר האפליקציות שהותקנו ברבעון שקדם לו.

כבר שנים שמזהירים אותנו מפני המחסור בכתובות IP, לפחות בשיטת Ipv4 המוכרת: לפי ההערכות המעודכנות, הן אמורות לאזול בסתיו הקרוב. מתברר שבאסיה ובאוקיינוס השקט הן כבר אזלו, מכל בחינה פרקטית. הכתובות שעדיין מוקצות לשם מיועדות לחיבור עתידי עם שיטת Ipv6 המתקדמת יותר. המחסור, אומרים, נובע מהצמיחה הפראית של הרשת באזור, במיוחד הרשת הסלולרית. אז נכון שמדברים על זה כבר עשור, אבל נראה שזה מתחיל לקרות.

יש סוג-של-אופנה בשנים האחרונות: לצחוק על התחזיות של פרשן "הניו יורק טיימס" תומאס פרידמן, על הפומפוזיות שבהן הן מוצגות ועל שגיאותיו בהבנת המציאות. מבקריו של פרידמן מזכירים, למשל, את תמיכתו הנלהבת בפלישה לעיראק ב-2003. ובכן, גם בתחום הטכנולוגיה היו לו פספוסים: מישהו חפר ומצא שבשנת 1999 העריך פרידמן שאמזון על סף קריסה, בגלל תחרות מצד איזו חנות שאף אחד לא שמע עליה. בינתיים, שווי השוק של אמזון המריא לכ-80 מיליארד דולר, והחנות ההיא? אף אחד לא זוכר אותה. זה לא הפריע לפרידמן, טור אחר כך, לכתוב למבקרים שלו באותיות גדולות You're Wrong.

מילא תחזיות כושלות, אבל לפעמים אנשים נתקלים בבעיה רצינית גם בכל הנוגע לראיית הנולד: איזה האקר בשנקל הופיע בתוכנית טלוויזיה בצרפת והתרברב בכך שהוא פרץ לאתרים של הצבא הצרפתי, כמו גם לאיזו חברת אבטחה גדולה עם קשרים לתשלובת הצבאית-תעשייתית של רפובליקת אוכלי הגבינות. הוא היה מאוד מופתע כשעצרו אותו שישה ימים אחר כך.

אם גם אתם שיחקתם פעם במבוכים ודרקונים, חיוך נוסטלגי צפוי להתפשט על פניכם למקרא הידיעה על פארק D&D שהוקם באילינוי. נסיבות הקמת הפארק משמחות קצת פחות: הוא נוצר לזכרו של שחקן שנהרג בתאונת דרכים. חלק ניכר מהדמויות והפסלים במקום הם גרסה מוגדלת של המיניאטורות שהשחקן המנוח, ג'רמי "בו" רושמן, עיצב באהבה ובקפידה.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"