אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: בודקים מייל כל שתי דקות? כדאי מאוד שתפסיקו צילום: Shutterstock

דו"ח טכנולוגי: בודקים מייל כל שתי דקות? כדאי מאוד שתפסיקו

לפי מחקר שהתפרסם במגזין של חברת הייעוץ מקינזי, ריבוי המשימות שמאפשרת הטכנולוגיה פוגע ביעילות וביצירתיות וגורם לאומללות. וגם: פייסבוק ממשיכה להיכנע לכללים של סין ואמזון תאפשר השאלה של ספרי קינדל מספריות בארה"ב

21.04.2011, 13:25 | יוסי גורביץ

אחד-אחד, בבקשה

המדור העלה, לאורך ההיסטוריה הארוכה יחסית שלו (עוד מעט שלוש שנים!), שורה של תהיות על הדרך שבה משנה התרבות הדיגיטלית את אורח החיים שלנו, ואפילו את האופן שבו המוח שלנו עובד. עכשיו מגיעה קבוצה של מומחים וממליצה חד משמעית להימנע מביצוע ריבוי משימות, מולטיטאסקינג בלשון גויי הים.

לא מדובר בחבורה של היפים שסיימו לשיר קומבאיה אחרי שרקדו עם חד קרן ורוד. הפעם אנחנו מדברים על שמרנים חנוטים בחליפות, שמפרסמים את המאמר שלהם ב-McKinsey Quarterly, המגזין של חברת הייעוץ הידועה "מקינזי" שמוכרת את תוצרתה בעיקר לבוסים.

ריבוי משימות, אומרים שם, פוגע ביעילות של המנהלים והעובדים. זה לא צריך להפתיע יותר מדי: ניסיתם פעם להשלים מטלה כשבכל שתי דקות נשמע "פינג" של מייל נכנס? אבל, לפי החוקרים, זה לא נגמר כאן: ריבוי משימות פוגע גם ביצירתיות, וגורם לאומללות.

מנכ"לים ובכירים אחרים, אומרים שם, זקוקים הרבה יותר מאחרים לשקט תעשייתי בזמן שהם עובדים, משום שהם צריכים לעבד המון מידע ולקבל החלטות חשובות. אי לכך ובהתאם לזאת, מומלץ להם לעבוד כשהם עושים רק דבר אחד בכל רגע נתון. את הטיפול במייל אפשר להשאיר למזכירה.

זה נכון, כמובן, גם לאנשים שאין להם מזכירות, כמו רוב האוכלוסיה. זה נכון גם לגבי המזכירות עצמן.

כשהמייל לא מפסיק להציק - הרבה יותר קשה לעבוד, צילום: Shutterstock כשהמייל לא מפסיק להציק - הרבה יותר קשה לעבוד | צילום: Shutterstock כשהמייל לא מפסיק להציק - הרבה יותר קשה לעבוד, צילום: Shutterstock

סלולרי זה לעניים

או, ליתר דיוק, סלולרי בלבד - ללא קו ביתי - זה לעניים.

כשמכשירי הסלולר הגיעו לשוק לראשונה, באותם ימים זכורים לרע של סוף שנות השמונים, הם היו מיועדים לעשירים בלבד. הלשונות הרעות אמרו שהגרסה הראשונה נועדה לאנשים שיכלו להרשות לעצמם עבדים שירוצו אחרי הרכב עם סליל שמחובר לטלפון, אבל הגרסה הזו נגנזה בשל בעיות תדמית. הסלולרים הראשונים בשוק היו אמנם מכשירי קשר עם גימור מעט מוצלח יותר, אבל הם הפכו בזריזות לסמל סטטוס של בכירים.

חלפו עשרים ומשהו שנה מאז. כיום, אומרים חוקרים, יש מתאם מובהק בין עוני ובין שימוש בסלולר בלבד. המכשירים הפכו לזולים הרבה יותר, כמעט כולם יכולים להרשות לעצמם לרכוש אחד. בארה"ב - שם נערך המחקר - ניתן לרכוש גם מכשירים שהשימוש בהם הוא בשיטת שלם-על-כל-שיחה, ושירותי הרווחה בחלק מהמדינות מעניקים הנחות למעוטי יכולת. כאשר הם נדרשים לבחור בין שימוש בסלולר ובין שימוש בטלפון קווי, הם מעדיפים לחתוך את הכבל.

בניגוד לטלפונים הסלולריים של פעם, שפנו בעיקר לעשירים, היום דווקא העניים מוותרים על הטלפון הקווי. נוקיה 5110 מסוף שנות ה-90 בניגוד לטלפונים הסלולריים של פעם, שפנו בעיקר לעשירים, היום דווקא העניים מוותרים על הטלפון הקווי. נוקיה 5110 מסוף שנות ה-90' | צילום: אוראל כהן בניגוד לטלפונים הסלולריים של פעם, שפנו בעיקר לעשירים, היום דווקא העניים מוותרים על הטלפון הקווי. נוקיה 5110 מסוף שנות ה-90

המחקר מצא ששתי המדינות המפגרות ביותר בארה"ב, עם השיעור הגבוה ביותר של עניים - ארקנסו ומיסיסיפי - מכילות גם את השיעור הגבוה ביותר של אנשים עם קו סלולר בלבד. בקוטב האחר, נמצא שמדינות עשירות (כמו רוד איילנד) מכילות מספר נמוך יחסית של משתמשי סלולר בלבד.

גיל הוא גורם נוסף: צעירים משתמשים בסלולר בלבד בשיעור גבוה יותר משאר האוכלוסיה. אבל כאן צריך להזכיר שצעירים הם בדרך כלל גם עניים, או על כל פנים פחות מבוססים מהאוכלוסיה המבוגרת יותר. יש לכך השלכות תרבותיות, אומרים החוקרים: אין עוד סיבה ללמד את הילד מה מספר הטלפון בבית. הרבה יותר הגיוני ללמד אותו את מספרי הסלולר של ההורים. השאלה "מה מספר הטלפון שלך בבית?", כך נראה, הופכת בדרכה של השאלה "מה מספר הפקס שלך?".

 

פייסבוק מקדמת חופש? לא בסין

פייסבוק רוצה להכנס לשוק הסיני, ולשוק הזה יש כללים משלו: הם כוללים ציות מוחלט למפלגה המושחתת ששולטת בסין ושרצחה עד כה כ-80 מיליון מתושביה-שלה. אי לכך ובהתאם לזאת, פצחה פייסבוק בתרגיל החביב עליה: נסיגה צרפתית.

אחד הלוביסטים שלה כבר מכין את הקרקע: "אולי נחסום סוגים של תוכן במדינות מסוימות, אבל לא אחרות... לעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו במצב מביך, משום שאולי אנחנו מתירים יותר מדי חופש דיבור בארצות שלא הכירו אותו קודם לכן".

וואלה. קודם כל, חופש הדיבור בפייסבוק הוא דבר מוגבל מאוד. כפי שראינו אתמול, הוא לא כולל תמונות של גברים מתנשקים או תמונות של נשים מניקות. חופש דיבור בערבון מוגבל. פייסבוק גם לא מאפשרת לאנשים לכתוב תחת שמות בדויים, עיקרון נכון בדרך כלל אבל בעייתי מאוד במדינות דיקטטוריות.

אז עכשיו הטרשת החברתית מתכוונת, כמו גוגל בשעתה, להעיף את חופש הדיבור מהחלון, רצוי מקומה גבוהה במיוחד. הרי ברור שאחרי שסין תקבל פטור מחופש דיבור בפייסבוק, יעמדו שאר הדיקטטורות בתור וידרשו את שלהן.

גולשים באינטרנט קפה בסין. במדינות מסוימות פייסבוק מוכנה לצנזורה, צילום: בלומברג גולשים באינטרנט קפה בסין. במדינות מסוימות פייסבוק מוכנה לצנזורה | צילום: בלומברג גולשים באינטרנט קפה בסין. במדינות מסוימות פייסבוק מוכנה לצנזורה, צילום: בלומברג

כל זה קורה, כמה אירוני, כאשר סורים אמיצים יוצאים לרחובות ומנסים להפיל את משטר הדיכוי שלהם. הם לא קיבלו שום סיוע מפייסבוק - אין שם כמעט אינטרנט זמין - אבל האתר האנטי-מהפכני הזה מקבל לא מעט מהקרדיט על גל המהפכות בעולם הערבי.

אז כל הקרדיט הציבורי הזה, שכלל אפילו אירוח של הנשיא אובמה אמש, צפוי לשמש את פייסבוק כדי לצמצם עוד קצת את חופש הדיבור בעולם, גם בדיקטטורות שעוד לא הגבילו אותו אבל ישמחו לעשות זאת בעקבות סין. זה מסתמן כמו מעשה ההונאה המבריק ביותר של צוקרברג, ובהתחשב בעבר שלו, זה אומר משהו.

ובאותו נושא...

ההאקרים של השלטון

שורה של דיקטטורות, מסין ועד איראן, הגיעו למסקנה שאולי בעצם כל הרעיון הזה של אינטרנט לא כל כך טוב להן. התוצאה, על פי דו"ח של Freedom House, היא עלייה חדה בהתנכלות של ממשלות כאלה לחופש הרשת של אזרחיהן.

בסין למדו השלטונות שלא תמיד כדאי לעצור מתנגדי משטר: זה מושך תשומת לב עוינת מצד התקשורת. הרבה יותר פשוט לשסות בהם האקרים, ששיטת הטיפול המקובלת שלהם היא התקפת DdoS.

ספק אם יש משהו מרפה ידיים כל כך, מבחינת מתנגד המשטר, כמו התקפה כזו: לא רק שאתה מסכן את חירותך וחייך, ולעיתים את יקיריך, בכך שאתה מעז לומר את מה שהממשלה לא רוצה שתאמר - אתה גם מגלה שהמעשה הזה לא מועיל לך כי איזה שמנדריק לאומני חסם לך את האתר. דיברת, הסתכנת - ואיש לא שומע. הצנזורה המעמיקה ברשת הסינית, מזהירים ב-Freedom House, הופכת אותה לדומה הרבה יותר לאינטראנט, רשתות סגורות בתוך ארגונים, מאשר לאינטרנט.

תופעה דומה מתרחשת באיראן, שם יש צבא של האקרים תומכי המשטר - Iranian Cyber Army - ששמה לה למטרה לתקוף את אתרי האופוזיציה. איראן נמצאת במקום האחרון ברשימה של Freedom House, ומסיבה טובה. בניגוד לסין, שבאופן רשמי עדיין מעמידה פנים שאין לה מושג מאיפה מגיעים כל ההאקרים האלה, איראן לקחה אחריות על הטרור המקוון של ה-ICA. טהרן אף הודיעה שהארגון נמצא תחת פיקודן של משמרות המהפכה, הצבא הפרטי של המשטר.

פעם היתה תיאוריה, אופטימית עד כדי דביליות, שהרשת תשחרר את העולם המשועבד. מסתבר שהדיקטטורים יודעים להשתמש ברשת לא פחות טוב, אולי אפילו יותר, מאשר העולם החופשי. והם הרבה, הרבה יותר מאורגנים ממנו.

קצרצרים

אמזון הודיעה כי היא תאפשר עוד השנה השאלה של ספרי קינדל מספריות. למרבה הצער השירות יהיה זמין רק ברחבי ארצות הברית, שם 11,000 ספריות ישתפו איתה פעולה. המשמעות היא שמעתה, לא יהיה צורך לרכוש ספרים דיגיטליים לקינדל - אפשר יהיה לשאול אותם, ולא רק מחבריכם. במילים אחרות, אמזון ממשיכה לעשות כל צעד אפשרי כדי להפוך את הוצאות הספרים לאובייקט למחקר היסטורי.

פעם, לא כל כך מזמן, אנשים בעולם המערבי לא יכלו לתאר לעצמם את חייהם ללא קופסת השוטים, המכונה טלוויזיה. החדשות הטובות הן שבני 16 עד 24, בבריטניה על כל פנים, כבר לא מכורים לה כל כך. החדשות הרעות הן שהם המירו את ההתמכרות לאורות המרצדים בהתמכרות לסמארטפונים, רשתות חברתיות וכל השאר. כמו כן מסתבר שלכשליש מהילדים הבריטים בגילאי 12-9 יש חשבון פייסבוק, למרות הדרישה מצד צוקרברג שהגולש יהיה לפחות בן 13. להורים לא אכפת יותר מדי, ככל הנראה, וגם לפייסבוק לא - אחרי הכל, צופי פרסומות הם צופי פרסומות.

התמכרות לטלוויזיה? הילדים הבריטים כבר עברו הלאה, צילום: בלומברג התמכרות לטלוויזיה? הילדים הבריטים כבר עברו הלאה | צילום: בלומברג התמכרות לטלוויזיה? הילדים הבריטים כבר עברו הלאה, צילום: בלומברג

פעם, לא כל כך מזמן, גם היה סחר מתוקשר מאוד בשמות דומיינים: חמדנים ערמומיים אצו-רצו לתפוס כתובות כמו sex.com, שהיה ברור שמישהו ירצה. עכשיו, עם המחסור בכתובות IP, כבר החל סחר בהן-עצמן. המחיר הוא שלושה דולרים ברחבי העולםוארבעה דולרים באסיה, שם המלאי כבר אזל. לא בטוח שהסחר הזה הוא חוקי, כך שבקרוב ייתכן שנצפה במחזה המרנין של שוק שחור לכתובות IP.

כאילו שלפלייבוק, הטאבלט המקרטע של RIM, לא היו חסרות צרות, עכשיו מסתבר שלפחות בינתיים הוא לא מסתנכרן עם מכשירי בלקברי שנמצאים ברשת AT&T. יש צורך באפליקציה מסוימת לשם כך, Bridge, אבל AT&T עדיין לא אישרה אותה. המשמעות היא שבינתיים מדובר בצעצוע יקר אך חסר כל תועלת. אולי ב-RIM היו צריכים לחכות עוד כמה חודשים כדי לעשות את זה כמו שצריך: במצבם הנוכחי פיאסקו תקשורתי הוא הדבר האחרון שהם צריכים.

והנה הוכחה נוספת, אם היה צורך בה, שהרשת שורצת טיפוסים שאסור לתת להם גישה לא רק לחפצים חדים אלא גם למקלדת או לאמצעי תקשורת כלשהו: הילדה המסכנה רבקה בלאק (כן, זו מהשיר הגרוע עד מאוד Friday) סובלת עכשיו מאיומי רצח. המשטרה המקומית חוקרת, ויש לקוות שימצאו את הפחדן האנונימי ויכריחו אותו לצפות בקליפ של בלאק כל ימי חייו.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות