אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשיריתי בבית כדי להפחיד חברים, אמא רק צעקה מהמיטה: "חיים, תפסיקו לירות לי פה בבית" צילום: אוראל כהן

כשיריתי בבית כדי להפחיד חברים, אמא רק צעקה מהמיטה: "חיים, תפסיקו לירות לי פה בבית"

חיים סקאל, יו"ר ובעלי סקאל הולדינגס: "אבא דחף לעבודה ולחינוך ואמא דחפה לעשות חיים - מכוניות, אופנועים, גלשנים, סקייטבורדים. הרבה צלקות על הגוף הן חלק מזה"

28.04.2011, 11:09 | דיאנה בחור ניר

נולדתי בתל אביב לשרי וסולי סקאל, וגדלתי באפקה. זה היה בית פתוח לחבר'ה ולבלגן עם הרבה חופש, בית שילדים שולטים בו ביד רמה, מה שבמובן מסוים שחרר לנו קצת ברגים, אבל החזרנו אותם למקום מאוחר יותר. אבא תמיד עבד קשה, ואמא ביד אחת עזרה לו בעסקים וביד שנייה דאגה שנעשה חיים משוגעים בבית. אבא דחף לעבודה ולחינוך ואמא דחפה לעשות חיים - מכוניות, אופנועים, גלשנים, סקייטבורדים. הרבה צלקות על הגוף הן חלק מזה. אני עדיין חובב ספורט אקסטרים, אבל התמתנתי קצת.

"אמא השפיעה על היכולת לקחת דברים בנונשלנטיות. כשביקשנו ממנה משהו שקשור לספורט אקסטרים היא היתה הכי מגניבה בעולם. לא היה צריך להתאמץ הרבה כשמבקשים ממנה, אבל אבא היה לחוץ ואמר: 'מה פתאום, עוד אין לו רישיון, הוא ייפצע' וכו'. אמא היתה עד כדי כך נונשלנטית שבאחד הימים, כשחזרתי מהלוויה של חבר שנהרג בצבא, שבה הייתי מאלה שירו מטחי כבוד של כדורים ללא קליע, יריתי בבית כדור כזה, סתם בצחוק. זה עשה רעש נורא עד כדי כך שאחד השכנים הזמין משטרה, אבל אמא, שישנה במיטה, אפילו לא חשבה לקום ורק צעקה מתחת לשמיכה: 'חיים, תפסיקו לירות לי פה בבית'.

1970. חיים סקאל בזרועות הוריו שרי וסולי, תל אביב, צילום רפרודוקציה: אוראל כהן 1970. חיים סקאל בזרועות הוריו שרי וסולי, תל אביב | צילום רפרודוקציה: אוראל כהן 1970. חיים סקאל בזרועות הוריו שרי וסולי, תל אביב, צילום רפרודוקציה: אוראל כהן

"הוריי נולדו בסוריה. אמי עלתה בגיל שנה ואבי בגיל שמונה. משפחת אבי היתה משפחת בנקאים, וסבי - שאני קרוי על שמו - נעצר כשניסה לסייע ליהודים להבריח נכסים מדמשק, ושוחרר רק תמורת סכום כסף נכבד. אבי התייתם בגיל צעיר, והוא נאלץ לדאוג לחמשת אחיו הצעירים ממנו. אני מאמין שזה עיצב אותו להיות איש עסקים, אולי מתוך הפחד של הצורך לדאוג לפרנסתם של אחרים.

"לא הייתי תלמיד טוב. הייתי בורח לגלוש בכל הזדמנות, לא התכוננתי למבחנים; רגע לפני מבחן שאלתי על מה הוא. לכתוב למדתי בעצם מהוריי.

"אבא הוא אדם מאוד מדויק. גם בשבילי דיוק הוא ערך בפני עצמו. אני היום טיפה מגמגם בגלל הניסיון שלי לחשוב על הדיוק של הדברים. אני חושב עשר פעמים לפני שאני אומר משהו כדי להיות מחושב, לא לפגוע במיהו בטעות. העניין הזה נטבע בי כי חוויתי חוויות שאם לא הייתי מדייק בהן לא הייתי חי. בצבא שירתתי בדובדבן ויכולתי לפגוע בחפים מפשע. הרמת גלגל באופנוע בחצי מילימטר מיותר יכולה להיגמר בהתהפכות, גם בגלישה עברתי חוויה של כמעט מוות. גם בעסקים טעויות קטנות יכולות להפיל חברה. החיים הבהירו לי את זה בצורה הכי חזקה".  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות