אופטימוס־פריים

1. על הפטרנליזם

סטנלי פישר הוא פקיד כל יכול. ריבון יחיד בממלכה עצמאית בלי פיקוח, בלי דין ובלי דיין. הצעד שפרסם אתמול לצינון שוק המשכנתאות הבוער הוא רק עוד דוגמה לעצמאות מרחיקת הלכת שהוא נהנה ממנה. באבחה אחת, בלי שום דיון ציבורי, החליט בנק ישראל להגביל באופן בוטה את סל האפשרות שעומד לרשות הישראלים לקחת משכנתאות. בלי לשאול, בלי לבקש. הוא יודע טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו. ייתכן שהוא צודק, אך ייתכן שהוא טועה.

בבנק ישראל ממשילים את הצעד הזה לחגורת בטיחות. כשם שהמדינה לא שואלת את אזרחיה אם מתחשק להם לחגור חגורת בטיחות, כך בנק ישראל לא שואל יותר את לוקחי המשכנתאות אם מתחשק להם לקחת אחוז ניכר מהמשכנתה בריבית משתנה ולהסתכן בגידול ניכר בהחזרים בהמשך. הוא חותך וזהו. גישה זו נקראת פטרנליזם, ולא מובן מאליו שהיא מוצדקת. המדינה, או הנגיד, יכולים להנחית עוד הרבה פקודות משונות על הציבור בנימוק ש"הציבור לא הפנים כראוי את הסיכונים"; זה עדיין לא יעניק להן צידוק מוסרי, או כלכלי.

2. על האפקט החברתי

לצעד הנוכחי של פישר יש השלכות חברתיות. באופן מיידי, כל מי שמצליח היום לקחת משכנתה אך בקושי כדי להגשים את חלום הדירה, יתקשה מחר לעשות זאת. המפקח על הבנקים מעריך שהמשכנתה הממוצעת תתייקר ב־1% בעקבות הצעד הנוכחי. אבל זו רק הערכה, וזו רק המשכנתה הממוצעת. השוק עלול להגיב בצורה חריפה יותר. המעוניינים בדירה בבעלותם יוכלו להמשיך לחלום עליה, והפערים בחברה הישראלית יתרחבו.

אז נכון, בנק ישראל יאמר, "מי שלא יכול לעמוד בהחזרים, מוטב שלא ייקח משכנתה מלכתחילה". אך אמירה זו לא מספיקה כשלעצמה. דומה הדבר לאזלת היד של המדינה בתחום התחבורה הציבורית. מצד אחד, משרד האוצר מגביר את הביקוש לתחבורה ציבורית בהטילו מס כבד על הבנזין, אך המדינה לא מציעה לציבור תחבורה ציבורית נאותה. כך גם במקרה הדיור. בנק ישראל מדכא את הביקוש מצד אחד בכך שהוא מייקר את המשכנתאות, אך המדינה לא דואגת במקביל לתמריצים שיעניקו לציבור היצע מספיק של דיור במחירים סבירים. התוצאה היא שמעמד הביניים שוב נתקע בין הפטיש לסדן.

ועוד משהו. אם בנק ישראל סבור שהציבור לא הפנים כהלכה את הסיכונים שכרוכים בלקיחת משכנתה בריבית משתנה ולכן הוא מגביל את האפשרות הזו, איזה מסר הוא משדר לכל מי שלקחו משכנתאות כאלה עד כה? האם הוא אומר להם, "אני יודע שאתם טיפשים, ובכל זאת לא הצלחתי להגן עליכם מפני פזיזותכם"? הרי גם זו אמירה בעייתית מאוד מבחינה חברתית.

3. על אחריות פישר וחוסר האחריות של האחרים

לרוע המזל, נראה שבמצב הנוכחי מוטב שהנגיד יעשה את מה שהוא עושה על פני מצב שבו איש לא עושה דבר. מול בנק ישראל בירושלים שוכן משרד ראש הממשלה, ובאותו הרחוב משרד האוצר. שם יושבים לא רק פקידים כמו פישר, אלא גם נבחרי ציבור. בעיית מחירי הדיור אמורה להדיר שינה מעיניהם, ודאי לנוכח הפוטנציאל האלקטורלי שלה, אבל נדמה שבמקום זאת הם ישנים בעמידה.

ממשרד ראש הממשלה נמסרה על כך תגובה בשני חלקים מעניינים. ראשית, אומרים שם, "נגיד בנק ישראל שותף לדיונים בנושא ולצעדי הממשלה שננקטים". "עם זאת", בוחרים להדגיש בלשכתו של נתניהו, "החלטותיו בנושא הריבית והוראותיו לבנקים מתקבלות בשיקול דעת עצמאי על פי החוק והממשלה אינה רשאית להנחותו בנושאים אלו". שנאמר, ברור שאנחנו מתואמים כולנו, ברור. רק שבסוף סטנלי מחליט ועושה לבד, ואנחנו רק מסתכלים. אם זה מה שאומר נבחר הציבור על הפקיד, כל מילה מיותרת.