אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: המגזין "טיים" מצליח לכופף את אפל צילום: time.com

דו"ח טכנולוגי: המגזין "טיים" מצליח לכופף את אפל

אפל לא הסכימה שהמגזינים ייתנו גישה חינמית לגרסאות האייפד שלהם למנויי מהדורות הדפוס, אבל "טיים" הצליח לשנות את המצב - מה שעשוי לעודד יצרני תוכן אחרים. וגם: סוני אמנם ישקיעו באבטחה מעכשיו, אבל מה עם חברות אחרות?

02.05.2011, 13:02 | יוסי גורביץ

"טיים" עומד על שלו

לפני שלושה חודשים פרסמה אפל את התנאים החדשים לשימוש באייפד מצד מגזינים. עיתונים שרוצים למכור את האפליקציה שלהם, היא אמרה, לא יוכלו עוד לעבוד במודל המקובל, שאומר שאם אתה משלם על המהדורה המודפסת - אתה מקבל את המקוונת בחינם. אחרי הכל, אם זו העסקה, אפל לא מקבלת את ליטרת הבשר הדי גדולה שלה, 30% ממחיר המנוי.

אפל חשבה, בקיצור, שהיא תעשה בתחום הדפוס את התרגיל שהיא עשתה לתעשיית המוזיקה: האחרונה היא הפכה לשפוטה של אפל, משום שהתעשייה לא תפסה בזמן שאסור לה להיות תלויה בספק אחד. עכשיו, אם אפל בועטת חברת תקליטים מהאייטיונז, המכירות שלה הלכו. השליטה של אפל בתעשיה הזו כל כך חזקה, שסטיב ג'ובס יכול היה להרשות לעצמו לפני שנתיים וחצי להתקשר למנכ"ל סוני מוזיקה בערב חג המולד - ולצרוח עליו.

תעשיית המוזיקה הגיעה למצב הזה אחרי שנים ארוכות שבהן האייטיונז שלטה בשוק. במקרה של האייפד, יש עוד אלף טאבלטים בסביבה והמעמד שלו עדיין נתון בשאלה. את העובדה הזאת בדיוק ניצל המגזין "טיים".

ג ג'ובס מציג את האייפד 2. נאלץ לוותר | צילום: איי אף פי ג

"טיים" הצליח להביא את אפל לסוג העסקה המדויק שג'ובס לא היה מוכן לאשר: לקוחות שרוכשים את המגזין בדפוס יקבלו את הגישה לאפליקציית האייפד שלו בחינם. אפל, בתגובה, תצטרך למצוא יצרן תוכן אחר שתוכל לנצל.

את הידיעה הזו, סביר להניח, יקראו הבוקר בעניין רב בכירים בהוצאות לאור ברחבי העולם. אם ל"טיים" מותר, גם להם יהיה מותר. הסכר נפרץ. אפל בעמדת סחיטה הרבה יותר גרועה משהיתה לפני שלושה חודשים. אז מה בער לה להפעיל את המלכודת מוקדם כל כך? למה לא לחכות איזו שנה-שנתיים, עד שהמגזינים יהיו תלויים בה, ואז להפיעל עליהם את החוקים החדשים?

קשה לדעת. הקרמלין מקופרטינו לא מאמין בתקשורת, אלא אם מדובר בהצגות תעמולה מתוכננות היטב, אבל מותר לנחש שמדובר ביהירות. ואם להיות בוטים יותר, אפשר להגיד שהשתן עלה לאפל לראש.

דליפת מידע? זה יעבור

הפריצה לרשת הפלייסטיישן של סוני היא אחת הגדולות ביותר בהיסטוריה: פרטיהם של 77 מיליוני משתמשים נחשפו, כלומר פי 11 בערך מכלל תושבי מדינת ישראל. בסוני כבר הודיעו שהם יעניקו פיצוי, נערכה התנצלות על פי כל כללי הטקס היפניים, והחברה כנראה תשלם סכומים גדולים כתוצאה מתביעות.

סוני כנראה תלמד את הלקח ותשפר את מערכת ההגנה שלה: אם היא תימצא אשמה ברשלנות במקרה הנוכחי, סיבוב נוסף בבתי המשפט לאחר מכן יעלה לה הרבה יותר. אבל, אומרים מומחים, לרוב החברות אין עניין בשיפור מערכות האבטחה שלהן: העלות גבוהה, ועם הנזק במקרה של פריצה אפשר לחיות. 

חברות תמיד רצו לחתוך פינות בכל מה שקשור להוצאות. הסיבה שהרבה פחות אנשים מתים היום מהרעלת מזון או מים היא שגופי רגולציה כופפו את היד הנעלמה עד שהיא צרחה והכריחו את חברות המזון לפעול לפי תקנים. גם אז היה מי שצרח שמדובר בהתערבות בשוק החופשי, שמונעת מאנשים להרעיל את עצמם אם לא מספיק אכפת להם מהנושא.

סוני יקפידו על אבטחה מעכשיו. והאחרות?, צילום: בלומברג סוני יקפידו על אבטחה מעכשיו. והאחרות? | צילום: בלומברג סוני יקפידו על אבטחה מעכשיו. והאחרות?, צילום: בלומברג

כרגע אין חוקים קשוחים מספיק בכל מה שקשור להגנה על מידע השייך ללקוחות. העובדה שרבים המשתמשים אמנם כועסים אם המידע דולף, אבל חושבים שאין הרבה מה לעשות בנידון, תקשה על יצירת תקנות כאלה. נראה שהגיע הזמן ליישם את הלקחים מתעשיית המזון גם על תעשיית המידע.

ואם כבר רגולציה...

רשמת תרופה למטופל? ברכותי, הפכת למפרסם

מדינת ורמונט שבארה"ב העבירה חוק בריא ב-2007, שקובע שלבתי מרקחת אין זכות למכור מידע שמבהיר איזה רופא כתב איזה מרשם, אלא אם הרופא נתן את הסכמתו לכך. נראה מובן מאליו? לגמרי לא. תעשיית התרופות מערערת על החוק בפני בית המשפט העליון האמריקאי בטענה שהוא פוגע ב"זכות הדיבור" של תאגידים.

מה? ובכן, מסתבר שבארה"ב מקובל שבית המרקחת מעביר את נתוני המרשם שמוסר הפציינט לחברת כריית מידע, אלה שמשגשגות בעידן מנועי החיפוש והרשתות החברתיות. זו, בתורה, מנהלת מאגר מידע על סוגי התרופות שהרופא מחלק למטופלים שלו, ומסוגלת להציע לחברות התרופות פרסומות נוסח "דוקטור כהן מלוסט ווילג', אריזונה, מחלק את המוצר החדש שלנו, שקר כלשהו, ל-82% מלקוחותיו. נסה גם אתה!".

רופאים מוורמונט, כאמור, לא התלהבו מהרעיון שהם ישמשו כלוח מודעות מהלך עבור תעשיית התרופות, והנושא הלך לבית המשפט. השאלה העיקרית היא האם חופש השיווק עולה על רצונם של רופאים לפרטיות, והאם מידע פרטי, שאין פרטי ממנו - מרשם לתרופות - יכול בכלל לשמש כאמצעי פרסום בלי הסכמה. שאלה נוספת היא מי, לעזאזל, אוסף את כל המידע הזה, באיזו סמכות - ובעיקר, בעקבות פרשת סוני, מה הוא עושה כדי להגן עליו.

קצרצרים

גוגל, כפי שגילו בארה"ב, בריטניה ובטורקיה, לא אוהבת לשלם מסים ועושה כל תרגיל חוקי כדי להתחמק מהם. עכשיו מגלים גם האוסטרלים את האמת המרה על החברה הלא-רעה: ההכנסות של גוגל מפרסום ביבשת עברו את קו ה-700 מיליון דולר, אבל איכשהו היא הצליחה לשלם רק מיליון אחד במסים. בפעם הבאה שגוגל תתהדר באחריות החברתית שלה, צריך להזכיר לה גם את זה.

שדה עיוות המציאות של אפל שובר שיאים חדשים: איש השיווק של החברה, פיליפ שילר - כלומר, איש השיווק השני שלה, אחרי סטיב ג'ובס - הכחיש בתוקף את העובדה המתועדת היטב שהאייפון הלבן, שהחברה הוציאה כדי להסיח את הדעת מתעלולי המעקב שלה, עבה יותר מהאייפון השחור. אולי עם מספיק הכחשות, הפנאפלים יסכימו לא לראות את שתי עשיריות המילימטר הנוספות.

מחפשת עגילים? אתרים חדשים ינסו לזהות את הטעם שלך, צילום: אוראל כהן מחפשת עגילים? אתרים חדשים ינסו לזהות את הטעם שלך | צילום: אוראל כהן מחפשת עגילים? אתרים חדשים ינסו לזהות את הטעם שלך, צילום: אוראל כהן

אתרים מעיקים חדשים מנסים לגלות את טעמו של המשתמש באמצעות אלגוריתמים, ולעזור לו לערוך שופינג שיתאים לטעמו האישי, בהנחה שיש כזה, בבגדים, תכשיטים ושאר אביזרים. לדברי החברות שמאחורי האתרים, הן אוספות את המידע שלהן באמצעות שאלונים ובאמצעות מעקב אחר הפריטים שמושכים את תשומת ליבו של הגולש. אמזון עשתה את זה עם ספרים, אז למה לא עם תכשיטים?

סערה בספרד: אתר חדש מעודד נשים לבגוד בבעליהן, באמצעות שלטי חוצות הקוראים להן "גלי מחדש את תשוקותיך. נהלי רומן!". האתר שמופיע בשלטים הוא בעצם אתר דייטים, שזוכה להרבה יותר מדי פרסום. גברים ספרדים, בהפגנה מחשידה של חוסר ביטחון, מוחים נגדו נמרצות. ספרד, נזכיר, היתה עד לא כל כך מזמן - 1976 - דיקטטורה פאשיסטית קתולית.

בכיר במשטרת בריטניה דורש לעדכן את החוקים בנוגע לבריונות רשת, בנימוק שהחוקים הנוכחיים בארצו נכתבו לפני תריסר שנים ויותר, הרבה לפני שהרשת הפכה לתופעה חברתית. הוא קורא לאפשר למשטרה להחרים מחשבים ששימשו חשודים בבריונות רשת, ולאלץ את חברות הסלולר לספק את כתובות ה-IP שלהם כמה שיותר מהר. מנתוני האגודה העוסקת בסיוע לקורבנות בריונות רשת עולה שב-77% מהמקרים הם פנו למשטרה רק אחרי שהציקו להם שוב ושוב. הדבר נובע, בין השאר, מכך שהתביעה התקשתה מאוד לבנות תיק נגד הבריונים בלי להחרים את מחשביהם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
עלה השתן לראש ? יהירות ??
אפל עובדת קשה על תדמית הקשוחה שלא מוותרת על זכויתיה עקב בצד אגודל אם מחירים שהיא משלמת (בשביל כבוד צריך לעבוד ) זה כולל משרות של אנשים שרצים כל היום בדרכים בין משרד למשרד . הם לא מבלים במשרד אם בלונים בסגנון גוגל זה כולל מנהלים של אפל שלא ישנים בלילות כדאי לשים את האגודל על הנקודה המתאימה אפילו שזה ב 12 בלילה זה כולל יועצים במחיר מלא שאפל מרזיקה זה כולל מתווכים שלא רואים את המשפחות במשך שבועות כי הם רצים בין חברה אחת לחברה אחרת במספר יבשות קצת כבוד זה כסף שהושקעה מפנסיות של עובדים אמרקאים שהחליטו שהשקעה באפל היא משתלמת אז לחשוב לפני שזורקים מילים כמו שתן
spider(black widow algorithm , curpetino  |  03.05.11
לכל התגובות