חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

ה"לייק" בן שנה: כפתור של אהבה

כפתור ה"לייק" כבר בן שנה. תיקון: רק בן שנה. זה כמעט לא ייאמן - הוא מסוג ההמצאות שקשה להבין איך הסתדרנו בלעדיהן. הוא מושג, כמעט הוויה. וזה לא שמדובר בהמצאת המקרר או המנוע החשמלי: כולה כפתור קטן שמודיע לחברים שלך בפייסבוק שאתה אוהב משהו. מה שיועד להיות מחווה אנושית חמה בעולם וירטואלי מנוכר נהפך למגפה ואז נהיה חסר תוכן - יש לייק של "מפרגנת אבל לא מספיק כדי להשקיע בתגובה", יש לייק של "עשית לי אז הנה אני מחזירה", ויש סתם "ראיתי". ועוד אחד ועוד אחד ועוד. ביולי 2010, כשמישהו טרח לספור, התברר שגולשי פייסבוק לוחצים כ־3 מיליארד לייקים ביממה. ומאז המספר גדל. כל כך הרבה אהבה יש בעולם, ואנחנו לא ידענו.

מיכל פלד פליישר

יו"ר רשות ני"ע חדש: האוזר, כי גם השר יכול

לאחר מינויו של פרופ' דיוויד גילה לממונה על הגבלים עסקיים, מונה השבוע פרופ' שמואל האוזר ליו"ר רשות ניירות ערך. בשני המקרים העדיפו השרים שלום שמחון ויובל שטייניץ את המועמד החיצוני על פני היועץ המשפטי הפנימי (עו"ד בועז גולן ועו"ד שוני אלבק, בהתאמה), ובעצם את המטאטא החדש על פני המטאטא מוטה הפרקליטות ומשרד המשפטים. זה רק מוכיח שלא צריך לחשוד בכל מינוי שעושים הפוליטיקאים, ושאם הם רק רוצים להשתחרר מהפרקליטותיזציה ומהביורוקרטיה, הם בקלות יכולים למצוא שחקני חיזוק זרים ומוצלחים.

משה גורלי

רכישת ענק לטבע: ינאי מתקרב לנקודת הרתיחה

שלמה ינאי, מנכ"ל טבע | צילום: יריב כץ

אלי הורביץ היה זה שקבע את היעד והגה את המנטרה: "טבע תכפיל את הכנסותיה כל ארבע שנים ואת רווחיה בתוך פחות מכך". ברוח הזאת, טבע הכפילה את שווייה פי ארבעה בעשור האחרון, וגם כיום היעד השאפתני של שלמה ינאי הוא להכפיל את המכירות בתוך חמש שנים ולהציג ב־2015 הכנסות של 30 מיליארד דולר, לעומת 16 בשנה שעברה. אבל אי אפשר לצפות שמניית החברה תעשה בעשור הקרוב את מה שעשתה בעשור החולף. מספיק לבחון את התשואות של ארבע מחברות התרופות הגדולות בעולם כדי לגלות שהגודל יכול להיהפך בקלות מיתרון לחיסרון: ב־14-12 השנים האחרונות פייזר, רוש ו־GSK שמרו על ערכן, לא יותר, ואילו נוברטיס הצליחה לייצר מאז 1997 תשואה של 50% בסך הכל. טבע עדיין לא בליגה הזאת, אבל לא רחוק היום שבו גם היא תהיה גדולה מכדי לגדול.

עומרי כהן

הסוד המרגיז של קרנות הנאמנות: האוזר קבל משימה

ליו"ר רשות ניירות ערך הבא פרופ' שמואל האוזר מחכה הרבה מאוד עבודה. כל השחקנים בשוק ההון יישאו אליו עיניים, בעיקר בחצי השנה הראשונה, כדי להבין עם מי יש להם עסק - רגולטור קפדן, נחוש ונטול פניות או קודקוד שמאפשר לגנוב סוסים ונטפל בעיקר לדגים הקטנים? האוזר יודע את העבודה: אחרי הכל, במשך 17 שנה הוא היה הכלכלן הראשי של הרשות. לכן הוא חייב לארגן לעצמו במהירות בנק משימות מצומצם, ולהסתער עליהן. הנה אחת: העלייה המעצבנת בדמי הניהול של קרנות הנאמנות , זו שמחזיקי הקרנות לא שמים לב אליה - בתי ההשקעות נהנים ממנה מאוד. השבוע חשף "כלכליסט" כי הרשות תחייב את מנהלי הכסף ליידע את הלקוחות על עליית דמי הניהול, אבל למה לא לפרסם גם את העלויות הממוצעות בענף? מנגנון בושה כזה בהחלט יכול לעזור לו להתחיל את הקדנציה בגאווה.

גולן פרידנפלד

הרופאים שוב שובתים: לוין פיל בחדר מיון

כלל ידוע בסכסוכי שכר בשירות הציבורי הוא שקודם כל צריך לנצח בקרב על התדמית - דעת הקהל קובעת לא פעם כיצד יסתיים המשא ומתן עוד לפני שהוא מתחיל. במאבק הנוכחי, הרופאים יצאו לדרך עם מקדמה ענקית בדעת הקהל. האוצר נלחץ, וניסה להשיב מלחמה בכל אמצעי התקשורת. אלא שההתבטאויות של השר יובל שטייניץ והממונה על השכר אילן לוין, שטקט כנראה אינו הצד החזק באישיותם הציבורית, גרמו יותר נזק מתועלת. לוין הגיע השבוע לשיא, כשקרא לרופאים "לא לרצוח אנשים בשביל תוספות שכר". אחרי שסירבו לחדש את הדיונים, הוא התנצל וחזר אל שולחן המשא ומתן בזנב מקופל. ככה נראה פיל בחדר מיון: שברת שילמת.

גבי קסלר

וורן באפט | צילום: בלומברג

מדי שנה מתקיים באומהה "וודסטוק של הקפיטליסטים" - מאות אלפים עולים לרגל לאסיפה השנתית של בעלי המניות בברקשייר התאוויי כדי לשמוע דברי אלוהים חיים, כלומר את וורן באפט. בדרך כלל נהנה באפט מהערצה עיוורת לנוכח היחס הישר הרווח בתרבות שלנו בין הערכה ציבורית לממדי ההון. אבל הפעם המשקיעים לא ויתרו, ושאלו עוד ועוד שאלות על שערוריית מידע הפנים של מי שנחשב ליורש המיועד, דיוויד סוקול. באפט הגיב לביקורת הן באסיפה והן בכלי התקשורת, בתקווה שכך יסגור את הסיפור. אבל הנזק האמיתי של הפרשה נעוץ באופן שבו היא סודקת את הילת המשקיע האגדי: אולי החושים של האיש בכל זאת לא כל כך חדים ויכולת קריאת המציאות והניתוח שלו לא כזו מזהירה. אם האורקל מאומהה לא יודע לבחור יורש, איך אפשר לסמוך עליו כשהוא מנבא במי להשקיע?

תומר זלצר

סטנלי פישר | צילום: בלומברג

על פי תסריט האימים שהציג השבוע סטנלי פישר, אם תתפוצץ כאן בועת נדל"ן ישראל תתמודד עם משבר כמו בארצות הברית או באירלנד. אבל ישראל היא לא אמריקה: אף אחד לא נותן ולא נתן כאן משכנתאות בגובה מחיר הנכס, והן לא התגלגלו הלאה לשלל נגזרים ותרגילים פיננסיים יצירתיים. לפישר זה לא משנה: הוא מנסה להלחיץ את הציבור, אותו ציבור ששמע מספיק פעמים שפישר הוא רציני, המבוגר האחראי, הפנים ועכשיו מתוכנת להקשיב לו. אבל אסור להתבלבל: נוטלי המשכנתאות הם רק האמצעי של פישר להעברת המסר לנמענים האמיתיים - הבנקים. כי הרי לא מצבם של חדלי הפירעון הקטנים מטריד אותו, אלא מה הם יעשו ליציבות המערכת הבנקאית. ומה שצריך להטריד אותנו הוא העובדה שנבואת הזעם הזו באה מפיו של מי שמתעקש כבר שנתיים שאין כאן בועת נדל"ן.

נעמה סיקולר

השבוע החלפתי צמיגים ברכב. במשך דקות ארוכות הפנצ׳ר מאעכר לא הצליח להבין איך ייתכן שצמיג בן שנה וחצי בלבד נשחק כל כך. אחרי ששמע שאני נוסע כל יום מירושלים לתל אביב ובחזרה התחלפה פליאתו בהבעת רחמים. ואז הוא לקח ממני 1,500 שקל. ואני נכנסתי לתחנה למלא את הטנק. את שתי החשבוניות חשבתי לשלוח ללשכת שר האוצר בצירוף פתק: "לא מספיק שאתם לא מחברים את עיר הבירה לתל אביב ברכבת, לא מספיק שאתם גובים ממני אגרה בנתיב המהיר, אתם גם לא עושים כלום בשביל להוזיל את הדלק. ניפגש בשביעיות".

שאול אמסטרדמסקי