הון אנושי: כל הודו פגזים פגזים

שגריר הודו בישראל נאבטג' סרנה אירח במוצאי שבת בחצר ביתו ברחוב גלי תכלת בהרצליה פיתוח קבלת פנים סולידית לפתיחת פסטיבל הודו־ישראל. מלצרים הודים רזים במיוחד, עם מראה נשי במקצת, הגישו בורקסים יבשים וסמוסות מטוגנות לאנשי עסקים, פקידי ממשל, כמה סופרים בכירים ולא מעט סוחרי נשק, שצובעים את כל הקשר שלנו עם הודו בגוון קצת אחר.

השגריר סרנה, סיקי מסורתי, הסתובב ביניהם בזקן מהודר וטורבן כחול, שהסתיר את שיערותיו הארוכות. "הגיע הזמן שהישראלים יכירו את התרבות ההודית. היא שונה מזו שמכירים התרמילאים, זו שלעתים מתקשרים אליה גם דברים שליליים. חשוב שיידעו שהודו היא משהו אחר", אמר והתפנה לשוחח עם א"ב יהושע, האיש שמאחורי הפטרנליזם של "השיבה מהודו".

אחר כך הופיע סטנלי פישר, יש מי שיגידו פטרנליסט לא קטן בעצמו. הוא התעקש לדבר איתי רק בעברית וסיפר לי על הקשרים הענפים שלו בהודו, ועל כך שכמה מתלמידיו מנהלים שם את הכלכלה. "בעברית מדוברת", אמרתי לו, "קוראים לזה 'אסכולת שיקגו שולטתתתתת'". אחר כך לא התאפקתי וסיפרתי לו שזוגתי היא חלק מהסטטיסטיקה ושהיא לקחה משכנתה עם פריים. פישר ניסה להרגיע אותי: "אני בטוח שאתה באופן אישי, וזוגתך, תעמדו בתשלום המשכנתה. אבל אני מודאג לגבי אחרים. אני מודאג מכך שהבנקים ימצאו דרכים חלופיות לעקוף את ההגבלה שהטלנו. צריך להיות עם היד על הדופק".

סטנלי פישר. "אסכולת שיקגו שולטתתת"

פגשתי את יאיר סרוסי, שדיווח לי שבנק הפועלים מעוניין להגדיל את הפרויקטים שלו בהודו. על הגבלת משכנתאות הפריים הוא אמר: "היא איחרה קצת את המועד. להערכתי מחירי הדירות במגמה של עצירה. אתה רואה את זה במיוחד במרכז תל אביב, האזור שהוביל את כל העלייה. דבר אחר חיובי קרה מהעלייה הזאת: הפריפריות התחזקו".

כששר האוצר יובל שטייניץ הגיע החליט סרנה שזה הזמן להתחיל בטקס. השגריר דיבר על יחסים ארוכים בין ישראל להודו, שהחלו עוד לפני כינון היחסים הדיפלומטיים, ובכיר שישב לידי הסביר שהקשר נוצר בזכות מכירת נשק. שר האוצר דיבר על כך שהסכם סחר חופשי בין המדינות יוסדר בקרוב, והבכיר הסביר שזה נועד להקל על מכירת נשק.

יובל שטייניץ ויאיר סרוסי

אחרי הנאומים, שטייניץ היה כרגיל מרוצה. "הייתי אמור לבקר בהודו לפני כמה שבועות, אבל בגלל ועדת ששינסקי לא נסעתי", סיפר לי והוסיף: "בעניין הדולר, אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי להקל על היצוא. ידעת שהמס בישראל על החברות הוא מהנמוכים ביותר בעולם? כל זה בגלל פיחות הדולר".

ואז פגשתי את המלך האמיתי של האירוע, עמוס גלעד. סיפרתי לו שבמימונה פגשתי את שר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי, שאמר לי שהוא לא סוחר בנשק באופן עקרוני כי כל נשק יכול לזלוג ולהגיע למדינת אויב. שאלתי את גלעד לדעתו בעניין. הוא הביט בי במבט של איש קומנדו ואמר: "שאלה טובה מאוד, חביבי. תראה, צה"ל מסוגל לממן רק 10% מכל התעשייה הביטחונית. כדי שהתעשיות האלה ישרדו ואנחנו לא נהיה תלויים בנשק ממדינות אחרות, עלינו למכור להודו, שעד כמה שידוע לנו אין לה קשר עם גורמים עוינים. זה הרע במיעוטו. אנחנו חייבים לשרוד פה". מי אני שאתווכח, הישרדות היא הרי סלע קיומנו, ועוד ערב לפני ערב יום השואה. אם פעם הודו סימלה חופש ורוחניות, מתברר שהיום היא מסמלת פגזים והישרדות.

השיחה שלי עם גלעד הופרעה כשעדכנו אותו שמר איקס הגיע ושכדאי שיתפנה אליו. את שמו של איקס אני נאלץ לשמור לעצמי, אבל אני יכול לספר שהוא הודי. גלעד הסתודד איתו, וכשניגשתי אל שניהם גלעד אמר לו: "אל תדבר איתו, הוא עיתונאי". לי הוא אמר: "תקשיב, האיש הזה לא קיים מבחינתך. זה עניין ביטחוני. תמשיך הלאה". לא התאפקתי ואמרתי לאיש המסתורין: "אנחנו, העיתונאים, אתה יודע, מייצגים אזרחים, דמוקרטיה, מושגים כאלה". גלעד אמר: "זאת בדיוק הבעיה, שהם שואלים שאלות". השניים צחקו בקול גדול, לתפארת מדינת ישראל והעסקאות הסודיות שלה.