חוק המספרים: מתי מגיעה העת לתלות את הגלימה?

גיל פרישה במשרדי עורכי דין הוא וולונטרי ושונה ממשרד למשרד. עם זאת, הסכמי שותפות והסדרים פנסיוניים יצרו גיל ממוצע מקובל לפרישה הן בישראל והן בארה"ב.

מקובל לנקוב בשני ערכים של גיל הפרישה: גיל פרישה מרצון, שבו השותף יכול לפרוש ולקבל את תקבולי הפנסיה שלו מהמשרד מקום שקיים מודל פנסיוני; וגיל שבו השותף חייב לפרוש לפי הסכם השותפות ולקבל את המודל הפנסיוני ככל שקיים. מתברר שבממוצע, עורכי הדין בישראל עוקפים את חבריהם בארה"ב ביחס לנכונותם לעבוד לאחר גיל הפרישה החוקי. כך, הגיל הממוצע שבו מונהגת חובת פרישה ברוב המשרדים בישראל גבוה בשלוש שנים מהגיל הממוצע ברוב המשרדים בארה"ב - 75 שנה, בעוד שבארה"ב הוא עומד על 72 שנה.

כך גם לגבי גיל הפרישה מרצון הממוצע של עורכות הדין בארה"ב ברוב המשרדים שהנו 65 שנה, הנמוך כדי שנתיים מהגיל הממוצע של נשים ברוב משרדי עוה"ד בישראל. גם ביחס לגיל הממוצע של פרישה מרצון של גברים ברוב המשרדים אנו מוצאים פערים בין גיל הפרישה הממוצע - 70 בישראל ו־67 בארה"ב. עם זאת, יש משרדים בארץ בהם שותפים מבוגרים מגיל 80 ואף בודדים שעברו את גיל 90.

חשוב לציין שבארה"ב ביותר מ־50% מהמשרדים הגדולים מונהגים הסדרי פרישה מובנים, ובישראל מספר זה בקושי מגיע ל־30%. כמו כן, בווריאציות שונות, מודל הפרישה מאפשר לשותף פורש לדלל את חלקו באחוזי השותפות טרם הפרישה או לצאת לפרישה חלקית מבלי לפגוע בערכי המודל הפנסיוני שלו.

הכותב הוא מנכ"ל חברת GLawBAL