הניתוק של בן-לאדן

עד כמה הפך האינטרנט למרכיב מרכזי בחיינו? עד כמה הוא השתלב במארג החיים השוטף שלנו? תשובה מסוימת לשאלות האלו אפשר למצוא דווקא במצוד שהסתיים בחיסולו המבורך של אוסמה בן-לאדן השבוע.

המצוד אחרי המבוקש מספר אחת היה ארוך וממושך, התפרס על פני שנים וארצות רבות וכלל מאמצי ריגול ומודיעין לא מעטים, רובם נוגעים יותר למתרחש בשטח ובחדרי חקירות אפלים ולא בנבכי הרשתות החברתיות. מאמצים אלו הובילו את החוקרים לפרבר הפקיסטני אבוטאבד ולמתחם שבו הסתתר הארכי-טרוריסט עם בני משפחתו.

עדויות רבות, נסיבתיות ברובן, הצביעו על כך שבמתחם זה מתחבא אדם החושש מאוד מלכידתו. עדויות אלה כללו, למשל, את הנוהג לשרוף את האשפה בחצר, ואת החומה מכוסת התיל בגובה 5.5 מטרים שהקיפה את המקום.

אבל היו אלה עדויות אחרות, מודרניות הרבה יותר, שסייעו להוריד מהפרק את האפשרות שזה סתם מקלט של עשיר פרנואידי ותמהוני, ולזהותו כמקום המסתור של אחד מגדולי המרצחים של המאה ה-21. בין אלו ניתן למנות את העובדה שבניגוד לכל הבתים בסביבה - למתחם המדובר לא היה חיבור טלפון או אינטרנט, עובדה שתפסה את תשומת ליבם של אנשי המודיעין האמריקאים.

כיום, מסתבר, חדירת האינטרנט לחיינו היא כה עמוקה וכה משמעותית, עד שאם אין חיבור לרשת באחוזה הממוקמת בפרבר נידח של אחת המדינות הנחשלות בעולם - נדלקת נורה אדומה. הרשת לא רק דיווחה לפני אובמה על לכידת בן-לאדן - היא גם היתה אחת הראיות החשובות במאמצים לאיתור מיקומו.