דו"ח טכנולוגי: גוגל, המעקב אחרי הגולשים, והקרב בסנאט

גוגל מתעקשת לעקוב אחריכם

בשנות השמונים והתשעים היכתה מגיפה חמורה בארה"ב: במיליוני בתים  הוטרדו אזרחים תמימים, על לא עוול בכפם, על ידי צורת חיים ספק-אנושית שהיתה נוהגת להתקשר אליהם לעת ארוחת הערב ולשאול אותם שאלות שונות ומשונות על הרגלי הצריכה שלהם, לעיתים קרובות בנסיון לעניין אותם במוצר כלשהו.

עכשיו, המגפה הזו מוכרת גם בישראל, אבל לעבדכם הנאמן - כמו לרוב הישראלים - אין שום בעיה לומר "אין לי רצון לשוחח איתך, ואל תתקשר לכאן שוב, או שאשסה בך עוכר דין". האמריקאים מנומסים מעט יותר. הפתרון, על כן, היה חוק שיצר מאגר מידע לאומי: על החברות נאסר להתקשר אל כל מי שפרטיו הוכנסו אליו. מאגר ה"אל תתקשר" היה הצלחה אדירה.

עכשיו רוצים סנאטורים בארה"ב להרחיב את גבולות הז'אנר וליצור חוק חדש, שהפעם יאסור לא רק על הצקה אקטיבית לאנשים שמבקשים להימנע מכך, אלא גם על הצקה פסיבית: איסור לשמור את פרטיהם. או, בקיצור, ההצעה נועדה למנוע מעקב רשת.

את היוזמה מוביל הסנאטור המוערך ג'ון רוקפלר, והוא מסביר אותה בכך ש"לצרכנים יש זכות לדעת מתי וכיצד עושים שימוש במידע האישי והרגיש שלהם ברשת - וחשוב מכל, יש להם את הזכות לומר 'לא תודה', כשחברות רוצות לאסוף את המידע ללא הסכמתם".

הצעת החוק של רוקפלר היא השנייה מסוגה, אבל בהיותו יו"ר ועדת הסחר של הסנאט, אחת הוועדות החשובות ביותר שם, היא מקבלת משנה תוקף. גוגל, האוספת הגדולה ביותר של מידע, שאותו היא מוכרת למפרסמים - עומדת בפני בעיה.

אם אפשר לבקש מחברות הטלמרקטינג "אל תתקשרו אלי", למה אי אפשר לבקש "אל תעקבו אחרי ברשת"? | צילום: shutterstock

המחוקקים בקליפורניה מתכננים חוק דומה מאוד, וגוגל היא יצרנית הדפדפנים היחידה שמתנגדת לו. בין השאר היא חתמה על מכתב לפוליטיקאים של קליפורניה, שטוען שהצעת החוק אגרסיבית "באופן מוגזם" כלפי חברות פרסום.

אם היא תנסה להתמודד עם הצעת החוק של רוקפלר, היא תמצא את עצמה בעמדה נחותה, מנסה להסביר מדוע מה שהיה טוב נגד מגיפת שיחות השיווק הוא רע כשמדובר בה, ולמה היא מתעקשת על איסוף ושמירה של פרטי הגולשים. רוקפלר אמר שהוא יעלה את הצעת החוק שלו בשבוע הבא. יהיה שמח. 

כשהגורו של אפל מתעצבן

ג'ובס. זה לא "סגנון ניהולי", זאת דיקטטורה | צילום: בלומברג

עכשיו, בכל מקום אחר אדם שהיה קורא לחברי צוות לשנוא אחד את השני כי הפרויקט שלהם לא הצליח היה מתבקש ללכת לנוח קצת ולקחת תרופת הרגעה. כשמדובר בסטיב ג'ובס, הבריונות הזו עוברת האלהה והיא נחשבת ל"תהליך עסקי מצליח".

הגישה הזאת לא מפריעה לג'ובס לשחק את תפקיד המורה הרוחני בשנקל, ולא מפריעה לחסידיו לראות אותו ככזה. המאמר המחניף מאוד של פורצ'ן מתייחס לג'ובס כ"דיקטטור תאגידי, שמקבל כל החלטה קריטית - והרבה החלטות לא חשובות", כמו למשל העיצוב של המיניבוסים שמסיעים את עובדי אפל לעבודה(!). פתאום דיקטטורה הופכת למשהו מגניב, שיש לשאוף אליו.

הפנאפלים, בעקבות ג'ובס, מצליחים לשלב את הבלתי אפשרי - כמיהה רוחנית שמתבטאת בסגידה למישהו שמצליח מאוד בתפקיד איש מכירות. כמו בכל מערכת יחסים דתית, לחשיבה ולוגיקה אין מקום שם.

אכול כפי יכולתך? לא בארה"ב

רוב הגולשים הישראלים הספיקו לשכוח את הימים האפלים שלפני ה-ADSL והכבלים, שבהם היית משלם עבור כמות גלישה חודשית. טוב: רובם עוד לא גלשו אז. אבל בארה"ב יש מי שמחזיר את הגלגל אחורה, ומנסה לכלוא את המשתמשים בסד של כמות גלישה מוגבלת.

קומקאסט, אולי המושמצת שבחברות הסלולר והרשת האמריקאיות, מעניקה למשתמשיה מכסה של 250 גיגה-בייט בחודש, שזה, יש להודות, לא מעט. לטענת החברה, 99% מהמשתמשים שלה משתמשים בפחות מזה, לעיתים הרבה פחות. AT&T מאלצת את המשתמשים שלה להסתפק בחבילה בסיסית קטנה יותר, של כ-150 גיגה-בייט בחודש.

בסך הכל, אומרים החוקרים, 56% מכלל הגולשים בארה"ב נאלצים להסתפק בחבילת גלישה מוגבלת, ברמת נדיבות זו או אחרת. הם מציינים שעד כמה שהמכסה של קומקאסט נראית גדולה, ודאי בהשוואה לזו המקובלת בקנדה - שם 15 גיגה-בייט נחשבים להרבה - הרי שהיא לא עדכנה אותה בהתאם להתפתחויות בשנים האחרונות, שכללו עלייה חדה בכמות התוכן העשיר ברשת.

החוקרים גם מציינים שהמכסות מעניקות תמריץ שלילי לחברות הרשת: מאחר שהן שותות את דמו של הלקוח בקשית אם הוא חרג מהמכסה, יש להן עניין להקטין אותה, כדי להביא אותו לחריגה. כעת רוצים שם את התערבותה של ה-FCC, סוכנות השידורים הפדרלית, בטענה שהמספר הקטן של חברות הרשת בארה"ב מעיד על חוסר תחרותיות.

המלחמה על פרחי יום האם

האמריקאים ציינו לאחרונה את יום האם, שהפך בישראל מזמן ליום המשפחה. בארה"ב, ארץ אפשרויות המכירה הבלתי מוגבלות, קרה ליום הזה מזמן מה שכבר קרה לחג המולד, והוא הפך לממוסחר עד כדי הקאה. התוצאה היא חנויות פרחים שמנהלות מלחמה עקבית על לקוחות ליום האם.

הרשת מציגה צד קצת פחות סימפטי של חנויות הפרחים | צילום: עמית שעל

איך? עם קצת עבודה על האלגוריתם של גוגל, כמובן. יש הרבה כסף בפרחים, מסתבר. מספיק כדי לממן הוצאות לא שגרתיות כמו שכירת עשרות ומאות אתרים שיקשרו אל חנות הפרחים שלך תמורת מצלצלים, כדי לשכנע את מנוע החיפוש שהחנות שלך הרבה יותר פופולרית ממה שהיא באמת. המחיר נמוך יחסית: בעלת אתר שפרסמה מודעה של אחת החברות הודתה שהיא קישרה לפרסומת ל"פרחי יום האם" של החברה תמורת 30 דולר בחודש, או כדולר ליום.

על פי התחקיר שביצע "הניו יורק טיימס", כל ארבע החברות שהגיעו למקום הראשון בתוצאות החיפוש של גוגל בנושא נקטו בתרגילים הבעייתיים האלה. כולן, כמובן, מכחישות. גוגל, שכנראה לא יודעת איך להתמודד עם הגרסה הזו של חוות התוכן (חממות התוכן?), טוענת בתוקף שהכל בסדר במנוע החיפוש שלה, למרות הנתונים הדי חד-משמעיים. היא נמנעה מלציין אם תנקוט צעד כלשהו כלפי ארבע החנויות. טוב, אם היא רוצה לירות לעצמה ברגל, מי אנחנו שנגיד לה לא?

קצרצרים

ארינגטון. מתבכיין | צילום: ג'וי איטו cc-by

ב"וול סטריט ג'ורנל" התקנאו בוויקיליקס, אז הם הציגו שירות מדליפים בשם Safehouse, שסובל מכמה בעיות שהמקור לא סובל מהן. פרט לפרצות האבטחה באתר, בחינה של תנאי השירות שלו מעלה שה"ג'ורנל" יסגיר את המדליף לממשלה מהר כאספרגוס מבושל אם זו תציג צו שדורש זאת. כל המועמדים לתפקיד ברדלי מאנינג מס' 2 מתבקשים להרים יד. לא כולם ביחד, בבקשה. בעיתון אמרו בתגובה ששמירה על חסיון המקורות הוא קודש הקודשים מבחינתם, ומה שכתוב בתנאי השימוש שלהם מיועד למקרים קיצוניים בלבד. עם זאת, אני מעריך שג'וליאן אסאנג' אינו סובל מבעיות שינה עקב המתחרה החדש.

עוד יום, עוד מוצר דפוק של אפל: חלק מהאייפדים החדשים שנמכרו לאחרונה מכילים מסך פגום: חלקים ממנו מתרגשים כנראה מהגעתה של מכבי תל אביב לפיינל פור, ונצבעים ללא סיבה בצהוב. אף על פי שאפל היא זו שמשווקת את המוצר ללקוח, עם הלוגו שלה, היו עיתונאי טכנולוגיה שהטילו את הפגם לפתחה של יצרנית המסך, LG. אבל LG לא מכרה את האייפד ללקוח. מי שמכר אותו, מי שבקרת האיכות שלה תמיד ניגנה כינור שני לעומת העיצוב, היא זאת שאחראית.

התקשורת הסלובקית נוקטת, כמעט כולה, צעד נועז: רוב מוחלט של כלי התקשורת המקוונים במדינה סוגרים את עצמם מאחורי חומות תשלום. מעתה, סלובקים שרוצים תוכן בשפתם ברשת יצטרכו לשלם על כך - בדיוק כמו קניית מגזין בדוכן. הארגונים הסבירו שהחלטתם נובעת מכך שמודל החלומות באספמיה המקובל בווב 2.0 - תשלום באמצעות פרסומות - פשוט לא עובד, והם רוצים לשרוד. לא בטוח שהמודל הזה יועיל במקומות ענקיים כמו ארה"ב, אבל במדינות קטנות, עם שפות שאינן זוכות לתפוצה רחבה, זה עשוי להצליח.

בדארפה, הסוכנות למדענים מטורפים של הפנטגון, חושבים לטווח ארוך: הסוכנות מבקשת לקבל הצעות לבנייתה של ספינת חלל עתידית. המטרה: להתחיל להיערך לעידן של מסע בחלל - פרויקט שאמור, להערכת דארפה, להימשך כמאה שנים. מגישי ההצעות צריכים להתחשב, בין השאר, באפשרות שלפוליטיקאים יימאס מהפרויקט הרבה לפני שיחלפו מאה שנה. תשאלו את החברים בנאס"א.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"