מכללת מכבי תל אביב

מקצועית ותדמיתית, מעמדה של מכבי תל אביב בכדורסל הוא כמו של מילאן או ריאל מדריד בכדורגל, והיא גם בנתה אותו על פני ארבע תקופות גדולות שונות, במרווח של יותר מ־30 שנה. מאמנים ושחקנים התחלפו בלי סוף, ומה שנשאר יציב זה האוהדים. האוהדים ושמעון מזרחי.

ואולם, שמעון מזרחי לא יישאר שם לנצח, והוא קרוב יותר לסוף מאשר להתחלה. ואפילו ששרדו את טראומת פנאן ואת קדנציית הבלהות האחרונה של פיני גרשון, ויצאו להצלחה ברמה המסחרית והמקצועית - עדיין יש כמה בעיות. הפיינל פור בליגה הישראלית הוא בעיה, לא סתם הם שוקלים שוב את אופציית הליגה האדריאטית. מכבי גם לא יכולה להתחרות כספית על השחקנים הכי טובים מול 6–8 המועדונים היותר עשירים ממנה באירופה. ובכלל מכבי, מבחינה מסוימת ועד שלא יוכח אחרת, היא קצת כמו קונטיקט בכדורסל - תוכנית מאוד מוצלחת זה זמן רב, אבל כזו שמבוססת על דמות מרכזית אחת שעומדת בראש המערכת. היו"ר.

כשג'ים קלהון, הדמות המרכזית בקונטיקט, יעזוב את המכללה, סיכוי סביר שהיא תתקשה מאוד להמשיך את הדומיננטיות שלה בכדורסל המכללות. מאז 1999 קונטיקט זכתה בשלוש אליפויות, ומהבחינה הזו היא לא פחות גדולה מדיוק, צפון קרוליינה, קנטאקי או כל תוכנית מכללות ענקית אחרת. אבל ההבדל בין קונטיקט לשלוש הדוגמאות כאן הוא שהאחרות היו גדולות לפני המאמן הנוכחי (אפילו שדיוק לא זכתה באליפות לפני מייק ששבסקי, היא עדיין היתה ב־4 פיינל פורים, 2 גמרים ושלחה 15 שחקנים ל־NBA), ויהיו גדולות גם אחריו. אצל קונטיקט זה לא מובן מאליו.

גם במכבי זה לא, ולו רק בשל העובדה שמזרחי הוא החוליה המקשרת היחידה בין 1978 ל־2011. ומזרחי כבר בן 71.

שמעון מזרחי עם עודד קטש. מזרחי לא ישאר במכבי לנצח | צילום: ראובן שוורץ

מכבי - תוכנית כדורסל מכללות?

אבל אם הבעיות של מכבי תל אביב מזכירות את עולם המכללות, למה לא ללכת עד הסוף וגם ליהנות מהיתרונות של עולם המכללות? 

מתחת לאף של מכבי תל אביב עומדת עכשיו הזדמנות לעשות משהו, שגם יעזור לה לעבור בצורה חלקה יותר את הפרידה המתקרבת משמעון מזרחי, וגם יעזור לה להתמודד עם הבעיה הכי גדולה שלה בעשור וחצי האחרונים - העובדה שהיא מפסידה שחקנים שהיא רוצה לקבוצות שיכולות לשלם להם יותר.

מכבי תל אביב צריכה למתג את עצמה כמועדון הכדורסל האירופי שהכי דומה לתוכנית כדורסל מכללות.

המיתוג יתחיל קודם כל בשיעור היסטוריה קצרצר. מאז שנת 2000, לא פחות מ־12 שחקנים ששיחקו ב־NBA עברו קודם במכבי תל אביב. לאנשים כמו ויקטור אלכסנדר, קרלוס ארויו, מייסיאו באסטון, וויל סולומון, קווינסי לואיס וברונו שנדוב - שהיו שחקני NBA עוד לפני מכבי - התקופה בישראל לא בהכרח עזרה להם לקבל שוב חוזה בארצות הברית, וגם אם כן (באסטון), היא בטוח לא עזרה להם לשפר את המעמד שלהם בליגה.

לשני שחקנים נוספים - וויל ביינום וכמובן אנתוני פארקר - שעברו ב־NBA עוד קודם למכבי, לא רק בטוח שהזמן שלהם בתל אביב הוא זה שסידר להם חזרה לשם - אלא שהוא החזיר אותם לשם חזקים ומשופרים משעזבו, וכיום שניהם נהנים בליגה ממעמד טוב בהרבה מזה שהיה להם שם בקדנציה פרה־מכבי.

ארבעה שחקנים נוספים - נייט האפמן, שרונאס יסקיביציוס, עומרי כספי ובנו אודריך - הגיעו ל־NBA לראשונה רק אחרי ששיחקו תפקיד משמעותי במכבי.

בסך הכל, כאמור, אלה 12 שחקנים שיכולים לומר שדרכם (או דרכם חזרה) לליגה הטובה בעולם עברה ביד אליהו. דיוק, קנטאקי, קנזס, אריזונה, צפון קרוליינה וקונטיקט הן תוכניות כדורסל המכללות היחידות, שמאז שנת 2000 שיחקו ב־NBA יותר מ־12 שחקנים שיכולים להגיד עליהן אותו הדבר.

גם אם נוריד את אלכסנדר, ארויו, סולומון ושנדוב, שהיו חוזרים ל־NBA גם בלי התקופה שלהם במכבי, אנחנו נשארים עם 8 שחקנים. זה כמו סינסינטי, ויותר מווילאנובה, פיטסבורג, ארקנסו, מישיגן, אינדיאנה, ג'ורג'טאון, מארקט, גונזאגה ועוד מאות מכללות.

באירופה, הקבוצה היחידה שמתקרבת למכבי מהבחינה הזו היאקאחה לבוראל. מאז 2000 שיחקו ב־NBA עשרה שחקנים שעברו בדרך בוויטוריה, אבל רק ארבעה מהם "חייבים" לקאחה (טאו) את העובדה שקיבלו חוזה בארה"ב. מאצ'אס, לואיס סקולה, טיאגו ספליטר וחוסה קלדרון. אפשר לזרוק פנימה גם את חורחה גרבאחוסה ועדיין מגיעים רק לחמישה. שלושה פחות ממכבי.

פארגו. אם הם לא יגיעו לתל אביב רק בגלל האווירה, האנגלית והכיף - אז שיגיעו בגלל הכדורסל המגניב | צילום: איי אף פי

בואו לשחק בכיף

עם ההיסטוריה הזו מכבי יכולה לפתוח את המצגת בכל פעם שהיא תנסה לגייס כישרונות (אמריקאים בעיקר) שמחפשים את המסלול שיביא אותם ל־NBA. אם האנגלית הטובה, מזג האוויר, חוף הים ויתר האקסטרות שיש לתל אביב להציע, לא תמיד עוזרים להביא לכאן שחקנים שבמקום אחר יקבלו יותר כסף - הרי שהסיכוי הגדול להגיע מכאן ל־NBA אמור לעשות את העבודה.

ואחרי שיעברו את החלק הזה, מה עוד מכבי יכולה להציע? ובכן, קלטות משחק מהעונה הנוכחית. עונה שבה המנוע של הקבוצה, בהגנה ובהתקפה, היה שני גארדים אמריקאים ואתלטיים שלחצו, יצאו למתפרצות ושבעצם הכל עבר דרכם. אני לא זוכר מכבי תל אביב ששיחקה כדורסל שיותר דומה לכדורסל מכללות מאשר מכבי של העונה. וכדורסל מושתת גארדים אמריקאים אתלטים הוא אמנם לא הכדורסל המועדף על מרבית המאמנים הבכירים באירופה, אבל העונה מכבי הוכיחה שני דברים עם הכדורסל הזה: הראשון שהוא כיפי, אטרקטיבי וקל לאהוב אותו, גם אם הוא לא תמיד מנצח; והשני שהוא יכול לעבוד.

היתרון של זה מבחינת הניסיון לגייס כישרונות לסגנון המשחק הזה הוא ברור: בכדורסל כזה, שיותר דומה למשחק המעבר של ה־NBA מאשר להתקפה על חצי מגרש של היורוליג, שחקנים אתלטים יכולים לבוא יותר לידי ביטוי, וגם להציג מספרים וקטעי היי־לייט שירשימו מאוד כל ג'נרל מנג'ר בארה"ב.

בלאט - לעידן חדש

מה שמביא אותנו לנכס השלישי שמכבי תצטרך לבנות עליו את התוכנית הזו, ושאיתו היא תסיים את המצגת: דיוויד בלאט.

כי אני לא יודע אם שמתם לב, אבל יש משהו שמשותף לבאסטון, לואיס, פארקר, האפמן ואודריך, וזה בלאט. אותו בלאט שבנה, ניהל ואימן את הקבוצה הנוכחית, זו שהצליחה הרבה מעבר לציפיות, בעיקר בזכות סגנון כדורסל מאוד מסוים. זה שמאוד מזכיר כדורסל מכללות בשיאו.

ובלאט, בניגוד למרבית חבריו לצמרת המאמנים באירופה, הוא לארודן אירופי שונא אמריקאים, שדוגל בקריעת תחת ושהקבוצות שלו בנויות על קשיחות בהגנה לפני כל דבר אחר. בלאט עצמו מהווה כוח משיכה לשחקנים אמריקאים הודות לסגנון הכדורסל המהיר שהוא מכתיב, וכמובן הודות לאמריקאיות שלו. הוא אמריקאי.

בשביל שקונטיקט תשרוד את העזיבה של קלהון, היא תצטרך דמות אחרת שתיקח את התוכנית לעידן חדש. בהרטפורד מדברים על ג'ינו אוריאמה, שמאמן בהצלחה חסרת תקדים - וכבר הרבה מאוד זמן - את תוכנית כדורסל הנשים של קונטיקט. אבל בכל מקרה ברור להם שצריך להיערך ליום שאחרי קלהון, ושהדרך הכי טובה לעשות זאת היא בעזרת דמות מרכזית חדשה.

בשביל מכבי תל אביב, האיש שייקח אותה אל עידן חדש בשלהי כהונתו או בימים שאחרי מזרחי, חייב להיות בלאט. הדרך הכי טובה לעשות את זה היא לתת לו חוזה ל־10 שנים. כמו שעושים במכללות. שיוכל לבנות בשקט תוכנית ארוכת טווח, להנחיל סגנון כדורסל ברור ומוגדר לאורך זמן, ולבנות קבוצות לפי הבסיס הזה. וזה אומר להתמיד בסגנון כך שזה אפילו יאפשר להכשיר שחקנים בתוך המועדון לתפקידי המשנה, שמסביב לגארדים האמריקאים. ואלה לא רק יבואו למכבי בשביל פחות כסף משהיו יכולים לקבל בקבוצה אחרת באירופה, אלא גם יעדיפו שנה או שנתיים במכבי על חשבון אופציות אחרות בארה"ב, כמו להתייבש על הספסל של קבוצת NBA בינונית ומטה.

מכבי הזו, החדשה, שאת הפוטנציאל שלה ראינו השנה, יכולה להפוך את עצמה לאלטרנטיבה המועדפת בשביל גארדים אמריקאים וליופי של קבוצה לצפות בה. ובלאט הוא האיש להוביל אותה בדרך הזו.

חבל שזה לעולם לא יקרה.