אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השגרירים צילום: אנדרס לצקו

השגרירים

הכסף שם, אבל הלב, הלב כאן

09.05.2011, 09:36 | קרן צוריאל־הררי, עמיר קורץ, ארי ליבסקר

קווים לדמותם: כסף: מלא, והם עשו אותו בחו"ל. ישראל: היא הבית, היא הילדוּת, היא המקום לתרום, להפגין כוח ולזכות בפרגון. טון כללי: "אני בדיוק כמוכם", ארוז בפטרנליזם ועם שמץ מבטא זר. תחביב: הסברה ישראלית בעולם. לא יכולים לוותר: על אווירת החבר'ה. דמיינו את: הבן דוד שירד לאמריקה בשנות השמונים ועד היום מספר על איך הוא מצליח שם אבל מת לחזור כשהילדים יסיימו קולג'. להיות ישראלי זה: לכבוש את העולם.

חיים סבן

מספרים שהוא מתגלח עם הגשש ברקע, יודע מערכונים שלמים בעל פה. גם עם הקלינטונים, חברים טובים, הוא מריץ בדיחות. מי שפוגש אותו זוכר היטב את החברותיות, את היכולת שלו לגרום לכל מי שמסביבו להרגיש בנוח, את הצחוק המתגלגל והמידבק. הוא ככה עם כולם. "ירדתי על הנשיא רצח", אמר וחייך אחרי פגישה עם ברק אובמה.

כשצריך הוא בטוקסידו, אבל איכשהו נצרב בתודעה בלוק מימיו בלהקת האריות. השיער עדיין משוח לאחור בשמן, הפיל הוא עדיין של בידור קל, בגלל לוס אנג'לס וימי האמרגנות, התקליטים והפאואר ריינג'רס. עם כל כך הרבה אסוציאציות על סבן, כבר לא נשאר מקום לזכור את עסקאות בזק המפולפלות והמאוד רווחיות ומהלכים דומים שעשה בחו"ל, וגם לא את העובדה שהסחבק שווה 3.4 מיליארד דולר.

חיים סבן, צילום: בלומברג חיים סבן | צילום: בלומברג חיים סבן, צילום: בלומברג

השורשים כאן, אבל פארק השעשועים הוא העולם הגדול. הוא נולד במצרים להורים טורקים, גדל בחצור הגלילית, בת ים ודירת דמי מפתח בתל אביב. חי בעוני, עזב את התיכון כדי לפרנס, אבל למד לימודי ערב. התחיל מהתשוקה לנגינה, ואז גילה את התשוקה לעשות ביזנס מהתרבות והיגר מכאן. לא הוטרד משאלות של גבוה ונמוך, מסחור יתר או איכות שנויה במחלוקת. במקום זה הוא פשוט עשה כסף ושידר הצלחה וכיף חיים. אם זה לא מסלול כל־ישראלי, אז מה כן?

חי בארצות הברית, קונה ומוכר באירופה, אבל נשאר מחובר לישראל, וגם מרבה לתרום כאן. לרגע נגע גם בעסקים המקומיים: ב־2005 קנה עם שותפים את בזק מהמדינה. ארבע שנים אחר כך מכרו את חלקם תמורת 7 מיליארד שקל ורשמו רווח של 300%. "מה אני אגיד, בורכתי. זו פרנסה", אמר אז.

החיוך הזה מבלבל. משכיח את החדות העסקית, את ההון האדיר, את ניצול ההזדמנויות, גם בהפרטה ממשלתית. הוא לא כריש, נו, הוא הרי סחבק.

עוד בשבט השגרירים

יוסי מימן. גרסת המוסד והיאכטה. גז מהמצרים, קרח לאסקימוסים, צינורות לטורקמניסטן ושיפודים למילייה. גם ביום העצמאות הזה ההון, השלטון והאלפיון יחגגו אצלו.

חיים כצמן. יושב בפלורידה, מנהל חברה בשווי של 6.9 מיליארד שקל, אבל מה שהכי  מרגש אותו זה ש"הבת הקטנה שלי בכלל רוצה לבוא עכשיו לארץ להתגייס". נכון.

מוטי זיסר. גרסת ארץ הקודש. גר בפתח תקווה, אבל לא רוצה לקנות כלום בישראל. פילנטרופ שהתפרסם גם בזכות חגיגות הראווה שלו. חי כדתי, עושה עסקים בלי אלוהים.

לשאר טיפוסי הבכירים לחצו כאן

תגיות