פרופ' יוסי גרוס מותח ביקורת על הרשות המחוקקת: "משרד המשפטים מוביל חקיקה לא אחראית"

"הסיכוי של המעסיקים להפוך לעבריינים הולך וגובר כל הזמן, מעסיקים הופכים מאוימים יותר ויותר. אנחנו בסיכון גדול יותר מהעולם התחתון. כבר היום כלולים קרוב לאלף סעיפים פליליים בחוקי העבודה, הצרכנות והסביבה. זוהי גישה טיפשית ונבזית כלפי המגזר העסקי".

את הדברים האלה אמר ביום שישי נשיא איגוד לשכות המסחר עו"ד אוריאל לין בכנס המשותף לאיגוד ולמועדון המסחרי והתעשייתי. הכנס עסק ביריעה הרחבה והצפופה של חקיקה פלילית שמאיימת על מעסיקים ונושאי משרה בתאגידים.

לין הדגיש בכנס שיש להבדיל בין "מעשים נלוזים שנמצאים בקוד הגנטי של האיסור הפלילי", לבין מרבית העבירות שהן טכניות. לדבריו, עבירות אלו מבוצעות ללא כוונה פלילית ובמקרים אלה הפללת המעסיק או נושא המשרה מנוגדת לעקרון החוקיות, להגינות, לשכל הישר וגם - הפתיע לין - מסכנות בטווח הארוך את הכלכלה הישראלית עצמה.

"תהליך מסוכן לכלכלה הישראלית"

"כאשר כלכלות לאומיות מצליחות כמו אירלנד, פורטוגל ויוון קורסות והופכות לכישלון, צריך למפות ולזהות את התהליכים שהובילו לכישלון", אמר לין, "והדברים האלה קורים בעצם הימים האלה בישראל. אנחנו מרוצים מהכלכלה שלנו, ומתקשים לזהות תהליכים מסוכנים שמתפתחים בה. אחד מהם הוא פליליזציית יתר של הניהול העסקי. הפליליזציה מתעצמת וגורמת לכך שאף אדם נורמטיבי לא ירצה לעשות עסקים בישראל".

היועץ המשפטי של איגוד לשכות המסחר, עו"ד שלומי לויה, בדק ומצא שחקיקת העבודה במדינת ישראל כוללת כ־150 מעשים ומחדלים המהווים עבירה פלילית. בתחום הצרכנות נמצאו כ־60 סעיפים פליליים ולא פחות מ־730 עבירות פליליות, המצויים בחוקים ובתקנות שמסדירות את הגנת הסביבה. כך לדוגמה, אי־סימון אריזה הוא עבירה. חריגה מגודל האותיות בחוזה אחיד היא עבירה.

"נוצרה רשת צפופה של עבירות טכניות על דברים טכניים כמו אי־דיווח או מסירת מסמך בזמן, וכך כל אחד מאיתנו עלול ליפול ברשת הזו כשהוא חשוף לשרירות לבה של פרקליטות המדינה", אמר לין. לדבריו, "נניח שמעביד לא שילם, חלילה, שכר במועד. מדוע להפוך את זה לעבירה פלילית כשיש סנקציה אזרחית חמורה של פיצויי הלנה? התחום הפלילי צריך להסדיר נושאים שהתחום האזרחי לא מצליח להתמודד איתם".

"רצו לעשות שלום עם עופר עיני"

לין טען שהבסיס לחקיקה הפלילית המופרזת הוא בוויתור הממשלה להסתדרות בעסקות החבילה, שצריך היה לקנות את תמיכתם של עופר עיני וההסתדרות. "קחו למשל את עסקת החבילה המבישה ביוני 2007. באישון לילה חתמו על הסכם שכלל 17 תיקונים בדיני העבודה. היה משבר שחייב זאת? לא, רצו לעשות שלום עם עיני".

עורכי הדין, הפרופסורים יוסי גרוס ויובל לוי, השלימו את התמונה מהאיומים שלהם חשופים נושאי משרה בתאגיד לנוכח תיקוני החקיקה האחרונים, במיוחד האכיפה המינהלית החדשה שניכסה לעצמה רשות ניירות ערך. לדברי גרוס, הרשות הפכה לגוף "שגם חוקר, גם מחליט, גם שופט וגם מעניש". לדבריו, המניע לתיקוני החקיקה הוא בין היתר "התרסה כנגד כמה זיכויים בשנים האחרונות. התרסה שבאה לידי ביטוי בחקיקה לא אחראית שמשרד המשפטים ורשות ניירות ערך מובילים".

גרוס הצביע על נקודת המפנה ההיסטורית - הרשעת הדח"צים בפרשת פלד־גבעוני: "שלושה דירקטורים מטעם הציבור הורשעו באי־הגשת דו"ח כספי בזמן. זה היה כיוון שרואה החשבון לא רצה לחתום כי לא קיבל חוות דעת שתכסה אותו מעורך הדין. בית המשפט קבע שהדירקטורים לא היו מיומנים מספיק. מדובר בעבירה טכנית, בפסק דין קטן וחסר חשיבות שעורר רעש גדול, ומאז נחשפו דירקטורים לסיכונים פליליים גדולים ביותר".

"להטיל את האחריות על הדירקטור"

פרופ' לוי תיאר כיצד התהדקה הטבעת המשפטית סביב נושאי המשרה בתאגיד, כיצד הצטמצמו ההגנות החוקיות. "המחוקק הרגיש שיש יותר מדי הגנות לנושא המשרה", אמר והוסיף: "וגם נוצרה עבירה חדשה מיוחדת לנושאי משרה והיא הפרת חובת הפיקוח. יש חזקה שנושא המשרה עבר את העבירה אלא אם כן עשה ככל יכולתו למנוע אותה, גם אם העבירה מיוחסת לתאגיד או לעובד אחר מעובדיו".

גם לוי הצביע על נקודת המפנה שלטעמו התניעה את הגברת האחריות הזו: "לפני עשרים שנה חצתה מכונית ששייכת לחברה קו הפרדה לבן, ולא ידעו מי נהג בה. השופט ברק כתב פסק דין מקיף על אחריות חברה והצורך בהטלת אחריות פלילית שתמריץ נושאי משרה לנקוט אמצעים. המרצה זו מוצדקת לשיטתו עד שניתן להשליך דירקטור לבית סוהר או להפוך אותו לשוטר. אם לא יודעים מי עשה, נטיל עליו את האחריות".

היטיב לסכם אחד הנוכחים, איש עסקים שאמר: "פעם כשפתחנו עסק, אמרו לנו שיש לנו סיכוי טוב להפוך לפושטי רגל. היום אומרים שיש לנו סיכוי טוב להפוך לעבריינים".