טרנר, מאחוריך

הימים היו ימי טרום המנגל וברדיו התנגן הלהיט החדש של כוורת. ישבנו בחצר של דרור, חבורת ילדים, וניהלנו את הוויכוח האינסופי "אבא של מי שווה יותר". כל אחד מאיתנו שלף מהארסנל טיעונים מופרכים בעליל בדבר יכולותיהם הכבירות של יוצרינו. הדיבייט הרה הגורל הזה היה יכול להימשך לנצח אלמלא הופיע באופק השכונתי יום אחד ילד חדש ששלף בנונשלנט: "אבא שלי טייס באל על". נותרנו אילמים. בבת אחת התגמדנו ליד בן האלים עטור הכנפיים, ומאז נדם הוויכוח.

נזכרתי באותה חצר ובאותו רב־שיח פורה ביום העצמאות האחרון. בעודי מנפנף באובססיביות, נשמע מעליי רעש מנועים, ולהק של ארבעה מטוסי קרב ציוניים למהדרין פרשו כנפיים בדיוק מעל הכנפיים במרינדה והאנטרקוט שעל רשת הברזל הלוהטת. הלב המריא אל על. אפילו יוצאי חלצי הואילו להיפרד מהמסך התורן כדי לצפות באבירי השמיים.

בטיימינג מושלם, 12 שעות טיסה מערבה מכאן, חוגגים הקולגות של מיטב בחורינו - טייסי הצי האמריקאי - מלאת 100 שנים להקמת חיל האוויר של הצי. למי שאינו בקיא בנבכי הכוחות המזוינים של הספונסרית הראשית שלנו נאמר כי כוח האוויר של ארצות הברית מפוצל בין חיל האוויר "הרגיל" לבין חיל האוויר של הצי, הממוקם בעיקר על גבי נושאות מטוסים.

100 שנים הן בהחלט סיבה למסיבה ובסוף השבוע הזה ייתקיים בצ'ינו, קליפורניה, הראשון בסדרת אירועים הנקראים Years of Naval Aviation 100. במשך יומיים ירעמו מנועי מטוסי הבוכנה הישנים, גיבורי שתי מלחמות העולם, וישובו לחיים לקול מצהלות הקהל. Planes of Fame, המוזיאון הענק לתולדות חיל האוויר של הצי, לא נמצא חמש דקות מבאר שבע, אלא דווקא שעה נסיעה מזרחה מלוס אנג'לס. הוא פותח את שעריו לקהל הרחב ומציג את מאות המטוסים שהוותיקים ביניהם ראו את הלבן בעיניים של המטוסים היפנים והגרמנים ובתכלס הצילו את העולם החופשי (פעמיים). האמת, קשה שלא לגלוש לפומפוזיות בתיאור מפלצות האוויר עתירות ההישגים, ממפציצי ה־B52 הענקיים ועד מטוסי הגרומן Bearcat החד־מנועיים. הרוב המכריע של המטוסים נמצא במצב מושלם, כאילו יצאו כרגע מפסי הייצור, והם יבצעו טיסות ראווה ופעלולים בשמי קליפורניה. במסגרת חגיגות ה־100 יוענקו גם אותות הצטיינות לוותיקי החיל האנושיים והמכאניים.

אז נכון שאין כמו האמריקאים בניפוח ההיסטוריה שלהם ואין להם מתחרים בהמצאת טקסים שופעי מדים, מדליות ותזמורות, אבל אי אפשר להישאר אדיש לנוכח האירועים המקצועיים והמתוקתקים. פטריוטיות היא לא מילה גסה ובצ'ינו היא עונדת כנפי ברזל ומדי טייס ונראית ממש טוב. ובכלל, אחרי חיסול הצורר מפקיסטן אפשר לסלוח על צונאמי הגאווה הלאומי. אם לא הספקתם להגיע לאירוע אל חשש. הקרקס המעופף יחזור על עצמו מדי סוף שבוע עד אמצע יוני. טיסה נעימה.