שוברים את הדיסטנס

אם יש משהו שמבדיל בין הכנס השנתי של ועד מחוז תל אביב שהסתיים אתמול לבין כנסים קודמים, הרי שהיתה זו האווירה המאוד לא פורמלית והמחויכת ששררה בין השופטים הרבים שהגיעו לכנס לבין 1,300 עורכי הדין שנכחו בו. הנוכחות הבולטת ביותר בכנס היתה של שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ובוועד מחוז תל אביב הסבירו זאת ביחסים הטובים שנקשרו במהלך ארבע השנים האחרונות בין הצדדים.

לכנס הגיעו בין השאר נשיאת ביהמ"ש דבורה ברלינר, קודמה בתפקיד הנשיא בדימוס אורי גורן, ושורת שופטים ובהם גלעד נויטל, יהודה זפט, מיכל אגמון־גונן, שרה דותן, אורי שוהם, שאול שוחט, אליהו בכר, ישעיהו שנלר ואבי זמיר. עם זאת בלטה בהיעדרה סגנית הנשיא ורדה אלשיך, המכהנת גם כיו"ר נציגות השופטים.

גם מצד עורכי הדין נרשמה אווירה לא פורמלית ותעוזה רבה הרבה יותר מבעבר להתעמת עם שופטים ולהביע עמדות סותרות, גם במהלך המושבים המקצועיים עצמם. בין הפרקליטים הבכירים שהגיעו לכנס: רם כספי, דורי קלגסבלד, אלקס הרטמן, נבות תל צור, ציון אמיר, בעז בן צור, אביגדור פלדמן, ברוך כצמן, אלה רובינק ורבים נוספים.

אחד הפרקליטים הבכירים אמר ל"כלכליסט" כי התרשמותו היתה שהשופטים הפעם פשוט היו נגישים יותר: "הם לא שידרו שהם מורמים מעם. אפשר לבוא ולדבר איתם בגובה העיניים". בלט בנוכחותו בכנס שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, שהגיע לכל ימי הכנס ונטל חלק פעיל מכמה מהדיונים שהתקיימו במהלכו. גם שר המשפטים הקודם פרופ' דניאל פרידמן השתתף בכנס.

יעקב נאמן. בלט בנוכחותו | צילום: אלכס קולומויסקי

בשונה מהכנס בשנה שעברה, שבו התמקד המושב המקצועי שנועד לדון בסוגיות אתיקה בבעיות האתיות של עורכי הדין, השנה התמקד הפאנל דווקא בבעיות האתיות של השופטים ובשאלה האם נדרש קוד אתי לשופטים.

הפאנל שנערך בראשות עו"ד אפי נוה, המכהן כיו"ר ועדת האתיקה המחוזית בלשכה, הפך עד מהרה לדיון סוער סביב חשיפת "כלכליסט" בחודש ינואר השנה של פרשת זפט־וינרוט; במסגרתה התברר כי השופט יהודה זפט לא גילה למתדיינים שהופיעו בפניו בעשרות תיקים כשמולם עו"ד יעקב וינרוט, כי וינרוט ייצג אותו בעניין אישי במשך חמש שנים בראשית שנות התשעים, תמורת שכר טרחה בסך 16,597 שקל.

בפאנל השתתפו השופטת שרה דותן ממחוזי תל אביב, נשיאת בית משפט השלום זיוה הדסי־הרמן, עורכי הדין אילן בומבך, אבי אודיז ודודי זלמנוביץ', וכתבת "כלכליסט".

עו"ד מרים זפט נגד הנציב גולדברג

עו"ד אבי אודיז אמר בפאנל כי בלב ובבטן השופט צריך להיות מושרש מצפן אתי שיוביל לגילוי נאות, והתייחס להחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים שקבע כי זפט הפר את חובת הגילוי: "השופט זפט קיבל ייצוג מווינרוט, וזה לא אומר לו, לכבוד השופט זפט, שהוא צריך לגלות למתדיינים, 'תדעו לכם שזה עורך הדין שלי שייצג אותי באופן אישי בבית המשפט בחיפה', אז אני אומר שאירועים כאלה מלמדים למשל שלא על הכל אפשר לסמוך וצריך קוד אתי".

שר המשפטים במושב הפתיחה של הכנס: "כולנו אשמים בסחבת" יעקב נאמן הגיב לסקר איגוד לשכות המסחר לפיו משרד המשפטים הוא בעל הסחבת הבירוקרטית הגדולה ביותר מבין משרדי הממשלה משה גורלילכתבה המלאה

עו"ד מרים זפט, רעייתו של השופט זפט שישבה בקהל, ביקשה להגיב והביעה ביקורת על החלטת הנציב: "התלונה הוגשה ע"י התנועה לאיכות השלטון, והנציב אמר, 'אני היום ב־2011 חושב שיש חובת גילוי במשך חמש שנים, והחלטתו התייחסה ב־2011 לאירועים שהיו הרבה שנים קודם לכן'". אבי אודיז אמר לזפט כי הנציב קבע שבעניין אישי של וינרוט חובת הגילוי ארוכה בהרבה.

השופטת שרה דותן יצאה להגנת זפט ואמרה כי קביעת הנציב היא רטרואקטיבית: "כל שופט היה רשאי באותה תקופה שהשופט זפט גילה או לא גילה, לנהוג לפי הבנתו. נקבעו כללים רטרואקטיביים, אין חקיקה רטרואקטיבית שמוכרת לי".

השופט יהודה זפט. דיון סוער בעניינו

דותן אמרה כי לעתים שופטים נותנים גילוי נאות, אך אם אין התנגדות של הצדדים הדברים לא נכתבים בפרוטוקול; גם השופט שאול שוחט שישב בקהל קם ממקומו וביקש לציין גם הוא שלעתים הוא מוסר גילוי נאות, אך הדבר לא נרשם. יצוין כי הנציב קבע כי גרסה זו של זפט, שלפיה הוא גילה והדבר לא נרשם בפרוטוקול, היא "דחוקה" שכן הוא קבע כי זפט מסר לו קודם לכן גרסה שלפיה כלל לא חלה עליו חובת גילוי.

בהמשך הדיון שאל עו"ד נוה את עו"ד בומבך האם במקרה שבו השופט לא מוסר גילוי חלה חובה על עורך הדין לגלות. בומבך השיב: "גילוי צריך להיות ע"י השופט. על פי הדין הקיים אין חובה על עורך דין לבוא ולגלות שהוא שכן של השופט למשל. זה אינטרס של עורך הדין, והוא מייחל ומקווה שהשופט יפסול את עצמו".

הנשיאה הדסי־הרמן אמרה כי חובת הגילוי נגזרת מכללי הפסלות: "יש מקרים שבהחלט חייבים גילוי נאות, וזה עולה מהכללים שאומרים לי שאני לא יכולה לשבת בדין".

עו"ד אודיז ציטט פסק דין של ביהמ"ש העליון משנת 1951, ואמר כי "מי שקורא את הלך נפשם של השופטים בפסק דין מ־1951, מבין שלא יכול להיות שופט אחד מהם שלא היה מגלה דבר כזה כבר בתחילת דיון. יש כאן צורך במדינה לרענן ולגרות את החיישנים של השופטים. מה שברור לשופט הוגן אחד, כנראה לא ברור לשופט אחר".

עו"ד נוה שאל את השופטת דותן: "אם לפני חמש שנים יוצגת ע"י עורך דין והיום הוא מופיע בפנייך, האם את חושבת שאת צריכה לגלות?", ודותן השיבה לו: "כן, אני חושבת שכן, וגם לא הייתי מגבילה את זה בשנים".

השופט בדימוס דני ארנסט שישב גם הוא בקהל, אמר בדיון כי יש להיזהר מהטלת חובת גילוי גדולה מדי על שופטים: "אני מסתובב פה בכנס ומכירים אותי אנשים ואני לא יודע מי הם. בנוסף יש הנחה שאם הכרתי מישהו לפני שנים, אני אטה את הדין לטובתו. למה שאני אטה את הדין?".

"צריכים יותר אנשי ציבור בעליון"

פאנל נוסף שעורר עניין רב בכנס עסק באופן מינוי שופטים בישראל. בפאנל בהנחיית עו"ד יראון פסטינגר השתתף שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל, שאמר כי אינו בטוח שחברי הוועדה שאינם שופטים "אכן שוקלים רק שיקולים אובייקטייבים של המועמד והתאמה לתפקיד, ואין השפעות אחרות".

יו"ר ועדת חוקה ח"כ דוד רותם אמר בפאנל כי "אנו יודעים שיש שופטי עליון שלא נבחרו כי היתה להם אג'נדה שונה. צריך להבחין בין שופטי שלום ומחוזי שעוסקים גם בנושא של ערכים, אך הם לא מנסים לנהל את המדינה. העליון לוקח לעצמו סמכות לבטל חוקים של הכנסת, להחליט שהמדינה תוציא מיליארדי שקלים... כשמדברים על שופטים לעליון צריכים שיהיו שם הרבה יותר אנשי ציבור, משום שהעליון מנהל את המדינה יותר מכל אחד אחר וצריך שיהיו שם עמדות של הציבור כולו".

ח"כ דוד רותם. "ביהמ"ש העליון מנהל את המדינה" | צילום: אלכס קולומויסקי

שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן אמר כי "זה תקופה ארוכה שופטי העליון מסבירים לא רק בארץ אלא בעולם ש(השיטה בישראל) זו השיטה הכי טובה, אבל ראו זה פלא, אף מדינה לא רצתה לאמץ את השיטה הזאת... תסתכלו על ביהמ"ש העליון האמריקאי, על ההרכב שלו והאיכות של האנשים, ותגלו איזו איכות גבוהה זו. מי הם המועמדים שמציעים פוליטיקאים? מי הציע את רות גביזון שעכשיו קיבלה את פרס ישראל ומי פסל אותה?".

פרידמן אמר עוד כי לדעתו מינוי של שופטי שלום צריך להיעשות ע"י שופטי בית המשפט המחוזי: "מניין יבואו שופטי שלום? מעורכי הדין, מי פוגש אותם - השופטים המחוזיים. לכן במקום שני שופטי עליון, יהיה נכון שיישבו בוועדה שני שופטי מחוזי שמכירים את השוק... במינויים לעליון זה סיפור אחר לגמרי, ויש מקום להגדיל את ההשפעה הא־פוליטית".