ליקויים בוועדות האיתור למשרות בשירות המדינה

השרים עוקפים את הליכי הבחירה השוויוניים ומסכנים את מקצועיותה של שדרת ההנהלה הציבורית - כך עולה מדו"ח המבקר. בפרק מיוחד בדו"ח דן המבקר בהליכי מינוי של עובדים בכירים במגזר הציבורי. הממצאים מעלים כי למרות שבישראל נהוגה השיטה הבריטית - לפיה השירות הציבורי נטול זיקה פוליטית, ורק נושאי משרות מעטים מתחלפים עם השרים - מתווי המדיניות מתערבים יותר ויותר במינויים של הסגל המקצועי.

המבקר מצא כי ממשלות ישראל מרבות לעקוף את ההליך המכרזי השוויוני לאיוש משרות ונוטים יותר לבחור מועמדים דרך ועדת איתור. מדובר במנגנון גמיש יותר שמאפשר לשר לומר את המילה האחרונה ולבחור במועמד - גם אם זה הוא לא הטוב ביותר. כשהוקם המנגנון ב-99' הוא חל על תשע משרות בשירות המדינה. כיום, לדברי המבקר, המספר גדל ל-100 משרות.

בנוסף, המבקר גילה כי עבודת הוועדות לא מוסדרת, והן "עלולות לפתוח פתח למינויים של מקורבים או למינויים פוליטיים". בכירי השירות הציבורי דווקא חולקים על דעת המבקר. בדו"ח מצוטט מנכ"ל משרד רה"מ אייל גבאי שאומר כי מאז הקמת מנגנון ועדת האיתור "ראתה הממשלה בהליך זה את דרך המלך לאיוש משרות בכירות בשירות המדינה". אולם לדברי המבקר, ההליך - חרף גמישותו - סובל מפגמים רבים.

עד היום, למשל, לא נקבעו אמות מידה למשרות שמאוישות דרך מכרז. המבקר אף מצא שורה של ליקויים מידיים בעבודת הוועדות. בין השאר מלין המבקר על חוסר עקביות. כך למשל, משרת המבקר הפנימי במשרד הביטחון אוישה דרך ועדה, בעוד שבשאר המשרדים המבקר התמנה במכרז. בנוסף, בחלק מהוועדות אין נציג בכיר של נציבות שירות המדינה, אף כי "ייצוג זה מאפשר לנציב למלא תפקידו כשומר סף". מפגע בעייתי נוסף הוא מימוש של העדפה מתקנת. הוועדות לא ממליצות על נשים עם כישורים דומים לגברים מועמדים.

מינויים פוליטיים

חמור מכך, לאחרונה שואפת הממשלה לשנות את ההליך בצורה שתקל על השר לבצע מינוי פוליטי. ב-2009 הציג בפני נציבות שירות המדינה שר המשפטים יעקב נאמן הצעה לפיה ועדת האיתור תמליץ לשר לא על מועמד אחד, אלא על שלושה. כלומר, מסביר המבקר, "על פי הצעה זו, גם אם לדעת ועדת איתור מועמד אחד הוא המתאים ביותר, עליה להוסיף מועמדים כשירים פחות מתאימים ולהשאיר לשר את הבחירה". המבקר הסתייג מדרך זו משום ש"משמעותה העברת הבחירה של המועמד לשר, על כל הכרוך בה". לדבריו, ועדות שהמליצו על יותר ממועמד אחד מותירות את ההחלטה בידי השר ומאפשרות לו "לשקול גם שיקולים שאינם בהכרח מקצועיים גרידא".

המבקר מדגיש שהדבר עלול לנטרל את מקצועיות הפקידות הבכירה ולהפכה לנתונה לאמון הדרג הפוליטי. המבקר גם מתח ביקורת על השר נאמן שנכח בדיונים בהצעתו בנציבות וגם בתהליך קבלת החלטתה. מלשכתו של נאמן נמסר למבקר כי "הנציב דאז הוא שהזמין את השר להופיע בוועדה, והוא לא נטל חלק בדיון עצמו למעט הצגת עמדתו בראשית הדיון. השר אינו חבר במפלגה כלשהי ומעולם לא היה חבר במפלגה, והוא ייצג בוועדה עמדה מקצועית גרידא ולא השפיע על הליכי ההחלטה וגיבושה". עם זאת המבקר טען כי די בנוכחות השר להטות את ההחלטה, שאגב תמכה בסוף בהמלצתו. יצוין כי כבר היום 16 מ-70 ועדות האיתור שנבדקו המליצו על יותר ממועמד אחד.

הדו"ח גם מצא כי השרים עושים שימוש בוועדות למינויים בתאגידים הסטטוטוריים. המבקר מצא כי ב-62% מהתאגידים שנבדקו התמנה המנכ"ל באמצעות ועדת איתור, בתאגיד אחד (כ-5%) - באמצעות מכרז פומבי, ובשאר התאגידים (כ-33%) - במינוי אישי של השר.

לבסוף, לינדשטראוס מתח ביקורת על מספר ועדות איתור, כגון ועדה מ-2007 לאיתור מועמדים לתפקיד מנהל שירות התעסוקה. לדבריו, המועמד השלישי שדירגה הוועדה היה יוסי פרחי - היועץ לשר התמ"ת דאז אלי ישי. למרות זאת הוועדה לא ציינה כי יש למועמד "זיקה אישית לשר", ולבסוף והוא נבחר.

"העדר זיקה פוליטית של עובדי השירות הציבורי והממשלתי הוא מאושיות השירות הציבורי בישראל" מסכם המבקר, ומוסיף "השימוש במונח "ועדת איתור" להליכי בחירה שונים, יש בו כדי להטעות את הציבור על ידי יצירת מראית עין של שימוש במנגנון תחרותי והוגן שכללי עבודתו נקבעו בהחלטות הממשלה - ולא היא".

יצוין כי בדיון בכנסת לפני כשנה אמר נציב שירות המדינה דאז שמואל הולנדר כי אחת הדרכים להילחם בתופעת המכרזים התפורים היא דווקא ועדת איתור. לדבריו "זאת דרך מעולה לבחור אנשים כי יושבים בה נציגים רבים ואיכותיים. קשה מאוד לתפור ועדת איתור. יחד עם זאת אני לא אומר שזה בלתי אפשרי".

 

ועדת איתור - ועדה שמאתרת מועמדים הן על בסיס פרסום לקהל הרחב והן באופן יזום. הוועדה בוחנת את כישורי המועמדים ומגישה לשר הממונה את המלצותיה.