צילום: אוראל כהן
הון אנושי: האחים כהן בכתריליבקה
גם הטקס הנוצץ של חלוקת פרסי דן דוד לא הוציא את אנשי העסקים שלנו מביצת הפרובינציה והפוליטיקה המקומית
נדמה שטקס חלוקת פרסי דן דוד השנה היה חגיגי יותר מאשר בשנים קודמות. בנוסף לפרופסורים מרקוס פלדמן, סינתיה קניון וגארי רובקון, קיבלו השנה את הפרס גם צמד הבימאים והתסריטאים המהוללים האחים ג'ואל ואיתן כהן, שהובילו את התקשורת המקומית למעין קתרזיס פרובינציאלי של כתבים שנהנים מאבק כוכבים נדיר. גם נשיא איטליה ג'ורג'יו נפוליטנו, שקיבל את הפרס בשנה שעברה ולא יכול היה להגיע אז, החליט להופיע השנה, וזה כבר הצריך את שמעון פרס לקפוץ לאירוע כדי לעשות לו כבוד. רצה הגורל ובאותו היום התרחשו גם אירועי הנכבה ואובדן השליטה בגבול הסורי, והחיבור הגס בין זה לבין האירוע הנוצץ והאסקפיסטי היה איכשהו קצת גרוטסקי. האחים כהן היו עושים מזה בוודאי מטעמים על המסך הגדול.
בכניסה לאולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב פגשתי את ברונו לנדסברג, שהיה אופטימי מאוד. לנדסברג סיפר לי על "ישראל יוזמת", פורום של בכירי המשק שמוביל עידן עופר, ששם לו למטרה לקדם את השלום עם הפלסטינים. "אל דאגה ידידי", אמר לי, "אנחנו עכשיו נכנסים לתמונה והעניינים עומדים להשתנות. אתה תיווכח בכך". הסברתי לו שאותי לא צריך לשכנע, אבל נראה לי שהם פותחים חזית עם המתנחלים. לנדסברג הזדעזע מדבריי ואמר: "מה פתאום? אנחנו מאוד אוהבים אותם. אין לזה שום קשר. זה לא פוליטי. מדובר פה בעתיד המדינה".
אחר כך פגשתי את יצחק שרם האגדי, שהסתודד עם משה שטרן, נשיא ומנכ"ל חברת המיחזור EER שבבעלות דן דוד. שאלתי אותם אם גם הם חלק מפורום "ישראל יוזמת" והם אמרו שלא, ושטרן סיפר לי על מיזמי איסוף הפסולת של החברה שלו, ואמר: "בארץ אין מיחזור. עדיין לא הגענו לרמה של העולם. פה זה עולם שלישי". ואילו שרם אמר: "מה הם כבר יעשו בפורום הזה? הם לא יעשו שם כלום. אתה חושב שראש הממשלה ישים עליהם? הוא לא. הם סתם מבזבזים את הזמן".
אחר כך פגשתי את ליאון רקנאטי, שמסתבר שיש לו שורשים איטלקיים ורקנאטי זו עיר באיטליה. הוא דווקא הוזמן לפורום ורצה גם לדבר על כך: "אני מודאג מאוד. אנחנו הופכים להיות כאן ממש כמו דרום אפריקה. לכאורה נראה שהמצב חיובי, אבל הוא חמור מאוד. ניסינו להיפגש עם ראש הממשלה, אבל הבנו שלא הוא זה ששולט במדינה אלא אשתו שרה. הכל תלוי בה. היא זו שמחליטה. ולך תנסה לשכנע את האשה הזאת". אמרתי לו שאני נורא מופתע, ותמיד חשבתי שיש קשר הדוק בין הון לשלטון, ורקנאטי אמר: "לא רק שאין קשר, אלא שיש נתק. פעם עוד היו מדברים, היום פקידים מפחדים לדבר איתנו כי זה נחשב לשחיתות. ובגלל זה קורות הרבה אי־הבנות, וחבל שזה כך".
דליה פרשקר־כצמן לא הוזמנה לפורום של "ישראל יוזמת" וביקשה שאעביר מסר לעידן עופר: "אני חושבת שכדאי לו להזמין אותי. אני יכולה לתרום מאוד בעניין ואני תומכת בו. ואני גם חושבת שהאנגלית שלי מעולה ואני יכולה לתרום בכל מה שקשור ליחסי חוץ". הבטחתי לה שאעבוד על זה. פרשקר־כצמן גם היתה מוטרדת מפרשת דומיניק שטראוס־קאהן. "הכרתי אותו", אמרה, "הוא ידיד של ישראל ואחד התומכים בה".
כשנמאס לי לדבר על יחסי חוץ, התפניתי קצת לענייני פנים כדי לשוחח עם שרגא בירן, שעשה כמה גרושים מהפרטת קרקעות, על שביתת הרכבת. "תתפלא", אמר, "אני בעד ועד העובדים ונגד הפרטת הרכבת. אף שאני נראה לך קפיטליסט, אני מאמין שהתשתיות, החינוך והביטחון - את אלה אסור להפריט". רגע לפני שכולם נכנסו לאולם פגשתי
את אלפרד אקירוב, שגם הוא לא הוזמן לפורום של עופר, שאמר: "אני לא מאמין שאנשי עסקים יוכלו להזיז משהו בעניין השלום. נראה לך שביבי יזוז מילימטר?".
הטקס עצמו היה מכובד מאוד ומשעמם עד בלי די. נפוליטנו היה מלא תשבחות למדינה, ובכיר שפגשתי אחרי הטקס הפטיר שנראה לו שנפוליטנו הוא המנהיג האירופי היחיד שעוד יש לו מילה טובה להגיד עלינו.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה