אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
השבוע: אפקט הפחד צילום: אלכס קולומויסקי

השבוע: אפקט הפחד

הפלישה מצפון חידדה חרדות קיומיות מפני פלישה המונית של שכנינו. על הלחץ הזה פרט נתניהו בנאומו בכנסת. אך נראה שהוא לא מפנים שהאירופים והמשטר הנוכחי בארצות הברית רואים דברים אחרת

19.05.2011, 10:36 | תמי ארד

להיתפס עם המכנסיים למטה זה בהחלט אירוע לא טוב. קשה שלא להסכים עם הרמטכ"ל. העובדה שחיילי צה"ל תפקדו בשיקול דעת ובאחריות על אף שמכנסיהם הופשלו לא מקהה את תחושת חוסר האונים.

אילו למדינת ישראל היתה דרך מדינית סדורה ניתן היה להיטפל לתחתוני הבוקסר של ראש אמ"ן או של מפקד פצ"נ (תלוי את מי שואלים), אולם נתניהו בנאום "האין עם מי לדבר", בכנסת הבהיר למי שעוד לא הבין, האירוע הלא טוב יקרה בספטמבר - ההכרזה המתוכננת של המדינה הפלסטינית. זה הנתון היחיד הברור, שבלט בנאום, שנטה פעם לימין ופעם לשמאל, כמו בובת סמרטוטים שאיבריה רכים ונוחים לפיסוק.

הסורי שהסתנן עד יפו , צילום: שאול גולן הסורי שהסתנן עד יפו | צילום: שאול גולן הסורי שהסתנן עד יפו , צילום: שאול גולן

אילו היינו מדינה נורמלית היינו מתרגשים מדו"ח מבקר המדינה. אם לא מכולו לפחות מהחלק המטפל בהתנהלותו הבלתי הולמת של שר הביטחון או מהשכר המופרז של עובדי חברת החשמל. אילו היינו מדינה נורמלית היינו זועקים נוכח הסתרת האמת מאחורי ההתפטרות הכמעט פלילית של היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד, או אולי מהשיטה שנבחרה כפיילוט לבניית המאגר הביומטרי, שמסכנת בדעה צלולה את הפרטיות שלנו.

כל זה קרה השבוע. שמענו ולא התרגשנו. מה שהקפיץ את הכותרות היו הלבנונים שזינקו על הגדרות והסורים שחתכו אותן וצעדו בקלות בלתי נסבלת למג'דל שמס.

הסיבה לעליית לחץ הדם הלאומית לא אמורה להפתיע אותנו, למעלה מ־60 שנה אנחנו חיים על חרבנו, יונקים בחלב אבק מלחמות ושולחים את ילדינו בגיל 18 להגן בגופם על הגבולות. ואז ביום אביבי של חודש מאי, יום מעונן מהרגיל, אזרח סורי צעיר תופס מונית לתל אביב ומודיע לנו שיפו היא של סבא שלו. לצורך הסיפור אין זה משנה שהסורי הוא נכד של פליט פלסטיני, שלבוש בחולצה מפוספסת ומכנסי ברמודה משובצים וטעמו בלבוש רע מנשוא. הוא, בכל מאודו הקנטרני, הזכיר לנו את מה שאנחנו לא יכולים ממילא לשכוח - את מלחמת יום הכיפורים, את ההפתעה, את האבדות, את המחדל.

בנאומו בכנסת נתניהו ניצל היטב את החשש הקיומי שעליו גדלנו, את תחושת החרדה הבסיסית, שהמדינה אוטוטו עלולה להישמט לנו מתחת

לרגליים. זה הקונצנזוס שאליו הוא התייחס. לכך התכוון כשאמר שאזרחי ישראל מכל קצוות הקשת הפוליטית מסכימים איתו. מה שנתניהו מסרב לקלוט, בהיותו שבוי בעצמו בקונספט הביטחוני, הוא שמה שעובד על הישראלים לא עובד מחוץ לגבולות המדינה. באירופה כבר מזמן לא מתרשמים מהחרדות שלנו ואובמה, יליד הוואי, בוחן את נתניהו ואבו מאזן מבעד למחרוזת הפרחים המסורתית. שניהם נתפסים בעיניו עקשנים, מטרידים וחסרי חוש הומור. את מי הוא סובל פחות? בקרוב יפורסמו התוצאות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות