בלעדי ל"כלכליסט" - הצצה נדירה לבייבי של שרי אריסון: 17.3 מ' ד' נשטפו דרך הצינורות של מיה

בספטמבר 2008 יצאה קבוצת אריסון לביקור בקונגרס המים בווינה עם ליווי צמוד של כלי התקשורת הישראליים. במסיבת עיתונאים שערכה בקונגרס חשפה שרי אריסון את פעילותה של מיה, חברה חשאית שהקימה הנועדה לספק פתרונות בתחום המים.

"מיה היא הבייבי שלי. הרעיון להקים אותה בא מהבטן שלי", הצהירה אריסון, כשלצדה מנכ"לית אריסון השקעות אפרת פלד, ונשיא ומנכ"ל מיה בוקי אורן. "נכנסנו לנישה שהיתה מוזנחת, והיום אנחנו הגדולים ביותר בתחום", הצהיר אורן באותו טקס בווינה.

מאז, אגב, הוחלף אורן בפברואר 2009 על ידי זיו מלכין, לשעבר מנכ"ל חברת אלגו. שנה בלבד לאחר מכן הוחלף מלכין במאיר ויצ'נר, דירקטור במיה ובבנק הפועלים ולשעבר משנה למנכ"ל קומברס.

היום, שנתיים וחצי אחרי הפגישה בווינה, מתברר כי מיה - החברה השלישית בגודלה בקבוצת אריסון אחרי בנק הפועלים ושיכון ובינוי, שבעצמה מחזיקה חטיבת מים - אמנם הצליחה להגיע בתקופה קצרה לקצב מכירות נאה של עשרות מיליוני דולרים בשנה, אולם חילופי המנכ"לים, השקעות כושלות והמשך קצב הרכישה המוגבר הרחיקו את החברה מרווחיות.

דו"חות החברה, הנחשפים לראשונה ב"כלכליסט", מצביעים על מכירות של כ־65 מיליון דולר ב־2010, מחציתן מהחברה הישראלית דורות, המייצרת גופים הידראוליים ושסתומי בקרה אוטומטיים. את 2010 סיימה מיה בהפסד של 9.5 מיליון דולר, שמצטרפים להפסד של 7.8 מיליון דולר ב־2009.

2010: שנת מפנה מיה עוברת ל־EBITDA חיובי

מאחורי הקמת מיה עמדו העלייה בביקוש למים לעומת היצע המים היורד. לפי תחזיות החברה, עד 2025 תצמח צריכת המים בעולם ב־40%, אולם שליש מהמים המיועדים לשתייה אובדים בדרך, בעיקר בגלל נזילות בצנרת.

החברה העריכה כי יותר מ־32 מיליארד מ"ק של מי שתייה בשווי של כ־20 מיליארד דולר דולפים מדי שנה ממערכת המים העירונית ברחבי העולם. גיל ממוצע של צינור מים בצנרת העירונית הוא כ־100 שנה, וברוב ערי העולם לא מחליפים את הצנרת בשל העלות הגבוהה.

שרי אריסון. הבייבי שלה רחוקה מרווחיות | צילום: אוראל כהן

מיה, שנכנסה לנישת "הקטנת אובדן המים בצנרת העירונית", פיתחה מודל טכנולוגי שמונע אובדן מים ומצמצם דליפות במערכת העירונית באמצעות איתור יזום של דליפות, תיקונים מהירים וניהול כלכלי נכון של תשתיות המים - ללא צורך בהחלפת הצנרת. לפי הערכות שונות, בארבע שנות קיומה מנעה מיה אובדן של 500 מיליון ליטר מים בערי העולם.

ב־2010 הצליחה מיה לעבור לראשונה ל־EBITDA (רווח תפעולי בנטרול פחת והפחתות) חיובי של 1.4 מיליון דולר, לעומת EBITDA שלילי של 3 מיליון דולר ב־2009. הוצאות פחת של 5.8 מיליון דולר וגידול במסים הביאו, כאמור, להפסד נקי של כ־17.3 מיליון דולר בשנתיים.

לצד אשראי בנקאי לטווח קצר של 18 מיליון דולר והלוואות בנקאיות של 13 מיליון דולר לטווח ארוך, למיה יש חוב נוסף לטווח ארוך של 18 מיליון דולר, שנובע כנראה מרכישת החברה הברזילאית BBL. במקביל נהנית מיה ממזומנים נזילים של 14 מיליון דולר והון עצמי של 35 מיליון דולר, המהווה 32% ממאזן של 101 מיליון דולר. בסוף 2009 עמד ההון העצמי של מיה על 41.5 מיליון דולר.

מיה מחזיקה בשתי זרועות פעילות: הזרוע התעשייתית המורכבת ממפעל דורות, וזרוע הפרויקטים, הכוללת ארבע חברות בינלאומיות. בברזיל מחזיקה החברה 35% מהשוק באמצעות חברת BBL, ומ־2009 היא מפעילה פרויקט במנילה שההכנסות ממנו יבואו לידי ביטוי השנה. נוסף על כך, החברה פעילה גם בדרום אפריקה, אוסטרליה, רומניה ועוד, ובסך הכל ביותר מ־20 מדינות.

אריסון הודיעה בעבר כי השקיעה במיזם המים 100 מיליון דולר. על פי הערכות, עד כה הושקעו בפועל 60 מיליון דולר הון עצמי עם היקף הלוואות של כ־30 מיליון דולר נוספים. הסכומים הושקעו בעיקר ברכישות דורות ו־BBL, והחברה ממשיכה לחפש חברות עם תזרים מזומנים יציב.

מיה עדיין לא הגיעה למטרה שהגדירה בווינה: להגיע להכנסות של מאות מיליוני דולרים בפרויקטים בישראל ובעולם, אולם בקצב הצמיחה המהיר שהיא מציגה, הדבר צפוי לקרות כבר בשנים הקרובות.

הזרוע התעשייתית: דורות לא מחזירה את ההשקעה

בפברואר 2008 רכשה מיה 96% ממניות חברת דורות תמורת 105 מיליון שקל. למפעל דורות, שמשמש כזרוע התעשייתית של מיה, יש מערך מוצרים רחב בתחום מגופי הפיקוד והבקרה, המיועד בעיקר לתחומי החקלאות והרשויות המוניציפליות, ו־80% מתוצרותו משווקת בחו"ל. דו"חות מיה מאפשרים הצצה נדירה לחברה, שהוקמה לפני 65 שנה ומעסיקה 220 עובדים.

המספרים של דורות מצביעים על דריכה במקום ואף נסיגה לאחור במהלך השנים. אם ב־2007 עמדו מכירותיה של דורות על 130 מיליון שקל בשנה, הרי שאת 2010 סיימה עם מכירות של 110 מיליון שקל (32.5 מיליון דולר) - עלייה של 5% לעומת ההכנסות ב־2009. קצב הצמיחה של החברה, שעמד עד 2007 על 20% בשנה, נבלם לחלוטין.

שיעור הרווח הגולמי של דורות עומד על 34.7% מההכנסות, 11.3 מיליון דולר ב־2010. המרכיבים המשמעותיים שבגללם סיימה דורות את השנה בקושי עם רווח תפעולי זעום של 200 אלף דולר היו הוצאות השיווק, שעמדו ב־2010 על 8.1 מיליון דולר, והוצאות ההנהלה שהסתכמו ב־3 מיליון דולר. ה־EBITDA של דורות עמד על 2.1 מיליון דולר, ובשורה התחתונה סיימה דורות את 2010 בהפסד של 1.25 מיליון דולר.

שלוש שנים לאחר רכישתה, דורות מתבררת כהשקעה לא משתלמת, שמחירה יקר הרבה יותר מהשווי הריאלי שלה. המחשבה שהמגופים שמייצרת החברה יהוו מוצר בסיס לפרויקטים של מיה לא הוכיחה את עצמה, והקשר בין שתי הזרועות הוא שטחי ביותר.

השמועות לאחרונה הן שקבוצת אריסון מנהלת מגעים למכירת החברה, אולם ההצעות שהיא מקבלת נמוכות מדי. לפני כשנה וחצי הציעה גאון אגרו סכום של 40–50 מיליון דולר עבור השליטה בחברה, אולם הצדדים לא הגיעו לכלל עסקה.

אפרת פלד, מנכ"לית קבוצת אריסון | צילום סיון פרג'

זרוע הפרויקטים: BBL מחזיקה את מיה על הגב

בזרוע הפרויקטים של מיה התמונה אופטימית יותר. תחום זה מרכז את הפעילות העיקרית והפוטנציאלית של מיה לעתיד — הפעילות לצמצום אובדני המים בערים שונות. הפעילות מתבצעת באמצעות ארבע חברות־בנות עיקריות: BBL, וריטק, מיה פיליפינים ו־WRP. בעוד ההכנסות של דורות נותרו סטטיות, תחום הפרויקטים הניב זינוק משמעותי.

ב־2010 עמדו ההכנסות של זרוע הפרויקטים על 32.6 מיליון דולר לעומת 12.3 מיליון דולר ב־2009. תרמה לכך רכישת השליטה בחברת ההנדסה הברזילאית BBL בינואר 2010 תמורת 100 מיליון שקל, בתקופתו של המנכ"ל זיו מלכין. דרך BBL נכנסה מיה לשוק הברזילאי, הנחשב לאחד השווקים הגדולים והאטרקטיביים בעולם לפרויקטים בתחום ייעול מערכות מים, מתוך תקווה להמשיך את ההתרחבות לאמריקה הלטינית.

כיום מחזיקה BBL, כאמור, 35% מהשוק הברזילאי, ומיישמת פרויקטי מפתח בתחום ייעול מערכות המים העירוניות ושימור המים. עם לקוחותיה נמנית חברת SABESP, חברת המים של סאו פאולו וגם חברת המים הגדולה באמריקה הלטינית והחמישית בגודלה בעולם, המשרתת יותר מ־30 מיליון נפש. SABESP הציבה לעצמה יעד לצמצם את פחת המים מ־28% ל־13%, ובמיה ראו בכך הזדמנות נדירה להיכנס לתחום.

בשנת 2010 עמדו הכנסות BBL על 21 מיליון דולר, והרווח הגולמי עמד על 10 מיליון דולר. הרווח התפעולי של החברה עמד על 5 מיליון דולר, ו־BBL רווחית גם בשורת הרווח הנקי — 2.3 מיליון דולר.

החברה־הבת שמרכזת את פעילותה של מיה בצפון אמריקה היא וריטק, הממוקמת בקנדה. מדובר בחברת ייעוץ שככל הנראה אינה פעילה עדיין בתחום הפרויקטים עצמם, והכנסותיה ב־2010 עמדו על כ־2 מיליון דולר. וריטק רשמה הפסד תפעולי של כ־150 אלף דולר והפסד בשורה התחתונה של כ־100 אלף דולר.

בפיליפינים ובמזרח־אסיה פועלת מיה באמצעות מיה פיליפינים, המתמקדת מ־2009 בפרויקט אחד עיקרי במערב מנילה. הפרויקט הכניס 3.4 מיליון דולר ב־2010 והביא לחברה רווח תפעולי של 1.6 מיליון דולר ורווח נקי של 1.3 מיליון דולר. הפיליפינים הם אחד מהאזורים המשמעותיים בתוכנית הצמיחה של מיה.

דרך WRP הממוקמת בדרום אפריקה מרכזת מיה את הפעילות בטריטוריות הדרומיות, בראשות דרום אפריקה ואוסטרליה, אולם גם במזרח התיכון, בריטניה וניו־זילנד. כאן עמדו ההכנסות על 6.5 מיליון דולר ב־2010, עם רווח גולמי של 3.3 מיליון דולר ורווח תפעולי של 1.1 מיליון דולר. הרווח הנקי עמד על 400 אלף דולר.

מיה מחזיקה גם בחברת IMGD הקרואטית, שהסבה לה הפסד חד־פעמי של 1.5 מיליון דולר מפחת והפחתות.

השורה התחתונה: מותג בינלאומי אך מפסיד

בתוך חמש שנות פעילות הצליחה מיה לתפוס ראשוניות גלובלית בתחום המים הלא מנוהלים, ולהפוך למעשה למובילה של תחום צומח מאוד בעולם. המאבק מול הקונצרנים הצרפתיים העצומים המתחרים מולה, ואוליה וסואץ, אינו פשוט כלל ומדובר בהישג ראוי להערכה.

בכל תערוכה מורגשת הנוכחות של הקבוצה בצורה בולטת, אך מיה לא הצליחה עדיין להתקדם בטכנולוגיות עצמן, ולא ידוע על פטנטים או מוצרים ייחודיים שלה. ההכנסות שלה מגיעות בעיקר מהפרויקטים, וכאן יש לחברה שם טוב בעולם.

ההשקעה של 60 מיליון דולר בחברה עדיין לא התחילה להחזיר את עצמה, והחברה צוברת הפסדים. לפי הערכות, החברה צפויה להתייצב ברמת הכנסות של 100 מיליון דולר, אז היא צפויה גם להתחיל להחזיר את ההשקעה של שרי אריסון וקבוצת אריסון שבבעלותה.

דוברת קבוצת אריסון מסרה בתגובה: "מיה היא חברה פרטית ובשל כך אינה מוסרת נתונים מספריים".