פסקי הדין הבולטים של אדלר

לשכת עורכי הדין תעניק בסוף החודש, בכנס אילת, את פרס הלשכה לסטיב אדלר. אדלר מצטרף בכך לרשימה מכובדת של מקבלי הפרס: שופטי העליון בדימוס אהרן ברק, תאודור אור, דליה דורנר, אליהו מצא, פרופ' קנת מן, עו"ד אורי סלונים והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז. ועדת הפרס כללה את ראש הלשכה עו"ד יורי גיא־רון, יו"ר ועדת הפרס פרופ' יובל לוי, יו"ר המועצה הארצית עו"ד עמוס ון־אמדן, מזכ"ל הלשכה עו"ד אילן אסל ופרופ' דוד ליבאי.

בין נימוקיה: "תרומתו למשק הישראלי לא תסולא בפז. המעסיקים והמועסקים במדינת ישראל זכו בשופט איכותי, מוכשר ומקצועי, פתוח ובעל גישה עממית, שופט ונשיא, המחובר לשטח ולאנשים החיים בו. השופט אדלר נודע כמגשר, אשר עשה שימוש נרחב בכלים אלטרנטיביים, לא משפטיים, כדי ליישב סכסוכים ולפתור מחלוקות בין ארגוני עובדים לבין מעסיקים".

לאורך הקריירה הארוכה שלו כתב אדלר שורת פסקי דין בולטים. פסק הדין המזוהה ביותר עמו הוא ללא ספק בפרשת צ'ק פוינט. בשנת 1999 בפסיקה תקדימית הפך אדלר סדרי עולם, וקבע שאין לתת תוקף להתניית אי־תחרות בחוזה עבודה אלא בנסיבות של גזילת סוד מסחרי, קבלת תמורה בעד ההתחייבות לאי־התחרות או חוסר תום לב קיצוני מצד העובד.

הלכה זו, שאושרה בהמשך בבית המשפט העליון, חיזקה את ההגנה על חופש העיסוק של העובדים בשוק תחרותי. המעסיקים התלוננו אז על היתרון שניתן בידי עובדים חזקים במיוחד שלא זקוקים להגנת בית הדין.

כבר ב־1988 ביטל אדלר מינוי בשירות הציבורי - מרדכי אלפריח לסגן מנהל סניף חיפה של ביטוח לאומי - בגלל שיקולים פוליטיים זרים "הקשורים להשתייכותו למסגרת פוליטית מסוימת... טובת המדינה דורשת שמירת רמה נאותה של השירות הציבורי, וכדי להגשים מטרה זו יש לדאוג לקידום עובדים לפי כישוריהם, על פי שיקולים ענייניים וללא משוא פנים".

ב־2006, בפרשת תביעתו של אסף גרטי, כתב אדלר את פסק הדין המקיף הראשון בסוגיית ההגנה על חושפי שחיתויות של עובד במקום העבודה. במקרה כזה, הוא קבע שהסעד המקובל והראוי הוא החזרת העובד למקום העבודה. עוד קבע כי יש לפסוק לעובד שחשף את השחיתות פיצוי ריאלי.

בשורה של פסקי דין נדרש אדלר לזכויותיהם של מהגרי עבודה. הוא הנהיג מדיניות של הקלות דיוניות בתביעותיהם במטרה לאפשר להם לממש את זכותם להגיע לבית הדין. ב־2003, בפסק דין נגד החברה הקבלנית א. דורי, קבע אדלר שהסכם השכר לעובדים זרים מסין היה בלתי חוקי, וחייב את חברת הבנייה לשלם לעובדים זכויות סוציאליות המגיעות להם בגין עבודתם באתרי הבנייה.

ב־2008, בפסק הדין "פלונית נגד אלמוני", היה אדלר שותף לפסק הדין ש"אסר" על קיום יחסי מין במקום עבודה, אפילו אם נעשו בהסכמה. עובדת קיימה יחסים עם הממונה עליה והתלוננה נגדו רק אחרי קרוב לשנתיים מסיום הקשר, לאחר שנודע לה שהממונה החל בקשר זוגי עם עובדת אחרת. בית הדין קבע שמדובר בהטרדה מינית. "כמו שלמנהל אסור לקחת שוחד", אומר אדלר, "כך אסור לו לקבל יחסי מין, אפילו בהסכמה, כי לעולם לא נדע אם ההסכמה היא אמיתית".