קאן נעול

מה המשמעות הכלכלית של זכייה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן? האם מעבר ליוקרה ולזוהר מדובר בהבטחה להצלחה בקופות? לא בהכרח. מנולה דרג'יס, מבקרת הקולנוע של ה"ניו יורק טיימס", כתבה השבוע כי בארצות הברית, שבה הפצת סרטים זרים היא משימה קשה במיוחד, לזכייה בקאן יש חשיבות זניחה. הלוגו של הדקל אמנם נראה מצוין על הפוסטר, אבל זה לא מספיק. לדוגמה, הסרט התאילנדי "הדוד בונמה עולה לשמים", הזוכה המפתיע בדקל הזהב בשנה שעברה, נאלץ להילחם על הפצתו, ובסופו של דבר רשם הכנסות של כ־160 אלף דולר בלבד. לעת עתה, נראה שדרכו של "הערת שוליים" לאולמות בארצות הברית תהיה קלה יותר, מפני שעוד לפני זכייתו בפרס התסריט כבר נרכש להפצה בצפון אמריקה ובדרומה על ידי חברת סוני קלאסיקס. יוסף סידר, הבמאי והתסריטאי של "הערת שוליים", זכה בפרס התסריט, הישג חסר תקדים לסרט ישראלי בפסטיבל. סידר - שסרטו הקודם "בופור" זכה בפסטיבל ברלין והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר ב־2008 - נקרא בצהרי יום ראשון להגיע במהרה לקאן, אחרי שכבר הספיק לחזור ארצה. "הערת שוליים" עוסק במתחים שבין שני חוקרי תלמוד, אב ובנו, ומתרחק שנות אור מהעיסוק הדומיננטי של הקולנוע הישראלי העכשווי במלחמת לבנון.

הפתעות והפרעות

הזכייה של סידר היא לא האירוע היחיד שייחקק בזיכרון מפסטיבל קאן, שננעל ביום ראשון בטקס הענקת הפרסים המסורתי. הפסטיבל של 2011 ייזכר כאחד המעניינים בשנים האחרונות, מפני שעמד בסימן שערוריות, הצהרות והפתעות. הפרסים שהוענקו ממחישים יותר מתמיד את הקושי בניבוי זכיות לפי טעם המבקרים. למרות שריקות הבוז שספג לאחר הקרנתו בפסטיבל, "עץ החיים" של הבמאי האמריקאי טרנס מאליק זכה במפתיע בפרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר. מאליק, שכמו סידר נעדר מהפסטיבל, לא עלה לקבל את הפרס, ובמקומו עלתה נציגת המפיקים על רקע שריקות בוז נוספות. "עץ החיים", שבו מככבים בראד פיט ושון פן, הוא פרויקט שאפתני ויומרני שמנסה לעקוב אחר חייו של בן בכור במשפחה אמריקאית. הסרט יעלה לאקרנים בישראל בסוף השבוע. "Le Havre", סרטו של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי, היה במשך הימים האחרונים הפייבוריט לזכייה בפרס דקל הזהב, אך בצעד מפתיע נוסף נאלץ להסתפק בפרס פיפרסקי מטעם איגוד מבקרי הקולנוע. קאוריסמקי הודיע כי הוא מסרב להפיץ את סרטו בישראל מטעמים פוליטיים, אמירה שעוררה תגובות נזעמות אצלנו.

אולם הרגע שייזכר יותר מכל מהפסטיבל התקיים במסיבת העיתונאים לאחר הקרנת "מלנכוליה" של הבמאי הדני לארס פון טרייר, שבמהלכה עורר סערה כשהכריז על עצמו כ"נאצי" וטען שהוא "מזדהה עם היטלר". שעות ספורות לאחר פליטת הפה האומללה, ואף על פי שפון טרייר פרסם התנצלות, החליטה הנהלת הפסטיבל להכריז עליו כ"פרסונה נון גרטה" ולסלקו מקאן. פון טרייר חיבל בסיכויי ההפצה של סרטו בעולם, וארגנטינה כבר הודיעה שלא תפיץ אותו. הוא אף הסתבך בסכסוך מבית מפני שהעליב את הבמאית הדנית סוזאן בייר ("בעולם טוב יותר"). קירסטן דאנסט, לעומת זאת, קיבלה את פרס השחקנית על הופעתה בסרט, הישג שסולל בפניה עתיד בקולנוע איכותי. הבמאי הצרפתי אוליבייה אסייאס, ששימש כשופט בפסטיבל, הודה כי למרות הערותיו של פון טרייר, "מלנכוליה" הוא אחד מסרטיו הטובים, "יצירה קולנועית מצוינת, משוחקת וכתובה היטב", לדבריו. האם שיתוף הפעולה עם מרטין סקורסזה, שעליו הכריז פון טרייר לאחרונה, עדיין בתוקף?