פרופ' זוהר גושן, יו"ר רשות ני"ע הפורש: "התהליכים במשק מובילים לכיוון של פחות ריכוזיות"

רגולטורים ואנשי אקדמיה רבים נכחו אתמול בכנס שערכה הקריה האקדמית בקריית אונו, אך ללא ספק הבולטים שבהם היו פרופ' זוהר גושן, שפרש לאחרונה מתפקיד יו"ר רשות ני"ע, ומחליפו פרופ' שמואל האוזר, שמצאו את עצמם תחת קורת גג אחת לצדו של עו"ד שוני אלבק, היועץ המשפטי הפורש של הרשות, שהתמודד עם האוזר על החלפתו של גושן.

גושן דיבר בכנס על נושא הריכוזיות שמעסיק בתקופה האחרונה את המחוקקים, והתבדח כי "ריכוזיות היא כמו שורת הסטטוס בפייסבוק - 'it's complicated'", כשהוא מנסה להבהיר שלריכוזיות אין רק משמעות אחת, אלא משמעויות במובנים של פגיעה בתחרות, הפרדה בין נכסים ריאליים לפיננסיים, מבנה בעלות (מפוזר או ריכוזי), פירמידות שליטה וכו'. גושן ציין כי "על פני השנים קבוצות הטייקונים הגדולות רק הלכו וגדלו, מחמש משפחות ל־11 קבוצות ריכוזיות. יצחק תשובה, למשל, היה קבלן וכיום הוא בעל שליטה, צדיק בינו היה פקיד וכיום הוא בעל שליטה ואילו מוזי ורטהיים עבר מלהיות פנסיונר לבעל שליטה".

היו"ר הפורש סבור כי עם השנים המצב דווקא הולך ומשתפר - "רוב הקבוצות הגדולות כמו קבוצת דלק, אי.די.בי וקבוצת גזית גלוב יוצאות להשקעות בחו"ל. המשק שלנו קטן אבל התהליכים מובילים לכיוון של פחות ריכוזיות. באשר לקבוצות הגדולות, הפתרון לדעתי הוא סבלנות, שאותה לא קונים בחנות".

אלא שלגבי משמעות הריכוזיות במובן של הפרדה בין נכסים ריאליים ופיננסיים הציג גושן גישה חדשה ומעניינת: "מסתכלים על בנקים ועל גופים פנסיוניים כמו חברות הביטוח כמקשה אחת כאשר הם שונים בתכלית. הבנקים אחראים לכסף של הציבור, ועיקר הבעיה שלהם הוא זליגת מידע של הבעלים על המתחרים או שהבעלים יימנע מלתת אשראי למתחרה.

"בחברות ביטוח, בניגוד לבנקים, אין שום הבטחה על הסכומים שמופקדים אצלם או לתשואה מינימלית, ואז יש חשש אמיתי שהשקעות כספי הפנסיה בנכסים הריאליים של בעל השליטה יפגעו בכספי החיסכון. כששוקלים פתרונות של פיקוח והסדרה או אפילו הפרדה בין נכסים ריאליים לפיננסיים, יש להביא בחשבון את ההבדל הזה". גושן רמז למעשה כי ייתכן שיש מקום לחייב טייקונים למכור אחזקות בחברות ביטוח ולאו דווקא אחזקות בבנקים.

יו"ר רשות ני"ע הפורש התייחס גם לאלו שטוענים כי צריך למנוע קיומם של בעלי שליטה ויש לדחוף לבעלות מפוזרת. "צריך לזכור שכשאין בעל שליטה יש שלטון מנהלים, וזה לא טריוויאלי לומר מה עדיף. דווקא בעולם הבנקאות התברר במשבר שבנקים עם בעלי שליטה לקחו פחות סיכונים".

גושן נגע גם בסוגיית פירמידות השליטה. "הפירמידות מאפשרות לבעלי השליטה לשלוט בחברות גם אם מחזיקים בחברות בשרשור אחוזים בודדים, מבלי להיות חשופים לסיכון השתלטות ויש כאן אלמנט של ביצור שליטה. הפתרון של זה לא צריך להיות קיצוני. אפשר, למשל, לדרוש מבעל השליטה להחזיק שיעור הון מינימלי מסוים בחברות בשרשור או פשוט למנוע בעיות של ניגודי עניינים, כמו תיקון 16, שהגדיל את דרישות הרוב באישור עסקאות עם בעלי שליטה. מעבר לזה לא צריך בהכרח להקטין את הפירמידות או לפרק אותן, אלא אולי יש מקום לטפל במי שנותן להן אשראי. כמו בבנקים שיש מגבלת לווה יחיד או קבוצת לווים, אפשר להגביל את הגופים המוסדיים באופן דומה".

האוזר, בהופעה פומבית ראשונה, שמר על שפתיו חתומות בכל הנוגע לרשות ני"ע, ובפנייה לגושן סיכם את דבריו: "זוהר, אתה יודע שבתפקיד הזה יש הרבה מה ללמוד, אז ראוי שעד שאלמד אשתוק בנושאים הנוגעים לרשות".