ההזדקנות המואצת תביא ללחץ מוגבר על מערכת הבריאות

בשנת 2010 הוציאה המדינה יותר מ־11.5 מיליארד שקל על שירותי טיפול בקהילה בלבד, ללא הוצאות אשפוז בבתי החולים, והלחץ הכלכלי על מערכת הבריאות הציבורית עוד עתיד לגדול בשנים הקרובות.

דו"ח חדש של ה־OECD מצא כי ב־2030 יהוו בני 65 ומעלה בישראל כ־14% מכלל האוכלוסייה לעומת 9.8% כיום - עלייה של 50%. בהשוואה למדינות מערב אירופה נראה כי מצב ישראל טוב, שכן כבר עתה כ־15% מהאוכלוסייה ביבשת הם בני 65 ויותר. עם זאת, נתון זה מעיד כי ישראל נמצאת במסלול של אוכלוסייה מזדקנת - ומהר.

לפי דו"ח ה־OECD, חלקם של בני 75 ומעלה באוכלוסייה שמעל גיל 65 עמד ב־2009 על 47.7%, זאת לעומת 39.8% בלבד בשנת 1995. בדצמבר 2010 נרשמו 143,912 גמלאים המקבלים קצבאות סיעוד. בשנת 2007 שהתה כחמישית מהאוכלוסייה מעל גיל 65 במוסדות אשפוז ובבתי אבות.

דו"ח מרכז טאוב מ־2009 מראה גם כי היחס בין בני 14–0 לבין בני 65 ומעלה ירד משמעותית מיחס של 7.4 ילדים על כל מבוגר בשנת 1960 ליחס של 2.8 בלבד ב־2008.

אמנם ב־OECD ישנן מדינות כמו איטליה שכבר הגיעו ליחס של פחות מ־1, אולם משמעותו של נתון זה היא שבעתיד הוצאות המדינה יגדלו לא רק על הוצאות רפואיות אלא גם על קצבאות זיקנה, ובמקביל - פחות ופחות אנשים עובדים יממנו זאת.

מבחינת שוק העבודה מדובר בבשורה לא פשוטה, שכן עיקר הפער בפריון בינינו לבין המדינות המפותחות נובע ממשפחות חרדיות וערביות, שבהן הפריון לעובד, כלומר התפוקה לשעת עבודה, נמוך יותר מאשר במגזר היהודי הלא־חרדי, כמו גם ההשתתפות בכוח העבודה.

פרופ' דב צ'רניחובסקי מאוניברסיטת בן־גוריון ומרכז טאוב מסביר כי התופעה החלה במדינות המפותחות, כלומר מערב אירופה וצפון אמריקה, לפני 20 שנה. המדינות הללו נמצאות עתה בסוג של התייצבות מבחינת קצב ההזדקנות, ועתה הקצב הזה מגיע גם לישראל - בעיקר בגלל העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות התשעים, שממוצע הגילאים בה היה מבוגר יותר מאשר האוכלוסייה שהתגוררה בארץ.

לדברי צ'רניחובסקי, הזדקנות מואצת זו היא אחת מבעיות היסוד של מערכת הבריאות, משום שעם העלייה ברמת החיים הכללית, נוצר ביקוש גבוה מאוד לשירותי בריאות, אך במקביל, היצע שירותי הבריאות קטן. כך, אם ב־1997 מספר הרופאים ל־1,000 נפש היה 3.75, היום הוא עומד על 3.5 ומספר המיטות, שעמד אז על כ־2.2 ל־1,000 נפש, עומד היום על 1.92 ל־1,000 נפש. תופעה זו יוצרת מצב של עודף ביקוש, שלדברי צ'רניחובסקי מעבירה בתורה יותר משאבים למערכת הבריאות הפרטית, כגון אסותא והקליניקות הפרטיות של הרופאים, על חשבון זו הציבורית.