ביהמ"ש מצדיק את איחורי הרכבת: "מי שנוסע בתחבורה ציבורית מביא בחשבון אפשרות לאיחור"

נוסעי הרכבת שיקראו את הידיעה הזו ירצו בוודאי לתלוש את שערות ראשם בזעם, אך זו המציאות: סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, גדעון גינת, דחה בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל, ונימק זאת בין היתר בתרבות האיחורים הנוהגת בישראל. השופט גם קבע כי לוח הזמנים של הרכבת אינו מהווה חוזה מחייב עם הנוסע.

עם זאת, למרות דחיית התביעה נראה כי השופט גילה סימפטיה רבה לטענות התובע הייצוגי. מדובר בבקשה שהוגשה באוקטובר 2007 בסכום של 3.5 מיליארד שקל. התובע, ערן גורן, טען כי הרכבת מאחרת באופן כרוני, ועקב האיחורים שכירים רבים ניזוקים כלכלית. השופט גינת עבר בינתיים לביהמ"ש המחוזי בת"א לפני מספר חודשים, אך מדובר בתיק שנדון אצלו בחיפה ולכן הוא זה שנתן את ההחלטה.

"הרכבת מחזיקה בנתונים המדויקים בנוגע לאיחורים וסביר להניח כי היא אינה מעוניינת להציג אותם בפני בית המשפט, שכן היא מניחה שהם יציגו אותה באור שלילי", כתב השופט גינת בהחלטה, "תחושתי היא כי לוחות הזמנים הנקבעים על ידי הרכבת הם כאלה אשר הרכבת יודעת מלכתחילה כי לא תוכל לעמוד בהם, וכי בכל יום יהיו מצבים שבהם הרכבת תאחר. אך זוהי תחושה בלבד".

השופט אף הנחה תובעים עתידיים מה ניתן לעשות כדי שבקשה עתידית תאושר. "צריך להציג נתונים עובדתיים מדוייקים. למשל, חוות דעת מומחה שיקבע מהם זמני הנסיעה הריאליים בכל קו של הרכבת במהלך היום. מומחה שיראה כי זמן הנסיעה (על פי לוחות הזמנים) של 45 דקות בין תחנת תל-אביב האוניברסיטה לבין תחנת חיפה חוף הכרמל אינו אפשרי ביום חמישי בשעה חמש אחר הצהריים, בשל עומד הנוסעים הצפוי. אכן קיימת תחושה של חוסר נוחות. יש תחושה כי הרכבת קובעת לוחות זמנים בלתי אפשריים. אך זו תחושה בלבד".

למרות דבריו של השופט הוא קובע כי התרבות בישראל מאופיינת באיחורים רבים, לא רק ברכבת. "במציאות של מדינת ישראל היום לוח הזמנים יוצר אך התחייבות בקירוב של הרכבת, ולא חוזה. מי שנוסע בתחבורה ציבורית מביא בחשבון את האפשרות של איחור. אף אחד אינו באמת מצפה שהאוטובוס שעמו הוא מתכוון לנסוע יגיע לתחנה בזמן הנקוב".

השופט אף מוסיף דוגמאות מחוץ לעולם התחבורה, וכותב כי "כאשר אדם קובע תור לרופא הוא אולי מקווה שהרופא יקבל אותו במועד. אולי במדינה אחרת הרופא באמת יקבל אותו במועד. אבל בפועל כל אדם יודע כי גם אם קבע מועד לבדיקה בשעה עשר, הוא צריך לקחת בחשבון כי הרופא יקבל אותו בשעה אחרת".

"למרבה הצער, עוד לא הגענו לשלב בו אפשר לקבוע כי לוח זמנים הוא חוזה מחייב באופן מוחלט. ברור כי לוח הזמנים יוצר מחויבות מסויימת של הרכבת כלפי הנוסע, אך החוזה שבינה לבין הנוסע כולל בחובו תנאי משתמע, לפיו קיימת אפשרות שהרכבת תאחר". לסיום ציין כי "אין בדברי להעניק לגיטימציה לאיחורים של הרכבת. יש לקוות כי הרכבת לא תפרש את ההחלטה הנוכחית ככזו המאפשרת לה לשבת בחיבוק ידיים מול האיחורים".

   

מרכבת ישראל נמסר בתגובה: "רכבת ישראל פועלת בשקיפות מלאה בכל הנוגע לדיוק הרכבות ומציגה את אחוז הדיוק באתר הרכבת, בזמן אמת. מדובר בתביעה שהוגשה ב-2007, שנה אותה סיימה רכבת ישראל עם ממוצע של פחות מ-83% אחוז דיוק. במהלך השנים שאחריה פעלה רכבת ישראל לשיפור השירות לנוסעיה ובכלל זה, גם דיוק הרכבות. כך, בסיכום שנת 2010 עמד ממוצע הדיוק של רכבות הנוסעים על קרוב ל-90%. רכבת ישראל תמשיך לפעול ללא ליאות למען שיפור השירות ודיוק הרכבות".

רכבת ישראל יוצגה באמצעות עורכי הדין יצחק יונגר ומאיר וסקר. את התובע ייצג עו"ד אריה אבריאל.