פרשנות: משקיעים בכיוון אחד

"אנחנו נמצאים בתהליך ירידות שמזין את עצמו", אמר אתמול אחד השחקנים הוותיקים בשוק. "אחרי הנטישה של המשקיעים הזרים בתחילת השנה, קרנות הנאמנות סופגות פדיונות ונאלצות להיפטר מסחורה, ואילו קופות הגמל וחברות הביטוח, שאמורות לספוג את ההיצעים, נמצאות במגמה של העברת כספים לחו"ל". התוצאה היא מיעוט של קונים בשוק יורד וקושי אמיתי להביא לשינוי המגמה בשל כך.

החלטתם של הגופים המוסדיים להרחיב את החשיפה של כספי הפנסיה להשקעות בחו"ל היא כשלעצמה מבורכת. למעשה, כ־10 מיליארד שקל מכספי החיסכון לטווח ארוך הועברו בשנה האחרונה להשקעות בחו"ל, וכיום מסתכמות ההשקעות של המוסדיים בחו"ל בכ־50 מיליארד שקל. אולם כשהסטת הכספים העקבית מצטרפת לגורמים נוספים כמו פדיונות בקרנות הנאמנות ועזיבת המשקיעים הזרים, הרי שגם איסוף המניות הסלקטיבי מצד המשקיעים המתוחכמים לא מצליח לבלום את הירידות.

כך, למשל, שוויו של בנק לאומי זהה כיום להיקף ההון העצמי של הבנק (מכפיל הון 1 בעגה של השוק), ואילו בנק הפועלים נסחר אפילו בשווי נמוך במקצת מההון העצמי (מכפיל הון 0.95). לא מדובר ב"כסף על הרצפה", אבל גם לא במחירים גבוהים מדי, אם אנחנו מניחים שהכלכלה בישראל תמשיך לצמוח, שחוסנם הפיננסי של התאגידים העסקיים יישמר ושהבנקים לא יידרשו לפתע לוותר ללקוחותיהם על חובות של מיליארדי שקלים, בשל כניסה גורפת של המגזר העסקי והפרטי למצב של חדלות פירעון. ולמרות זאת, מניות בנק לאומי והפועלים איבדו אתמול 2% ו־1.9% בהתאמה, והשלימו נפילות של 13% ו־12% מתחילת 2011.

הדז'ה וו של 2000

למרות זאת, צריך לזכור כי לפי שעה לא מדובר במפולת בבורסה, אלא בתיקון בריא שמגיע לאחר גל ארוך של עליות. מאז השיא בינואר 2011 ירד מדד ת"א־100 ב־11%, לאחר שקודם לכן עלה ב־25% במשך כחצי שנה. השאלה כעת היא מתי ייבלם התיקון הזה וכמה עוד תרד הבורסה עד שנגיע לתחתית. בינתיים, אפשר להיזכר בתיקון הקודם, שארך כשלושה־ארבעה חודשים, ובמסגרתו ירד ת"א־100 בכ־15%.

אלא שהשחקנים הוותיקים בשוק יודעים היטב שלא כל נפילה היא תיקון. רק ב־2008, למשל, צנח השוק בכ־53% בעקבות משבר האשראי בארה"ב. התסריט הזה לא יחזור על עצמו כנראה השנה, אבל אירועים מפתיעים ובלתי חזויים תמיד היו ויהיו. באוקטובר 2000, למשל, פרצה בישראל האינתיפאדה השנייה בעקבות כישלון המשא ומתן בין אהוד ברק ליאסר ערפאת, בתיווכו של הנשיא האמריקאי ביל קלינטון.

אף אחד לא ציפה אז לאינתיפאדה שנייה, אף אחד גם לא חזה אותה, ואולי בגלל זה גם השפעתה על הבורסה בת"א היתה דרמטית. בתוך כחצי שנה קרס מדד ת"א־100 ב־34%, במקביל להידרדרות המהירה במצבה הכלכלי של ישראל, שנאלצה להתמודד הן עם נפילה בפעילות מגזר ההייטק בעולם והן עם עלייה דרמטית בהוצאות הביטחון.

המשבר באירופה מוסיף שמן למדורה

נכון לעכשיו, מצב המשק איתן, ואם הכלכלה תמשיך לצמוח בקצב של 4%-5% בשנה, אין סיבה שבתוך כמה שבועות או חודשים לא נראה את הבורסה חוזרת לעלות. אבל אם תרחיש האימים של ספטמבר יתממש, כלל לא בטוח שזה מה שיקרה. כי נכון לעכשיו, אף אחד עוד לא יודע האם עצרת האו"ם תאשר את הכרזתה של פלסטין כמדינה בגבולות 67' ואם כן, כיצד זה ישפיע על העם הפלסטיני.

אינתיפאדה שלישית נראית אולי כתרחיש כמעט בלתי אפשרי, אבל כך הרי חשבנו גם במאי 2000, כאשר אחרוני חיילי צה"ל פינו את רצועת הביטחון בגבול לבנון. את המשקיעים בכל אופן, חוסר הוודאות הזה מדאיג.

במקביל, קיימות כמובן ההשפעות הגלובליות. בארה"ב נחלשת הצמיחה הכלכלית, באירופה חוששים מהתרחבות משבר החובות הממשלתיים וגם שוקי המניות בעולם נמצאים בתקופה של מימושים. מדד S&P 500 התממש ב־3.5% מתחילת מאי, ואילו באירופה ירד מדד הדאקס הגרמני באותה התקופה ב־5%. גורמים אלו רק מוסיפים שמן למדורה.