צילום: יונתן בלום
ניתוח "כלכליסט": השלטון המקומי גילה מכשיר לחטיפת שטח מהרשות השכנה
השימוש בוועדות הגבולות הפך נפוץ בקרב ראשי ערים שחומדים שטחים באזורם. השיטה: ממתינים עד שהרשות השכנה מפתחת את אזורי התעשייה ואז קוטפים את הפירות. המקרה האחרון, שבו אישר שר הפנים העברת אלפי דונמים של שטחי תעשייה ממטה יהודה לבית שמש, מעלה את השאלה אם הוועדה שהיתה אמורה לתקן עיוותים מנוצלת לרעה
"ישבתי עם שר הפנים אלי ישי אחרי שוועדת הגבולות מסרה לו את המלצותיה להעביר את שטחי התעשייה שלנו לבית שמש והוא אמר לי שהוא לא ייתן לזה לקרות", אמר השבוע ל"כלכליסט" משה דדון, ראש המועצה האזורית מטה יהודה. "שבועיים לפני שהשר חתם על ההחלטה דיברתי עם מנכ"ל משרד הפנים והוא ביקש עוד חומרים בנושא אבל לפני שהספקתי להעביר לו נודע לי מהעיתונות שהשר כבר חתם על החלטה ליישום ההמלצות. עכשיו, מה שנותר לנו לעשות זה להילחם על כך ששטחי התעשייה שפיתחנו במשך שנים יישארו אצלנו".
ועדת הגבולות של העיר בית שמש ומטה יהודה מעלה לא מעט סימני שאלה סביב הביקורת ותהליך קבלת ההחלטות שלה, שבהמשך אומצו על ידי שר הפנים הממונה עליה. זאת מן הסיבה הפשוטה שההחלטה המדוברת אינה צפויה לענות על הייעוד המקורי של ועדות הגבולות - תיקון עיוותים שבין רשות אחת לשכנתה: פתרון סכסוכי גבולות, חלוקת הכנסות הוגנת והעברת שטחים למגורים או תעשייה ומסחר כדי לאפשר ליישוב שמיצה את גבולותיו להמשיך להתפתח.
הדבר בולט במקרה של מטה יהודה: למועצה תעשייה ומחצבות בשטח כולל של 3,225 דונם. השטח הוותיק בהן פועל כ־40 שנה, לעומת בית שמש שלה שטחי מסחר ותעשייה של 327 דונם ו־407 אלף מ"ר בנויים. נוסף על כך, לבית שמש עתודות בלתי מנוצלות של קרוב למיליון מ"ר המשתרעים על פני כ־1,900 דונם.
כלומר, ראשי העיר פנו לוועדת הגבולות כדי לקבל שטחי מסחר ותעשייה מבלי שמיצו את השטחים שבתחום המוניציפלי שלהם. כמו כן, העיר בית שמש מאוזנת מבחינה תקציבית בעוד מטה יהודה מקבלת מענקי איזון, והעברת שטחי התעשייה שאחראים להכנסות של 10% מהתקציב שלה תגרום לה לגירעון שנתי של 17–19 מיליון שקל.
אחד הטיעונים שהכריעו את הכף ושימשו לטובת העיר בית שמש היה הגידול המתוכנן באוכלוסייתה, הכוללת כיום כ־77 אלף תושבים לעומת 42 אלף תושבים במטה יהודה. שני היישובים צפויים להכפיל את אוכלוסייתם ב־30 השנה הקרובות, אולם בית שמש מתוכננת לקלוט אוכלוסייה חרדית שאינה משתלבת בדרך כלל בשוק העבודה, ואת זה, לדאבונם של השכנים ממטה יהודה, מישהו צריך לסבסד.
ועדה ללא דרישות
ועדות הגבולות נמצאות בסמכות משרד הפנים והן פועלות בכמה שלבים: בשלב הראשון, מתבצעת פנייה של ראש עיר או רשות מקומית אשר סבור שעירו מקופחת ומבקש לספח אליה שטחים או למנות ועדת הכנסות שתפקידה לקבוע אם יש לחלק את הכנסות הרשות השכנה עם הרשות שהגישה בקשה.
בשלב זה שר הפנים נדרש לבחון את הסוגיה ולקבוע אם הדרישה סבירה ואם יש מקום בכלל להפעיל את ועדת הגבולות או ההכנסות; בשלב זה הוא אף רשאי להגדיל או להקטין את דרישת הרשות המבקשת. אם הוחלט כי יש מקום לוועדה, השלב הבא הוא מינוי החברים בה - כחמישה במספר, בעלי מוניטין מוכח בתחום המוניציפלי. עמם נמנים נציג מהתחום הכלכלי, נציג מוסדות התכנון ממשרד הפנים, ויושב ראש - בדרך כלל פרופסור בגיאוגרפיה או בעל רקע מוניציפלי בכיר.
פעילות הוועדה כוללת איסוף חומרים רלבנטיים ושמיעת עדויות של שתי הרשויות. מדברי אנשי מקצוע שפועלים מול ועדות הגבולות עולה כי ברוב המקרים מדובר בוועדות רציניות שמקשיבות וחוקרות ורק לאחר מכן מעבירות את הממצאים לשר.
אולם לצד עדויות אלה עולה גם ביקורת על חוסר שיטתיות בניתוח ובאופן קבלת הנתונים, אשר מוביל לעתים גם להחלטות שגויות. "לאחר שכבר הוקמה ועדת חקירה לשינוי גבולות צריך להציג בפניה את כל הנתונים: תחזיות אוכלוסייה, תחזיות כלכליות ותחזיות התפתחות של האזור; במטה יהודה, למשל, זה לא קרה", אמרה איריס אפרת, מנכ"לית חברת אורבינקס המתמחה בתכנון כלכלי וסביבתי, שייצגה כמה רשויות מול הוועדה ובהן את מועצת מטה יהודה. "זה תלוי ביו"ר הוועדה. לוועדות אין משנה סדורה לגבי אופן בדיקת הבקשות; הן שומעות מה יש לרשויות להגיד ומבקשות מסמכים, אבל ללא נוהל בדיקה מחייב".
דוגמה להיעדר ראייה רחבה של ועדות הגבולות מספק איתמר בן דוד, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע. "אנו עוקבים אחרי כל ועדת גבולות שיוצאת לדרך מאחר שלעתים קרובות סיפוח של אזור תעשייה יגרור אחריו רצון לפתח אזור תעשייה חדש תוך פגיעה בשטחים הפתוחים", הוא מסביר. "כך קרה, למשל, בוועדת הגבולות של קריית יערים מול מטה יהודה, כשקריית יערים ביקשה לפתח שכונה חרדית על שטח פתוח שלא בתחומה".
למבקש אין מה להפסיד
מה שהחל כפתרון מקומי לבעיות בוערות בגבולות בין יישובים, או לעיוותים בולטים במיוחד בין רשות אחת לשכנתה, נהפך עד מהרה לכלי שמאפשר לראשי הרשויות, ברובם ראשי ערים, להשתלט על הכנסות ושטחים של רשויות קטנות משלהם. ראש עיריית נתניה ביקשה להשתלט על 13 אלף דונם מהרשויות הסמוכות, עמק חפר, לב השרון וחוף השרון; עמק לוד, חבל מודיעין ושוהם ביקשו לקבל נתח מהכנסות איירפורט סיטי; העיר בת ים ביקשה לקבל חלקים מאזורי התעשייה של ראשון לציון וחולון הסמוכות; והעיר המתוכננת בחריש ביקשה לקבל שטחים מהקיבוצים והכפרים הסמוכים.
הרושם העולה מבקשות אלה הוא שלראש הרשות המבקש אין כלל מה להפסיד, ובדרך כלל הוא יקבל נתח מהעוגה אפילו אם קטן יותר מזה שביקש. מנגד, מי שצריך להתחיל לעבוד, לנמק, להתגונן ולייצר תמונת שטח עדכנית הוא דווקא הרשות שממנה מבקשים לקחת את השטחים.
גורם שהיה מעורב בכמה ועדות אמר ל"כלכליסט", "לא נעשית מספיק הכנה וקל מדי להעביר בקשות לבדיקה. הבקשות שמועברות הן ברמה נמוכה ללא נימוקים מספקים בדרך כלל". אם חוזרים שוב למקרה של מטה יהודה, רואים כי המלצות הוועדה נעשו בניגוד להמלצת רות יוסף, מנהלת מחוז ירושלים במשרד הפנים, וזו של מתכננת המחוז דלית זילבר.
הפשטות היחסית בהליך ועדת הגבולות הובילה את ראשי הערים לדרוש, כמו במקרה של מטה יהודה, שטחי תעשייה פעילים שכבר מניבים הכנסות ולא שטחים פתוחים שידרשו מהם שנים ארוכות של הכנת תוכניות והשקעה בפיתוח. לדברי בן דוד, "לא מעט ראשי ערים מעדיפים לשבת על הגדר, להמתין שהמועצה הסמוכה תפתח את אזור התעשייה שלה ואז להגיע כדי לקטוף את הפירות".
בני דוד, יו"ר מטה המאבק של היישובים להצלת מטה יהודה, מסביר כי מלבד העבודה והכסף חוסכות הוועדות לראשי הערים בירוקרטיה רבה. "כדי להעלות ארנונה ביישוב צריך אישור של שני שרים", אומר דוד, "אבל כדי להעביר 3,000 דונם שערכם הכספי גבוה יותר נדרשת חתימה של שר אחד בלבד", הוא אומר. למעשה, המפעלים באזור התעשייה של מטה יהודה כבר קיבלו מכתב מעיריית בית שמש בו התבשרו כי הארנונה שהם משלמים תגדל ב־100% לאחר המעבר המתוכנן.
מכשיר פוליטי?
אחד הפרטים החשובים ביותר שיש לדעת על החלטות הוועדה הוא שגם אם המלצותיה מנוגדות לבקשת הרשות, ביכולתו של שר הפנים לדחות את ההמלצה ולהחליט לקבל את בקשת הרשות - כמובן, תוך נימוקים מדוע בחר לעשות כך. זהו אולי הבסיס להאשמה החמורה מכולן, שלפיה ועדות הגבולות הן מכשיר פוליטי המאפשר לשר הפנים לרצות את קהל בוחריו. לדברי חמי בר אור, אחד התושבים המובילים את מאבקם של תושבי היישוב חריש נגד הקמתה של העיר החרדית, "במקרה של חריש השימוש הפוליטי היה בוטה. בתחילת הדרך מי שתכנן את חריש החרדית עשה זאת בצינורות המקובלים, אך שבועות ספורים לאחר שנדחו על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה כבר יצאו מזכרים של ראש המועצה נסים דהן ושל משרד הבינוי והשיכון, המבקשים העברת שטחים והכנסות ממחצבת ורד.
הנימוקים שלהם היו שהעיר החרדית תדרוש שטחים גדולים יותר והנימוק השני היה כי צריך לאתר הכנסות לארנונה, מכיוון שלתמהיל התושבים המתוכנן תהיה השתתפות נמוכה בשוק העבודה. הוועדה לא אישרה להם את קבלת המחצבה ובינתיים שר הפנים לא חתם על ההחלטה, אבל אין לי ספק שבעתיד הבקשה הזו תחזור".
מנגד, במטה יהודה טוענים התושבים כי השר מיהר לאמץ את המלצות הוועדה ולחתום עליהן מאחר שעיריית בית שמש קיבלה את כל מה שביקשה, ואף יותר מכך.
לדברי אפרת, "ועדות הגבולות נותנות במה לשיקולים פוליטיים שגוברים על שיקולים תכנוניים, כלכליים, מוניציפליים וסביבתיים. לראיה, כמה מהרשויות המבקשות לקבל שטחים במסגרת ועדות הגבולות שוכרות שירותי לובינג בניסיון להשפיע על פוליטיקאים ולהטות את הכף לטובתן". אפרת מוסיפה כי הסכנה הגדולה ביותר בוועדות הגבולות היא שהן נהפכות לתחליף לוועדות התכנון. "זה אבסורד נוראי. אם רשות סבורה שיש לה מחסור בשטחים היא צריכה להכין תוכנית ולהגיש אותה לדיונים בוועדה המחוזית".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "ועדת הגבולות המליצה להעביר לבית שמש את השטח של אזור התעשייה צרעה ואת שטח המחצבה הנמצאים צפונית וצפון־מזרחית לבית שמש. שר הפנים פועל בעניין הוועדות לחקירת גבולות בהתאם לשיקולים מקצועיים ולהמלצות הוועדה, ולכן החליט לאמץ את החלטות הוועדה".
3 תגובות לכתיבת תגובה