דו"ח טכנולוגי: האסירים בארה"ב יוכלו לשלוח דואר אלקטרוני

אימייל מבית הכלא

אסירים תמיד חיפשו דרכים ליצור קשר עם העולם החיצון: מהשלכת מכתבים, דרך החלונות דרך שיחוד סוהרים, ועד הברחה של סמארטפונים אל תוך החומות. יש להניח שהגישה החדשה של שירות בתי הסוהר האמריקאי לא תשפיע על אסירים שרוצים להמשיך ולנהל את עסקיהם הבלתי חוקיים: הם ימשיכו לחפש, ולעיתים קרובות גם למצוא, את הדרך לעשות זאת. לעומת זאת, היא תוריד את המתח בקרב שאר האסירים, שמשתוקקים נואשות לקשר עם בני משפחתם וחבריהם.

בית כלא באינדיאנה. אימיילים תחת פיקוח | צילום: בלומברג

פרטיות בפייסבוק? הגולשים התרגלו לוותר על זה

אבל יש דבר אחד קבוע אצל צוקרברג, שלגביו הפסיכופת לא משקר: הוא מתנגד עקבי לקיומה של פרטיות. משמעותה של פרטיות, אחרי הכל, היא שאנשים לא מוכנים לתת לחבר מארק את המידע האישי שלהם כך שיוכל למכור אותו למפרסמים.

צוקרברג אמר בעבר שהפרטיות לא קיימת יותר, שאנשים מתרגלים לוותר עליה. הוא חזר על גרסה של הטענה הזו בוועידת הג'י-8 האחרונה: ככל שפייסבוק החלה להפוך לפומביים יותר ויותר פרטים של גולשים, כך צוקרברג, גבר גם תהליך ההתנגדות, וגולשים הודיעו שהם לא מוכנים לחשוף את המידע הזה. אבל אז, הוא ציין בהנאה, הם התרגלו, וחשפו אותו. ופייסבוק עברה לשלב הבא: עוד מידע שהופך לפומבי כברירת מחדל. ושוב באה התנגדות, ושוב הגולשים התרגלו. היום כבר אין כמעט מחאות.

בעולם מתוקן ז'אנדרמים היו עולים בשלב הזה על הבמה, אוזקים את צוקרברג ולוקחים אותו לחקירה. מצד שני, בעולם מתוקן אדם עם אתיקה פגומה כמו זו של צוקרברג לא היה מוזמן לשבת בחדר אחד עם אנשים הגונים מעט יותר.

צוקרברג בוועידה. יש לו סיבות לחייך | צילום: בלומברג

כשהממשלות נכנסות לתמונה

בוועידת הג'י-8 קרו גם כמה דברים שקשורים לטכנולוגיה ולמרבה המזל אינם קשורים לצוקרברג. דיווחנו בטור של אתמול על כך שהמטרה המובהקת של האירוע היתה ביות הרשת והתאמתה לכללי העולם המקובלים. "הניו יורק טיימס" הבחין שמה שהפסגה ביטאה היה שינוי מובהק במבנה-העל של הרשת.

בראשיתה, הרשת נבנתה על ידי אוטופיסטים ואנרכיסטים, וחברות מחשבים התאימו את עצמן לכך. אתוס ההאקר, התפיסה שמידע שואף להיות חופשי, הזלזול בסמכות - הם חלחלו מהאקדמאים והטיפוסים המשונים האחרים שהקימו את הרשת אל החברות שסיפקו בדרך כלל את התשתית.

המצב הזה השתנה: הרשת מכילה כעת כשני מיליארד גולשים. אם בשעתו הממשלות עמדו בצד, לא בדיוק חלק מהסצינה, הרי שהעובדה שכוח בלתי מבוקר פרץ פתאום כפיל לחנות חרסינה אילץ אותן להגיב. כל זמן שהרשת הורכבה מכמה גיקים שמשוחחים זה עם זה, לאף אחד פרט להם לא היה אכפת. ברגע שהרשת נכנסה לכל סלון, הממשלות היו צריכות לעשות משהו בנידון.

ובינתיים החברות שמו לב שאפעס, יש הרבה יותר גולשים, הממשלות גם הן בעסק, והן כבר לא יכולות להתנהל כמו פעם. אז הן שמו טוקסידו, והתחילו להקשיב היטב למה שיש לממשלות לומר. כן, גם אם זה אומר לשמוע את סרקוזי מאיים ברגולציה.

היה פעם ז'אנר אפל של מדע בדיוני, סייברפאנק, שהעריך שהעולם יעבור (פחות או יותר בימים אלה) משליטתן של ממשלות לשליטתן של חברות, ושהאקרים יהיו האנטי-גיבורים החדשים של העולם. זה לא קרה, וככל שעובר הזמן, אפשר יותר ויותר להניח שזה גם לא יקרה.

חגיגה קטנה

לפני שנתיים, כשעמד לצאת וולפראם אלפא - מנוע החיפוש לתשובות עובדתיות - גוגל היתה מודאגת עד כדי כך שהיא שלפה את התרגיל הקבוע שלה למצבים כאלה: היא ערכה מסיבת עיתונאים בדיוק באותה השעה והודיעה על פיצ'ר כלשהו, כדי לדפוק את ההשקה של וולפראם. מעטים זוכרים איזה פיצ'ר בדיוק הושק אז מבין המאות שגוגל הציגה בשנים האחרונות, אבל הדאגה כנראה לא היתה מוצדקת.

וולפראם אלפא. עדיין מספק תשובות

כן, וולפראם אלפא יודע היום לומר לך איזה מטוס חלף זה עתה מעל הראש שלך, אבל הוא לא הצליח להפוך למתחרה רציני. הוא מנוע חיפוש לגיקים, וספק אם הוא ברירת המחדל של מישהו כמנוע החיפוש. אבל הוא עדיין כאן, וצוות הפיתוח שלו גדל, וגם זה משהו, בהתחשב בנסיבות.

גוגל ניסתה להציב מתחרה, מנוע חיפוש לבסיסי נתונים ממשלתיים, אבל הנסיון גווע בקול ענות חלושה. מיליוני אנשים מבקרים בוולפראם מדי יום, חלק ניכר מהם תלמידים שצריכים תשובות מהירות לשאלות, בעיקר שאלות מתמטיות. השאלה היא אם הגולשים האלה יחזרו כשהם יתבגרו: בוולפראם אומרים שזהו ניצול חלקי בלבד של יכולות האתר, ושהוא מסוגל להרבה יותר. הם גם אומרים שהם רווחיים, אם כי לא יותר מדי. נראה אם הם יהיו בסביבה גם ליום ההולדת החמישי.

קצרצרים

גוגל בעקבות אפל: שורה של אפליקציות פופולריות הוסרו מהמרקט של אנדרואיד, וחשבון המפתח של האיש שיצר אותן נמחק. גוגל לא מסרה כל הודעה רשמית בנושא. האפליקציות היו אמולציות של משחקי סגה, וככל הנראה הן הוסרו בעקבות תלונה של החברה. שזה לגיטימי, אבל למשתמשים ולמפתחים מגיע לדעת מה קורה.

סוני לא לבד: פרצת אבטחה מסיבית במערכת הבנקאות האוסטרלית הובילה בסוף השבוע לביטולם של כ-10,000 כרטיסי אשראי, מחשש שהאקרים כלשהם שמו עליהם את ידם. המשמעות היא הפרעה ניכרת לעסקאות שכבר בוצעו. בינתיים לא ידוע על התקפה ממשית, רק על פאק בתכנות, אבל אף אחד לא יתפלא אם התקפות יתחילו בקרוב.

דיווחנו אתמול (א') על חשיפת זהותו של משתמש טוויטר שחשף שחיתויות בעירייה בריטית כלשהי, לאחר שהעיריה הלכה כל הדרך לקליפורניה כדי להוציא צו בנושא. ההשלכות של המהלך הזה על גולשים ופרטיותם ברורות, אבל מן הראוי לציין שחושף השחיתויות הספציפי, אחמד חאן, ויתר על זכותו לערער על הצו שהוצא נגדו, ומסיבה פשוטה: לא היו לו את הכסף והזמן לנהל מאבק משפטי בצד השני של האוקיינוס. לרוב המשתמשים, מותר לנחש, אין.

לארי אליסון. מסתירים לו את הים | צילום: בלומברג

פאדיחה: חשבון הטוויטר של חבר הקונגרס אנטוני וויינר (שם שמוביל אוטומטית לבדיחות גרועות מאוד) נפרץ, או על כל פנים כך הוא טוען, ונשלחה ממנו תמונה הכוללת מפשעה של גבר. התמונה נמחקה זמן קצר לאחר מכן. משרדו של וויינר מסר כי האקר השתלט על חשבון הפייסבוק והטוויטר של חבר הקונגרס. יש לקוות שלידיעה הזו לא יהיה המשך.

אם מישהו היה צריך עוד הוכחות שיותר מדי כסף דופק לך את המוח, לארי אליסון, הבעלים של אורקל, הוא דוגמה קלאסית. השטיק האחרון של אליסון הוא ניהול סכסוך לא לגמרי משפטי עם כמה שכנים שלו שלא מוכנים לגזום בנחלתם עצים, שלטענת אליסון מסתירים לו את הים מהאחוזה שלו. צילום משנות החמישים מראה שהעצים היו שם הרבה לפני אליסון, אבל הוא כבר שלח את אנשיו לגזום אותם. כפי שאמר חכם יווני כלשהו, החוק הוא רשת שתופסת את הדגים הקטנים, אבל הדגים הגדולים פשוט יקרעו אותה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"