אבולוציה הפוכה: אילו פיצ'רים אבדו במהלך המרוץ הטכנולוגי

המחשבים של היום מציעים מעבדים, מהירות, חיבור לאינטרנט, גודל תצוגה ואיכות, ועוד יכולות נוספות שמעטים חלמו עליהן לפני עשר שנים ויותר. אולם כמה וכמה פיצ'רים שימושיים במיוחד אבדו במהלך הדרך, ומעוררים זכרונות וגעגועים נוסטלגיים.

אחד מהם הוא האפשרות לפצל מסכים. PC-Write, מעבד התמלילים הישן של DOS, ו-PEN, עורך טקסט של יוניקס, אפשרו לפצל את המסך בהתאם לגחמותיו של המשתמש. הדבר היה נוח במיוחד בעת עריכת מסמכים ארוכים ומורכבים, אז היה אפשר לפצל את המסך לחמישה או שישה פסי טקסט. לשם השוואה, WORD של מיקרוסופט מפצל את המסך רק לשניים.

מקלדות שעושות רעש

"אני מקליד על מחשב מאז 1981", אומר אריק לויד, נשיא וסמנכ"ל טכנולוגי ראשי של Bitnetix Incorporated, חברת ייעוץ טכנולוגית קטנה הממוקמת על יד רוצ'סטר, ניו יורק. "אני מתגעגע למקלדות עם קצת 'עוצמה', ותוכנות שמשתמשות בקיצורי המקלדת. לדוגמה, אני ממש מתגעגע למקלדות דגם M ה"קליקיות" של IBN שהיו קיימות מאמצע שנות ה-80 עד סופו. אני יכול להקליד למעלה מ-150 מילים בדקה. אז למה לזוז עם העכבר, להעביר את הסמן, להקליק, ולהחזיר את האצבעות שלי למקלדת?".

קן גרינברג, מפתח וותיק והבעלים של חברת קריפטון נאון, מתגעגע לנוחות של CTRL+C ו-CTRL+Q של DOS "שיכלו לחסל תוכנה שהופעלה בטעות. אני לא חושבת שיש כיום כלי שיכול לעשות זאת באותה המהירות.  ה-TaskManager של ווינדוס מחייב מספר לחיצות. ועד אז התוכנה הלא רצויה כבר פתוחה".

למה לגלול כשאפשר להקיש

עוד פיצ'ר שהיה פעם ואיננו עוד הוא הפקודה "More". בטרם הולדתם של ה-Scrollbars, ממשקי שורות פקודה ליוניקס ול-DOS היו נעצרים כשהמסך התמלא, ולא היו עוברים למסך הבא עד שהמשתמש לא ביקש זאת - באמצעות הפקודה "More" בתחתית המסך.

"עד היום", מספר ביל קאטי, מתכנת בכיר, "בכל פעם שאני קורא מאמר באינטרנט, בין אם דרך אדובי רידר, עורך טקסט או דפדפן, אני מנסה למצוא פסקה לא קטועה, לא מצליח, מקלל וממשיך הלאה"

יוכין היילנד, אף הוא מפתח בכיר זוכר את הימים שבהם היה אפשר להחיל פקודות עריכת טקסט רק על מה שנראה על המסך. "ב-XEDIT של IBM היתה יכולת כזו", הוא אומר.

אולם מבחינת דן ריטר, עובד בחברה לייעוץ פיננסי, אין סיבה להתגעגע. "ברוב המקרים התוכנות השתפרו, ורוב התוכנות הישנות ממילא לא מפסיקות לפעול באופן מסתורי".