השבוע: סלט ישראלי

קשה להאמין שמשרד החוץ האמריקאי התבלבל ושרבב בטעות את משפחת עופר לרשימה השחורה של מפרי החרם על איראן.

ראוי לציין שרמיזתו של ראש המוסד לא פתרה למשפחת עופר את בעיית המכלית, גם לא תגמלה אותה בתעודת סוכן מצטיין. אמירתו של דגן ביקשה להנמיך את הלהבות שמחלקת המדינה האמריקאית הציתה. מי שהעניק למשפחת עופר את הגושפנקה לעטות את הפאה של סינדי (הסוכנת שפיתתה את ואנונו) הוא כרמל שאמה, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, שהזדרז לכנס את הוועדה והזדרז עוד יותר לפזר אותה לאחר שקיבל את הפתק המסווג, שהשמיד את עצמו ואת הדיון.

כעת דובריה של משפחת עופר יכולים להמשיך להתנער בממלכתיות מהמקורבים, שהתנערו מראש הממשלה, שהתנער מהמשפחה. אם תרצו כמו שאובמה התנער ממובארק. רק שלמובארק לא היה המזל שיש למשפחת עופר.

הניואנסים שפורטים על נימי הרגישות הישראלית לא מעניינים את האמריקאים. ואולי יהיה נכון לנסח זאת כך: משפחת עופר עצבנה את האמריקאים, אבל הקריאה לסדר מכוונת לעבר ממשלת ישראל, שמתבקשת ליצור הלימה בין מדיניותה הוורבלית למדיניות הסחר הישראלי, שכוללת פיסטוקים ושיש מאיראן, ונראה שלעתים גם נפט גולמי. במילים אחרות: המדיניות העמומה והחשובה שמנהלת מדינת ישראל לא פוטרת אותה מהגדרת חוקים ותקנות שיבהירו קווים אדומים ברורים.

אירוע לא פחות הזוי התנהל השבוע בשכם. מה לנו ולשכם?

בתחילת השבוע הגיעו לקבר יוסף מאות מחסידי ברסלב בשיירות של אוטובוסים מאובטחים על ידי חיילי צה"ל, כמו מדובר בטיול שנתי למצדה.

ההשתטחות על קבר יוסף (יש הטוענים קברו של שיח מוסלמי) היא מתברר חיזיון נפוץ, אחוז דיבוק. פעמים בחסות צה"ל ופעמים תוך הסתננות לשטח הפלסטיני חודרות קבוצות של חסידים לקבר. כאילו שלא נרצח שם לפני כחודש בן יוסף לבנת, אחיינה של שרת התרבות והספורט. כאילו שתפקידם של חיילי צה"ל הוא ללוות חבורות של מתפללים יהודים לשטחים פלסטיניים, לספוג אבנים ולרדוף אחרי אלה שמכריזים לפתע על משחק מחבואים בתוך הקסבה של שכם.

ראש הממשלה לא התייחס ולו במילה לתופעה. שר הביטחון גם הוא בחר בזכות השתיקה. טוב יהיה אם נתניהו יאמץ את נוסחת ההתנערות ממשפחת עופר גם בנוגע לחסידי ברסלב. אחרי הכל שני האירועים הזויים, והאחרון עלול להסתיים חס וחלילה בפגיעה פיזית בחיילי צה"ל.

ואם ראש הממשלה מחפש נקודה אופטימית להתייחסות פומבית בשבוע הזה, הוא מוזמן לדבר בשבחו של המלפפון הישראלי הירוק והבריא, ולהציע לשווקו לאירופה מוכת המלפפונים הקטלניים. ונאמר בצניעות מתבקשת: לסלט הישראלי אין מתחרים.