השקיפות מהם והלאה

1. סרבנות בבית המשפט

דורית ביניש מתערבת בסוגיית חשיפת שמות השופטים, עוד לפני הכרעת בית המשפט העליון

השופטים מסרבים לקבל את הדין, והנהלת בתי המשפט ממשיכה במאבק. בשבוע שעבר הגישה הפרקליטות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינה של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים מוסיה ארד. ארד קבעה שיש לחשוף את נתוני ההתנהלות בתיקים בצמוד לשמות שופטי המחוזי והעליון שמנהלים אותם - נתונים שיצמידו פנים ושמות לעומס ולסחבת.

פסק הדין ניתן בעתירה עיתונאית, ועתירה דומה הוגשה בידי התנועה לחופש המידע. ל"כלכליסט" נודע כי נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש השתתפה בישיבות הפרקליטות והנחתה כיצד לגבש את העמדה הסרבנית של הנהלת בתי המשפט.

השתתפות זו בעייתית: ראשית, העניין בסמכותו של שר המשפטים יעקב נאמן. השר והנשיאה הם אמנם ה"אבא" וה"אמא" של מינהל בתי המשפט, אלא שבענייני ניהול המערכת קובע האבא, מפני שהשר הוא האחראי כלפי הציבור על השירות המשפטי שהוא מקבל. ביניש אחראית לעצמאות השירות ונאמן לזמינותו, והשר לא נענה לניסיונות לברר את עמדתו בנושא. שנית, לא ראוי שנשיאת בית המשפט העליון תפעל במרץ להפיל עניין שעשוי להגיע להכרעה שיפוטית בעליון כפי שכצפוי קרה.

לעימות המשפטי המרתק בין הנשיאות ארד וביניש צריך להוסיף את הנשיאה הבאה של העליון מרים נאור. נאור תיכנס לתפקידה בעוד כשנה וסביר להניח שתשחרר את המידע גם אם ביניש תשכיל לעכב עד אז את הדיון.

2. לשכת עוה"ד נגד המבקר

ראש הלשכה יורי גיא־רון וראשי מחוזות מסרבים לשתף פעולה עם מבקר המדינה

אחד מקווי הדמיון בין לשכת עורכי הדין לבית המשפט הוא הפער בין הרטוריקה הערכית השוצפת לפרקטיקה. ענת רואה חשפה כאן כיצד מחקה הלשכה את חוסר הנכונות למסור לציבור מידע חשוב. אלא שבמקרה זה המבקשת אינה "התקשורת העוינת" אלא מבקר המדינה. ראש הלשכה יורי גיא־רון וראשי ארבעה מהמחוזות (חיפה, דרום, צפון וירושלים) סירבו למסור למבקר פרטים וסכומים על התורמים לקמפיין הבחירות שלהם ב־2007. לטענתם, בהיעדר כללים שמסדירים את גובה התרומות, אין למבקר סמכות לדרוש את הנתונים.

מדובר בטיעון מוזר שחותר הן תחת כללי הניקיון הציבורי והן תחת כללי המשפט. האם לא ברור ההיגיון הבסיסי בדרישה שהציבור יידע אם התורמים תוגמלו מהנבחרים בתפקידים וכיבודים שבצדם יוקרה או שכר, בוררויות או ראשות ועדות נחשקות?

מעבר לכך, קיימת חובה משפטית כללית לשקיפות כספית בגופים סטטוטוריים. כמו שאין כלל מיוחד שאוסר על פעילות בניגוד אינטרסים, לא צריך כלל מיוחד שיחייב שקיפות בעניין כה בסיסי של טוהר מידות. העובדה שבלשכה מתחבאים מאחורי תירוץ פורמלי (ושגוי) היא הרבה יותר ממאכזבת.

3. לפחות יש הדלפות

עו"ד גלאט־ברקוביץ' מפרשת סיריל קרן מדווחת על "מעשי שחיתות איומים בפרקליטות"

הקמצנות במסירת מידע לציבור מתאזנת לעתים בהדלפות. עו"ד ליאורה גלאט־ברקוביץ', שחשפה את חקירת אריאל שרון בעניין התרומות מסיריל קרן, השתתפה השבוע בכנס של התנועה לחופש המידע במכללה למינהל בראשון לציון.

בכנס הטילה גלאט־ברקוביץ' פצצה: בתשובה לשאלת שר המשפטים לשעבר מאיר שטרית, "מדוע הלכת לעיתונאי ולא פנית לממונים עלייך, פרקליטת המדינה או היועץ המשפטי לממשלה?", השיבה: "לעדנה ארבל פניתי כמה פעמים ודיווחתי על מעשי שחיתות איומים בפרקליטות, מעשים שהיינו מיד מעמידים לדין אצל אחרים. ארבל היתה מחבקת אותי ואומרת: 'ליאור'לה, כמובן שאטפל בזה, מקרים כאלה אסור שיהיו', ודבר לא טופל. מה הטעם לפנות אליה?".

והיועץ המשפטי? "אליקים רובינשטיין", הסבירה, "היה שפוט של שרון. הוא עשה הכל כדי לעזור לו. גם אליו לא היה טעם לפנות". לסיכום, הטילה גלאט־ברקוביץ' את המסקנה העגומה: "אם הציבור היה יודע איך מתנהלת מערכת אכיפת החוק, אז מעט האמון שעוד היה לו בה היה נעלם".