אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סוג של ישראליות צילום: אוראל כהן

סוג של ישראליות

אנחנו מעריצים את סמי עופר על המגלומניה שלו אבל חושדים בו שקנה בזול, אנחנו שונאים אותו, מקנאים בו ומתים לפענח את הסוד שלו. אבל אולי היינו רוצים בעצמנו להיות סמי עופר. קצת סמי עופר מגיע לכולנו, לא?

05.06.2011, 06:58 | יואל אסתרון

סמי עופר היה איש מתעתע. לפני זמן לא רב, כש"פורבס" כבר שיבץ אותו ברשימת 100 עשירי תבל, ראיתי אותו מטייל בנעלי התעמלות צבעוניות להפליא בפארק הירקון. הוא צעד בשבילים, קשיש תל אביבי נינוח, לבד, כאחד האדם, בלי שומרי ראש ובלי פמליה.

בחייו המפותלים הוא היה סוג של ישראליות. כשהפליט הצעיר מרומניה שמואל הרשקוביץ עשה את צעדיו הראשונים אלה היו ימים של נס ופלא. בן גוריון העז להקים מדינה שלוש שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. לסמי עופר נראה הגיוני לקנות אונייה, האונייה הראשונה שלו, בגיל 28, כשהמדינה חגגה בקושי שנתיים, ורוב הישראלים חיפשו פת לחם.

אנחנו יודעים עליו כל כך הרבה וכל כך מעט. אנחנו מעריצים אותו על המגלומניה שלו שהקימה אימפריה גלובלית של יותר מ־10 מיליארד דולר, אבל חושדים בו שהוא קנה בזול, במחירי שקשוקה, את הנכסים של כולנו, ולא ממהר לשלם לנו תמלוגים. אנחנו לא רוצים להיות הפראיירים של סמי עופר.

אנחנו שונאים אותו, מקנאים בו ומתים לפענח את הסוד שלו. מה הוא בדיוק עשה כשההורים שלנו לקחו משכנתה וחלמו על עוד חדר ומכונית קטנה? קשה לנו להאמין שהוא עשה את הונו ביושר, אבל אולי היינו רוצים בעצמנו להיות סמי עופר. קצת סמי עופר מגיע לכולנו, לא?

אפשר לומר לזכותו שהוא תרם יותר מרוב הטייקונים - לא רק לבתי חולים וללוחמי הקומנדו הימי. גם לישראלים שנקלעו למצוקה ונגעו ללבו. גם הנדיבות שלו היא סוג של ישראליות. כן, סמי עופר היה בן אדם מורכב יותר מהמותג "סמי עופר" עם משקפי הקרן הבומבסטיים.

וזה לא מקרה שראש המוסד נחלץ לעזרתו כשאוניותיו הסתבכו באיראן. גם זו כידוע ישראליות. קו התפר המטושטש, האפור, בין שותפי הסוד והכסף. הוא הלך לעולמו בדיוק כשזרקורים החלו להאיר במקומות שהחשיכה היטיבה איתם שנים רבות. אולי מוטב לו כך.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
התכונה הגרועה ביותר
אם הייתי צריך לבחור תכונה אחת הכי גרועה שיש זו תהיה ללא ספק- הקינאה. בכל אחד מאיתנו קיימת קינאה כלפי מישהו. משהו. המינון שלה או \ה ששונה בין אדם אחד למשנהו. מי שמקנא, לעולם לא ירווה נחת מעצמו ומרכושו. אני עובד על עצמי שנים לא לקנה בחברים או באנשים שהצליחו בחייהם. למדתי להיות מאושר במה שיש ולא חסר לי. למדתי לבנות ולהקים במקום להסתכל על האחר. אבא שלי תמיד אומר שבכל בית יש בית שימוש. ז"א שהדשא של השכן לא בטוח שהוא ירוק יותר. צריך לדעת לתת כבוד לכל אדם, בטח אחד כמו סמי עופר שהשיג מה שהשיג במו ידיו, ספינהב אחר ספינה. חברה אחר חברה. יותר קשה מלהשיג הון כזה זה לשמור עליו ונהל אותו בתבונה וזהירות. והוא ללא ספק ידע לעשות זאת. זה סוג של כישרון.
המוהיקני האחרון  |  05.06.11
1.
אם כבר לבחור מי להיות, אני מעדיף את אלי הורביץ ו/או סטף ורטהיימר על פני סמי עופר ודומיו.
האדון אסתרון, במכוון או בשל המציאות הרדודה של חיינו, מעמיד בפנינו מראה. מי היינו מעדיפים להיות. סביר להניח שרוב הנשמות הטועות, יבחרו בסמי עופר מנוחתו עדן , נוחי דנקנר, יצחק תשובה יבדל"א ודומיהם. ברכה אמיתית, אין בהם. סיר הבשר ועגל הזהב. אני כאמור בוחר אחרת!
סתם אחד  |  05.06.11