מכונת האופציות של אלווריון לא עוצרת

ביום חמישי האחרון פרסמה חברת אלווריון את הדו"ח השנתי המלא שלה ל־2010 - אחת השנים הקשות ביותר שעברו על החברה בעשור האחרון.

במהלך השנה שעברה ספגה אלווריון הפסד ענק של 98.5 מיליון דולר עקב שחיקה חדה של 16% בהכנסות ופיטורים מאוחרים ויקרים של עובדים. מניית החברה צנחה אשתקד ב־35% והיא נסחרת כיום (לאחר קריסה נוספת של 47% מתחילת 2011) ברמתה הנמוכה ביותר אי פעם - 1.29 דולרים.

עד כמה שזה נשמע כמעט מנותק מהמציאות, מחיר המניה הנוכחי של אלווריון נמוך אפילו יותר ממחירה בימי השפל הגדולים של 2001-2002, לאחר התפוצצות בועת האינטרנט והתרסקות מגזר ההייטק.

אבל יש עוד משהו תלוש מהמציאות שעולה מהדו"חות השנתיים של אלווריון. בשנה כל כך קשה לחברה ולמשקיעים, כאשר 162 משרות נחתכות (ועוד 107 במרץ 2011), החליט דירקטוריון אלווריון כי מן הראוי לפנק את הדירקטורים ואת חברי ההנהלה הבכירה בחבילה נוספת של 1.2 מיליון אופציות במחיר מימוש של 0–2 דולר למניה, ולשאר העובדים חולקו עוד כ־400 אלף אופציות.

אותם דירקטורים וחברי הנהלה מחזיקים כיום ב־5.5 מיליון אופציות, כאשר 1.6 מיליון אופציות נוספות מוחזקות בידי מנהלים שעזבו את החברה במהלך 2010. בסך הכל עומד מספר האופציות שבידי אנשי אלווריון (דירקטורים, מנהלים ועובדים) על 11.2 מיליון - 18% מהון המניות כולו. חלק ניכר מהאופציות הללו נמצאות הרחק מחוץ לכסף (מחירי מימוש שונים של עד 15.4 דולר), וזו גם עשויה להיות הסיבה שהדירקטורים של אלווריון החליטו לפצות את עצמם דווקא בשעה כל כך קשה לחברה.

אלא שבכך לא מסתיים הסיפור, כי בנוסף לאופציות הדפיסה אלווריון לבכיריה אשתקד עוד 1.1 מיליון מניות חסומות ללא תמורה. גם המניות וגם האופציות שימומשו, יימכרו יום אחד בבורסה, ידללו את המשקיעים הקיימים ויקשו עוד יותר על התאוששות המניה.

הדירקטוריון של אלווריון כולל כיום שמונה חברים. אחד מהם, בני הניגל, יושב בדירקטוריון מאז הקמת החברה (כשעוד נקראה בריזקום) בשנות התשעים. דירקטור נוסף הוא אמנון יעקובי, שהיה המייסד והמנכ"ל של חברת פלאוור שהתמזגה עם אלווריון ב־2001 בעסקת מניות והצטרף לדירקטוריון בעקבות המיזוג.

יעקובי צירף לדירקטוריון אלווריון את אנטוני מאהר והדח"צית רובין הייק שהיו דירקטורים גם בפלאוור. דח"צ נוסף הוא הפרופ' רפאל עמית, שמחזיק בתפקיד מזה שמונה שנים וחבר בוועדת התגמולים, שאחראית לתגמול הדירקטורים והמנכ"ל. השלישייה ה"צעירה" בדירקטוריון כוללת את דורון ענבר (לשעבר מנכ"ל אי.סי.איי) ונג אנג הו שמונו ב־2009, וכן את בריאן פורטיבה שמונה ב־2010.

סך השכר ששולם לדירקטורים ולחברי ההנהלה של אלווריון עמד אשתקד על 3.6 מיליון דולר, כאשר לפחות על פי הדו"ח, חלקם אף קיבלו בונוסים. על מה? זה לגמרי לא ברור. אלווריון היא עוד אחת ממשמידות הערך הגדולות של ההייטק הישראלי.

החברה שגייסה לאורך כ־240 מיליון דולר בנאסד"ק (כולל הגיוס של פלוור) נותרה עם 69 מיליון דולר בלבד בקופה ושווי השוק שלה בארבע השנים האחרונות נחתך ב־86% ועומד כיום על כ-80 מיליון דולר בלבד - רק מעט יותר מהיקף המזומן בקופה. קרנות הפנסיה הישראליות והאמריקאיות, שהעניקו למנהלי אלווריון את מיטב כספן, זכו ממנה להרבה הבטחות אולם למעט מאוד תוצאות.

במקביל, נחשבת אלווריון לחברה שלא חוסכת בהדפסת אופציות לדירקטורים, למנהלים ולעובדים. בדיקה קצרה מגלה כי בעשור האחרון הדפיסה אלווריון לאנשיה 36.8 מיליון אופציות במחירים משתנים. מרביתן פקעו עקב קריסת המניה או בוטלו בגלל עזיבה של מנהלים ועובדים, ובכל זאת, לא פחות מ־15.5 מיליון אופציות מומשו במהלך העשור האחרון, והגדילו את הון המניות ביותר מ־25%.

עם ביצועים כאלה, החלטת הדירקטוריון לחלק אשתקד אופציות ב-2010 נראית תמוהה, מכעיסה, ומנותקת מהמציאות. לנוכח המצב שאליו נקלעה החברה, אולי הגיע הזמן שאותו דירקטוריון, שמחצית מחבריו יושבים על כיסאם כבר עשר שנים או יותר, יעשה שינוי עמוק, הן בהרכבו והן בתפיסת התגמולים שלו.