למה לברון ג'יימס פחות טוב ברבע הרביעי?

ללברון ג'יימס יש בעיה אחת גדולה: איש אחד עשה לפניו דברים גדולים יותר בכל פעם שהוא עלה למשחק פלייאוף. לא משנה שבגילו של לברון, 26, האיש הזה, מייקל ג'פרי ג'ורדן, עדיין לא הצליח להגיע לגמר אפילו - בעוד לברון היה שם כבר פעמיים.

ולא משנה שמבחינת מדדי יעילות, בגיל 24 לברון כבר הציג יכולת פלייאוף שמייקל ג'ורדן מעולם לא השתווה אליה. כל זה לא משנה, כי ג'ורדן תמיד היה שם ברגעי השיא, ותמיד ידעת שהוא ינצח אותך. לברון ג'יימס משחק בעולם אחר: התקשורת הרבה יותר פולשנית, חטטנית ועוינת. היא עוקבת אחריו באדיקות מאז שהוא בן 17. והשנה היא הרבה יותר מחפשת אותו, אחרי שעבר למיאמי.

אבל כל זה לא משנה את הטענה שהוא פחות טוב ב"רגעי האמת". האם זה נכון?

בחמישה משחקים עד כה, לברון לקח במצטבר 23 זריקות ברבעים הראשונים; 14 זריקות ברבעים השניים של כל משחק, שם הוא מקבל בדרך כלל את שלוש דקות המנוחה שלו; 23 זריקות עזבו את ידיו ברבעים מספר שלוש; ו-16 זריקות ברבעים האחרונים. הבעיה כאן איננה המספרים עצמם: ליד לברון יש את דוויין ווייד, וכמובן שההגנה ננעלת על לברון ומנסה למנוע ממנו את החדירות. הבעיה של לברון היא שהוא לוקח את מה שההגנה נותנת לו - קליעות מרחוק. מתוך 16 הזריקות שלקח ברבעים האחרונים בסדרה, רק 5 היו בקרבת הסל (31% מהזריקות שלו), לעומת 28 בשאר הרבעים (48%). ג'יימס אכן פחות טוב ברבע האחרון בסדרה הזאת. אבל למה?

לברון ג'יימס. הרחק מהטבעת ג'יימס הוא שחקן ממוצע. הוא קולע 39% מהקליעות שאינן בקרבת הסל, ו-33% מהשלשות. זה בוודאי לא שחקן רע. אבל זה גם לא שחקן טוב במיוחד | צילום: איי פי

כאן הסיפור יותר מורכב. יותר מכל מספר אחר מהסטטיסטיקה המדהימה של לברון בקריירה, הנתון הבא ישאיר אתכם פעורי פה: לברון קולע 71% מהקליעות שלו בקרבת הסל. אף שחקן מאז 2004 לא חצה את קו ה-70% ולברון עושה זאת בממוצע כ-8 פעמים במשחק. אם הוא לא מטביע על הפרצוף של מישהו, הוא ישים את זה בלייאפ או שימסור לאחד משני השחקנים החופשיים כשההגנה מתכווצת עליו עם שמירה משולשת.

אבל הרחק מהטבעת לברון הוא שחקן ממוצע. הוא קולע 39% מהקליעות שאינן בקרבת הסל ו-33% מהשלשות. זה בוודאי לא שחקן רע. אבל זה גם לא שחקן טוב במיוחד.

לכן כשבודקים מדוע לברון לא אפקטיבי ברבע האחרון, צריך לבדוק בראש ובראשונה את הזריקות שהוא לוקח. לברון לא שם את עצמו בעמדה שבו היתרון הגדול ביותר שלו, היכולת לסיים מטווח קצר, יכולה לבוא לידי ביטוי.

אולי צריך לתת לווייד את הכדור?

לחוסר ההליכה של לברון לסל יש שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא תוכנית המשחק של מיאמי - אצל מי יהיה הכדור - השנייה נעוצה בלברון עצמו.

לגבי תוכנית המשחק - הרעיון שהפרשנים טוחנים במח לפיו חברו לקבוצה, דוויין ווייד, צריך להוביל את ההתקפה כי הוא אוהב את הכדור ביד ברבע האחרון וגם טוב בזה (הרי יש לו אליפות וכולי), הוא פשוט קשקוש זול. תנו למספרים לדבר - והסטטיסטיקה מראה אחרת.

בפלייאוף הנוכחי, בשתי הסדרות הקודמות נגד בוסטון ואז נגד שיקגו, לברון זרק יותר מווייד וקלע באחוזים טובים יותר ברבע הרביעי ובהארכות. המספרים של לברון הם 32 מתוך 68 (47%) מהשדה לעומת 14 מתוך 45, או 31%, מהשדה לווייד. גם במשחקים הכי חשובים, אלה שלמעשה נתנו למיאמי יתרון מכריע (משחק 4 נגד הסלטיקס ומשחק 3 נגד הבולס), לברון היה טוב מווייד ברבע הרביעי ובהארכה (7 מ-16 לעומת 1 מ-9). תגידו שווייד סוחב פציעות? שחקנים גדולים משחקים עם הכאב (נוביצקי עם מחלה, ג'ורדן עם מחלה, לארי בירד עם זעזוע מח קל), והם לא נפצעים בצורה קשה בסדרות הקריטיות.

אז איפה היו כל מי שדיברו על לברון כמי שמתקפל בסדרות גדולות לפני שלושה שבועות? ברור לכל מאמן, מה שברור לכל ספורטאי שאיננו פרשן בערוץ 5 - אין דבר כזה רגע אמת. אם לא תשחק ב-100% יכולת ברבע השני, לא יהיה לך סיכוי לנצח ברבע הרביעי. אם לא תנצח את בוסטון ואת מיאמי, לא תגיע לשחק בגמר. חד וחלק.

תניחו ללברון לנוח!

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה האחרונה בתוכנית המשחק: דקות המשחק. לברון נח בממוצע קצת יותר מ-3 דקות במשחק, ואחרי 93 משחקים - המאמץ שנדרש ממנו כדי להגיע לסדרת הגמר - 45 דקות עשויות להיות קצת יותר מדי. הוא נאלץ לעשות זאת כי הקבוצה שסביבו מלאה בחורים. וכי ווייד, כמו תמיד, סוחב פציעות. כדי שלברון יגיע לרבע האחרון עם מספיק אנרגיה ללכת לסל עם שלושה שחקנים, הוא חייב לנוח יותר. לברון של 40 דקות ייתן יותר לקבוצה מלברון של 45 דקות. במיוחד ברבע הרביעי.

לגבי לברון עצמו - איש לא יודע איך לשנות את אופי המשחק שלו ברבע האחרון. אבל אם המאמן יעזור לו להגיע לרבע האחרון כאשר הוא יכול עוד לנשום, זה בטח לא יזיק לו.