אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

טעימה ראשונה: הזלילה הגדולה

כשמאיר אדוני מכתית פותח מסעדה עממית, האתגר שלו הוא לעשות אוכל משובח בלי עשרות מרכיבים. "כלכליסט" ביקר במזללה ביום השני להרצה וגילה שאדוני עמד במשימה. עכשיו נראה אתכם משיגים שם מקום

13.06.2011, 08:17 | גלי וולוצקי

אם אתם רוצים לאמוד את מידת ההשפעה שלכם בתל אביב בשבועות הקרובים נסו להשיג שולחן במזללה. המסעדה החדשה של מאיר אדוני, שנפתחה השבוע להרצה, מצליחה לעורר באזז פרוע במיוחד, וביום השני להרצה היא כבר מוזמנת מראש לשבוע.

הבילד־אפ התקשורתי שקדם לפתיחה הבטיח את הגרסה העממיקו של אדוני. הוא דיבר על שקשוקה וקובה, הזכיר את המקורות העיראקיים שלו, והבטיח לנטוש את התחכום העמוס המאפיין את המטבח שלו לטובת אוכל פשוט וטוב. לא שהאמנו לו. חשבנו שהוא לא יצליח להתאפק ויגניב למנות פניני טפיוקה וטווילים, אבל אלו מופיעים במזללה רק בקינוחים.

התפריט עצום ומציע כשלושים וחמש מנות ב־18–82 שקל. הוא מצליח, במפתיע, לשמור על פשטות יחסית - כל עוד זוכרים שבכל זאת מדובר באדוני, אחד השפים השאפתנים, יש גם מי שיכנה אותו יומרני, שהצמיחה הקולינריה הישראלית.

האוכל קורץ להרבה מאוד מטבחי סבתות, ועושה זאת בחן לא מבוטל. מאפה שחמחם שריחו נישא בכל חלל המסעדה נקרא כאן "קובנה" אבל מזכיר בריוש צרפתי, אולי בלי חלמונים אבל עם חמישים אחוז חמאה שהופכים אותו לתענוג ממכר במיוחד. קובה סלק מתקתק ברוטב עשיר מזכיר מאוד את המקור העיראקי, עד שמגלים את הטוויסט בדמות מילוי של פירות ים; סטייק אנד אגס מוגש במחבת רוחשת עם רוטב ציר בקר וחמאה, שעועית לבנה וסלרי וביצת עין מטוגנת - בשל השילוב הזה כדאי לאכול את המנה רק לפני שמחליטים לסגור את הערב. באגף הקליל יותר יש מנת סביצ'ה מוצלחת של סלמון עם תרד בלאדי ולימון כבוש ברוטב יוגורט עם חלמון ביצה נא, ויש גם סלט ארטישוקים טוב - אבל את המנות האלה תוכלו למצוא גם במסעדות אחרות בעיר בדרגת איכות זו או אחרת.

יציאה ממגדל השן

הקהל מורכב נכון להיום בעיקר מלקוחות כתית, מה שאומר הרבה מאוד תיקי לואי ויטון על הגברות, אבל אפשר לנחש ולקוות שהתמהיל ישתנה בהמשך לטובת קהל צעיר ותל אביבי יותר.

זו הפעם הראשונה שאדוני יוצא ממגדל השן של המסעדנות העילית ומשחק במגרש של הקולינריה התל־אביבית האמיתית. צריך לזכור שתפעול מסעדה ככתית, תובעני ככל שיהיה, עדיין איפשר לאדוני לשחק בחוקים שלו בלי להתחשב בזרמים הרוחשים בעיר. מי שהולך לכתית ילך לכתית (או למול ים) בלי שום קשר לשאלה איזה טאפאס ברים חדשים נפתחו לאחרונה. לעומת זאת המזללה, לטוב ולרע, היא מסעדה ככל מסעדות העיר, והמוניטין של אדוני יצליח לקחת אותה רק עד נקודה מסוימת. משם, היא תצטרך להסתדר לבד ולדעת לספק לקהל שלה לא רק אוכל עדכני ואת הבאזז הנכון, אלא גם אישיות עצמאית ויציבה שתאפשר לדעת מה מקבלים כשמגיעים אליה. זה המבחן האמיתי של אדוני. לפי מידת ההשקעה בבניית המזללה והאוכל, שמצליח להיות טעים בלי עשרות מרכיבים בכל מנה, נראה שהוא יודע את זה ונחוש בדעתו להוכיח שגם את המשחק הזה הוא יודע לשחק.

פרטים: נחלת בנימין 57 תל אביב.

תגיות