אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה לא תהיה עוד קבוצה כמו מיאמי? צילום: אי פי אי

למה לא תהיה עוד קבוצה כמו מיאמי?

דאלאס זכתה באליפות בזכות תשלום גבוה על ניסיון. מיאמי ניסתה לזכות באליפות עם תשלום גבוה על כוכבים. האם שני המודלים האלה אפשריים בעתיד? ניאלץ לחכות עד שהליגה תחזור מהשביתה

14.06.2011, 09:36 | אסף רותם

אמריקה מריעה ל"קבוצה של אמריקה" מדאלאס - אלא שהפעם זו לא קבוצת הפוטבול של דאלאס קאובויז אלא דאלאס מאבריקס, האחות הקטנה מהכדורסל. דירק נוביצקי עשה את זה - ומאבריקס זכתה סוף סוף באליפות, על חשבון מיאמי היט השנואה, לשמחתה של אומה שלמה - מינוס אזורים בפלורידה. השנאה לא עשתה רע לליגה, ההפך הוא הנכון, השנאה למיאמי בסדרת הגמר הניבה רייטינג דו־ספרתי - שזו המטרה של כל סדרת גמר. אנשים רצו לראות את מיאמי מפסידה ולשמוח לאיד.

מנגד, דאלאס השלימה מסע שנמשך 11 שנה, מאז שרכש אותה המיליארדר מארק קיובן - מסע שכלל את השלת תדמית הקבוצה האיומה, תדמית שדבקה בה במהלך שנות השמונים והתשעים. המסע כלל גם 11 הופעות רצופות בפלייאוף והפסד בגמר למיאמי ב־2006.

בשני העשורים שלפני קיובן ניצחה הקבוצה רק ב־40% ממשחקיה, ואילו בתקופתו של קיובן זינק המספר ל־69%. לא כל קבוצה יכולה לצאת למסע כזה באופן שבו קיובן עשה זאת. את כל הבנייה מחדש של הקבוצה הוא עשה באמצעות טריידים וכסף רב שהושקע בשחקנים בעלי שכר גבוה מהתפוקה שלהם. בעשור האחרון שילמו המאבריקס 851 מיליון דולר על השחקנים - ורק קבוצה אחת שילמה יותר עבור הסגל שלה, הניו יורק ניקס (כמובן), בזכות הניהול הקטסטרופלי של איזיאה תומאס.

מארק קיובן. בעשור האחרון שילמו המאבריקס 851 מיליון דולר על השחקנים , צילום: אי פי מארק קיובן. בעשור האחרון שילמו המאבריקס 851 מיליון דולר על השחקנים | צילום: אי פי מארק קיובן. בעשור האחרון שילמו המאבריקס 851 מיליון דולר על השחקנים , צילום: אי פי

כשלי שוק יקרים

אם תיאוריית המאניבול מדברת על מציאת כשלי שוק - זה בדיוק מה שקיובן עשה, אלא שכשלי השוק שהוא מצא לא היו זולים יותר. הם היו יקרים מדי עבור רוב הקבוצות.

שחקנים שאף קבוצה לא היתה רוצה לראות אצלה, כי הם "לא שווים את הכסף", מצאו מקום אצל קיובן. מה שהיה חשוב עבורו זה האם הם טובים ממי שנמצא בסגל של המאבריקס - ואיך הם יתרמו לקבוצה. וכך, לצד נוביצקי המצוין, משחקים לרוב שחקנים שנמצאים קצת מעבר לשיא, או כאלה שכבר לא יגיעו לשיא שחשבו שיגיעו אליו בשעה שחתמו על חוזה עצום בקבוצה אחרת.

הרכז ג'ייסון קיד, למשל, כבר מזמן לא שחקן של 8.5 מיליון דולר בשנה - שחקנים בעלי מדדי יעילות דומים שנמצאים אחרי החוזה הראשון שלהם (שבדרך כלל מקפח אותם), כמו לוק רידנאוור, שון ליווינגסטון וג'מיר נלסון, מרוויחים 4 עד 6.5 מיליון דולר לעונה. הוותק של קיד הופך אותו ליקר - אבל גם המוכנות של קיובן לשלם עבורו.

שחקנים בעלי הוותק והיעילות הדומים לאלו של הסנטר ההגנתי טייסון צ'נדלר אינם מרוויחים 12.7 מיליון דולר לעונה כמוהו. מרסין גורטאט מפניקס מרוויח קצת יותר מ־6 מיליון דולר, ננה מדנבר - 11.3 מיליון דולר, ודיוויד לי מגולדן סטייט מרוויח 11 מיליון דולר (אבל הוא ירוויח יותר בשנים הבאות). אבל זה לא שוד לאור היום, אלא החלטה אסטרטגית של קיובן.

וושינגטון שמחה לתת לדאלאס את קארון באטלר ואת החוזה שלו ששווה יותר מ־10 מיליון דולר בעונה. באטלר מרוויח סכום שדומה למה שמרוויחים שחקנים שדומים לו בוותק וביעילות, כמו טיישון פרינס ומייק דנליבי. ובהתאם, גם הוא נחשב כחוזה מופקע לשחקן בינוני, חוזה שתוקע קבוצה. אבל לא את המאבריקס.

שלושת הכוכבים של מיאמי. ההיט עוד צעירים, וקשה לראות במזרח קבוצה טובה מהם, צילום: רויטרס שלושת הכוכבים של מיאמי. ההיט עוד צעירים, וקשה לראות במזרח קבוצה טובה מהם | צילום: רויטרס שלושת הכוכבים של מיאמי. ההיט עוד צעירים, וקשה לראות במזרח קבוצה טובה מהם, צילום: רויטרס

סוף עידן שלא התחיל?

מה אפשר ללמוד מכך לגבי "מגה־קבוצות", כלומר קבוצות עם שלושה סופרסטארים? כנראה לא הרבה. כולם ידעו שיש למיאמי היט חולשות, אבל דאלאס לא הצליחה בזכות משחק הפנים החזק שלה - כמעט אין לה כזה. דאלאס ניצחה בזכות אחוזי קליעה בלתי נתפסים מחוץ לקשת. היא כן ניצלה את זה שווייד היה פצוע - והרי הוא תמיד פצוע. והיא ניצלה את חוסר היכולת של לברון להתעלות ברגעי הלחץ - כבר כתבנו למה זה קורה (כי הוא עייף ברבע הרביעי, וכי תוכנית המשחק לא דורשת ממנו לקחת את הכדור לסל בכל התקפה ברבע הרביעי). וכשלברון זורק מבחוץ הוא שחקן רגיל, ולא השחקן הכי טוב שאי פעם שיחק את המשחק הזה.

מי שחושב שההפסד של מיאמי עלול להניא קבוצות מלנסות לחבר סופרסטארים עם כמה חוטבי עצים - טועה. על המגרש, להיט יש כישרון לנצח אליפות - הם הגיעו מרחק שני ניצחונות משם, והם לא עשו שימוש מבריק בכל הכלים שלהם (כמו במייק ביבי, שהגיע באמצע העונה). ובואו לא נשכח שזו בסך הכל העונה הראשונה של הקבוצה יחד. לכל שושלת לוקח זמן להבשיל. גם הבולס של שנות התשעים התחנכו על מרפקיה של דטרויט; הלייקרס של שנות ה־2000 חטפו מסאן אנטוניו לפני שזכו.

ההיט עוד צעירים, וקשה לראות במזרח קבוצה טובה מהם. מחוץ למגרש, השווי של ההיט זינק יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, מכירות המרצ'נדייז של הקבוצה טיפסו, ולברון ג'יימס, לכאורה שנוא כל כך, מכר הכי הרבה חולצות השנה.

מה שמבטיח שההיט תהיה "המגה־קבוצה" היחידה זו השביתה. ההסכם הקיבוצי בין הליגה לאיגוד השחקנים פג, והפערים בין הצדדים כה גדולים עד כי איש לא יודע מתי ייחתם הסכם חדש. ברור לכל שתקרת השכר תרד, אולי במכה, כנראה בהדרגה. ואם היום תקרת השכר פלוס שלושה סופרסטארים לא משאירה מקום בסגל לאף שחקן משלים איכותי, הרי שתקרת שכר נמוכה יותר לא תאפשר בכלל קומבינציה של שלושה סופרסטארים. בשביל זה הם יצטרכו לקבל קיצוץ חד מאוד בשכר, וזה כבר פוגע יותר מדי בתמריץ של "לזכות באליפות". הניסוי של ההיט יישאר ייחודי בנוף של הליגה, וככזה, הקבוצה הזו תמשיך להיות מנוע תשומת הלב החשוב ביותר שלה גם בשנים הבאות - אם אי פעם תסתיים השביתה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות